ושוב עצוב

[shay rh]

ושוב עצוב

דווקא שהתחלתי להרגיש קצת יותר טוב, שהאנרגיות שאבדו לי החלו לשוב לאט לאט... פתאום כולן יצאו בבת אחת. והנה אני שוב מרוקנת לגמרי. לבד, מבוישת ועצובה. והמועקה שוב עולה ולא מפסיקה. היו זמנים טובים יותר, גם אחרי שאמא הלכה ואילו עכשיו, אני כבר לא יכולה לזכור איך זה להרגיש טוב. ואני מסתכלת החוצה ונדמה לפעמים שאני חיה ביקום מקביל ואני כל כך מקנאה בחברים שיש להם בית, במלוא מובן המילה. ויכולים להרשות לעצמם לעשות דברים שאנשים בגילנו אמורים לעשות, ואני לא. אני מנסה, אבל לא מצליחה. אז איך אפשר לעבור לשלב הבא? איך מקבלים עוד קצת את מה שאי אפשר לקבל? ואיך מתמלאים שוב? כי אפשר, הייתי שם, אבל קצת קשה לי לחזור...

 

[סְקָאלִי]

שי יקרה,

עצוב לשמוע שקשה ועצוב לך ... מנסיוני לאבל יש תקופות, זה לא קו ליניארי שתופס כיוון קבוע. לפעמים יש עליות, ולפעמים יש ירידות.הרבה פעמים גם קורה לנו משהו בחיים, שמהווה 'טריגר' או מעורר את הכאב. האם קרה משהו מיוחד לאחרונה? חג, פגישה של אמא של חברה, קושי מסויים שנתקלת בו? בנוסף, צריך לקחת בחשבון גם שהאובדן אצלך טרי מאוד. ממליצה לך לקרוא את המאמר שבקישור הבא, על שלבי האבל. הקישור הוא מאתר הבית של ארגון ער"ן. עדכני אותנו לגבי הרגשתך. סקאלי

 

[shay rh]

תודה ../images/Emo13.gif

תודה רבה על הקישור. האמת היא שהיום בדיוק התחלתי לקרוא את הספר של הופ אדלמן, שגם עליו שמעתי מהפורום לראשונה, ואני מקווה שזה ילמד אותי בעיקר להתמודד בצורה יותר טובה עם כל מיני דברים שקורים לי וקצת קשה לי להבין אותם. מה שקרה לאחרונה זה שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה, ועד כמה שההתחלה הייתה טובה, הגיעה תקופת המבחנים הראשונה ובה פשוט שקעתי. בסופו של דבר הצלחתי לעבור אותה לא רע, אבל עם כל מיני תובנות חדשות. על זה שתמיד חשבתי שאמא שלי הספיקה להיות שם בעצם ברוב הרגעים החשובים בחיי, ולגדל אותי כמעט עד הסוף (אם בכלל יש סוף...), והנה אני פתאום במקום שאמור לקבוע את גורלי, את מקצועי ושאר דברים שאני ממש לא בטוחה בהם - ואין לי עם מי להתייעץ ואצל מי להתנחם. וזה רק על קצה המזלג... האמת היא שאתמול הטריגר היה סתם עוד ריב עם אחותי, אבל שאני איפה שאני עכשיו, זה גם קצת מאמץ... וזהו, אני כרגע עסוקה בהרבה מאוד התבוננות פנימה, על דברים שלא נגעתי בהם הרבה מאוד שנים, וזה כואב מאוד, אבל זה מתוך רצון להרפא, להתמודד, ואני צופה שעתיד רק יהיה טוב יותר, לא מיד, אבל מתישהו...

 

[סְקָאלִי]

נקודות מפנה בחיים ...

ככה זה - גם כשנדמה שהתגברנו, כל פעם צצים להם אירועים בחיים, שמזמנים לנו תחושות שונות או התלבטויות שונות, ופתאום זה כל כך מחדד כמה אמא חסרה ברגע הזה בדיוק!