ושוב זה מתחיל
ושוב זה מתחיל
והפעם ויתרתי מראש.המאבק עם בית הספר. תמיד היא היתה מתקדמת מכולם, אבל כבר בגן תיפקדה כ"עוזרת גננת", לא הפריעה ולא הפגינה שעמום. בסוף כיתה א' ראינו שאין סיכוי שתשתלב ממש בלימודי הכיתה הרגילה, וביקשנו שלקראת כיתה ב' יכינו עבורה תכנית מתאימה. תשובת המנהלת: "היא כמו כולם, יש הרבה ילדים ברמה שלה". עשינו איבחון פרטי. הילדה מחוננת. שבנו לביה"ס וביקשנו תכנית מיוחדת. המנהלת סירבה. לשימחתינו המורה החדשה בכתה ב' הכינה לה חומר על דעת עצמה. כיתה ג'. אותו סיפור. "תחכו שהיא תאובחן ע"י משרד החינוך ונראה אם היא תיכנס לתכנית המחוננים. אז יהיה לה פיתרון". הילדה אכן עוברת את המבחנים ומוזמנת לתכנית של יום בשבוע. כיתה ד'. "בבקשה, היא לא עושה כלום בכיתה" "את סתם אמא נודניקית. יש עוד הרבה ילדים ברמה שלה" (??!!) (אני, בתסכול) "היא הרי מתפקדת כעוזרת למורה, עוזרת לתלמידים חלשים, יוצאת לשליחויות באמצע השיעור, לפחות תשלמו לה" המנהלת: "הבת שלך הולכת אחרי המורות כמו כלבלב מסכן ומבקשת יחס, אז הן נותנות לה לעזור. רוצה שנפסיק גם את זה ונגיד למורות שיתעלמו ממנה לגמרי?" פרצתי בבכי אז הילדה הולכת לכיתת המחוננים פעם בשבוע, וגם שם היא מהמובילים. השנה גם גיליתי שיש לה זיכרון כמעט מושלם. בסוף השנה היא קיבלה תעודת הצטיינות למרות שגם עבודת חקר היא מתקתקת תוך שעה. ההסכם הלא רישמי (כך היא סיפרה לי) עם מורותיה הוא שהיא לא מרימה את היד בשיעור, אבל אם אף אחד אחר לא עונה המורות פונה אליה. מסתבר שכל מורות בית הספר מכירות אותה ויודעות שהיא מחוננת. והשנה לא אלך למנהלת, ולא אלך לבקש שיכינו לה תכנית מיוחדת, שתעשה משהו בשיעורי החשבון, שיתנו לה חומר מאתגר, שתילמד משהו במסגרת הכיתה. רק חבל לי שבית ספר (ובעיקר המנהלת) לא יודעים לטפח ילדה שכזו. זהו. פרקתי. רואים שאני מתוסכלת?
ושוב זה מתחיל
והפעם ויתרתי מראש.המאבק עם בית הספר. תמיד היא היתה מתקדמת מכולם, אבל כבר בגן תיפקדה כ"עוזרת גננת", לא הפריעה ולא הפגינה שעמום. בסוף כיתה א' ראינו שאין סיכוי שתשתלב ממש בלימודי הכיתה הרגילה, וביקשנו שלקראת כיתה ב' יכינו עבורה תכנית מתאימה. תשובת המנהלת: "היא כמו כולם, יש הרבה ילדים ברמה שלה". עשינו איבחון פרטי. הילדה מחוננת. שבנו לביה"ס וביקשנו תכנית מיוחדת. המנהלת סירבה. לשימחתינו המורה החדשה בכתה ב' הכינה לה חומר על דעת עצמה. כיתה ג'. אותו סיפור. "תחכו שהיא תאובחן ע"י משרד החינוך ונראה אם היא תיכנס לתכנית המחוננים. אז יהיה לה פיתרון". הילדה אכן עוברת את המבחנים ומוזמנת לתכנית של יום בשבוע. כיתה ד'. "בבקשה, היא לא עושה כלום בכיתה" "את סתם אמא נודניקית. יש עוד הרבה ילדים ברמה שלה" (??!!) (אני, בתסכול) "היא הרי מתפקדת כעוזרת למורה, עוזרת לתלמידים חלשים, יוצאת לשליחויות באמצע השיעור, לפחות תשלמו לה" המנהלת: "הבת שלך הולכת אחרי המורות כמו כלבלב מסכן ומבקשת יחס, אז הן נותנות לה לעזור. רוצה שנפסיק גם את זה ונגיד למורות שיתעלמו ממנה לגמרי?" פרצתי בבכי אז הילדה הולכת לכיתת המחוננים פעם בשבוע, וגם שם היא מהמובילים. השנה גם גיליתי שיש לה זיכרון כמעט מושלם. בסוף השנה היא קיבלה תעודת הצטיינות למרות שגם עבודת חקר היא מתקתקת תוך שעה. ההסכם הלא רישמי (כך היא סיפרה לי) עם מורותיה הוא שהיא לא מרימה את היד בשיעור, אבל אם אף אחד אחר לא עונה המורות פונה אליה. מסתבר שכל מורות בית הספר מכירות אותה ויודעות שהיא מחוננת. והשנה לא אלך למנהלת, ולא אלך לבקש שיכינו לה תכנית מיוחדת, שתעשה משהו בשיעורי החשבון, שיתנו לה חומר מאתגר, שתילמד משהו במסגרת הכיתה. רק חבל לי שבית ספר (ובעיקר המנהלת) לא יודעים לטפח ילדה שכזו. זהו. פרקתי. רואים שאני מתוסכלת?
