ושוב הבכי מכה בי...
קודם כל שלום לכולכם ו"אגוטען שבת"....אני חבר פסיבי בפורום שלכם כבר כמה שנים (!) אם זה בניק הזה או שזה היה בניק עם משמעות "חרדית" יותר..אבל עכשיו החלטתי לכתוב סוף סוף..אחרי שנים של תהיות,דיעות,והמון המון כאב..אני תמיד חשבתי שאנשים שיוצאים בשאלה לא באמת חשבו על מה שהם עושים,שהם עשו את זה מתוך כעסים,דחפים,אבל לא מתוך החלטה/מחשבה/מסקנה כלשהיא..טעיתי. עד ללפני תקופה(ונכון לרגע זה..) חייתי חיים כפולים.חייתי מצד אחד כחילוני רגיל לכל דבר.לא שמרתי כשרות,שבת,וכו' וכו' בעצם לא קיימתי ולו מצוה אחת מה 613 שאנחנו אמורים לקיים..אבל תמיד היתה לי תזה משלי..הייתי בטוח בדרכי..דעתי היתה שכדאי להישאר בתוכו,בתוך הציבור שבו לצערי גדלתי אבל מצד שני להמשיך לעשות מה שליבך חפץ..תקראו לזה צביעות,תקראו לזה דו פרצופיות..אני ראיתי את הדרך הזו כריקוד שתי החתונות המושלם ביותר..אבל כל יום שחולף אני מבין שזאת טעות.אני לא רוצה להישאר בציבור הזה.. (ואני נמצא עמוק בציבור..)אני רוצה לחיות כחילוני לכל דבר..טוב לי עם המחשבה הזו.זו הפעם הראשונה בחיי שאני באמת מרגיש שמתגבשת בי דיעה שאף אחד לא יוכל להוריד אותי ממנה.. אבל יש גם את הצד השני..אני מתנתק מחברים,מהמשפחה,מהחברה,אני בעצם הולך פה על פרויקט חיים.נכון לרגע זה אני מאוד ברור ובטוח בעצמי אבל אני קרוע..אני לילות שלמים לא יושן,בוכה,תוהה,הפכתי לאיש אחר...ההרגשה שאתה בעצם רוצה להיות X אבל בגלל שנולדת במצב Y אתה צריך להישאר בזה,זה מטריף אותי...ויש בי המון כאב,כאב על זה שלא ניתנה לי האופציה לבחור מלכתחילה איזה סוג של חיים אני יכול לבחור לעצמי..אני די בטוח שאם אכן אני יצא בשאלה לא יווצר מצב שאני ירגיש כחילוני גמור..אני יהיה איש ללא משפחה (לא שהיום אני כ"כ קרוב למשפחה אבל בכל זאת..)ותמיד יהיה את החור השחור בתוכי שיזכיר לי את עברי..את המקום הדי מאוס ממנו באתי..נכון,תגידו לי שהבחירה בידיי,אתם צודקים..אבל מי כמוכם יודע כמה הבחירה הזאת קורעת בך כל עצב ועצב בגוף... אני מאמין שכל יום יש פה ניקים כמוני האחד קורא לעצמו "חרדי תוהה"..והשני בוחר ב-"אנוס"..וכו' וכו'..כל אחד כותב את מה שאני כותב..אבל תבינו אותנו..הייתם פעם כמונו..ואני באמת שמח שיש במה ל"חרדים תוהים" כמוני... עד כאן נאומי להיום..אשמח לשמוע תגובות,דיעו,וכל דבר שיפתח לי את העינים.. שבת שלום.
קודם כל שלום לכולכם ו"אגוטען שבת"....אני חבר פסיבי בפורום שלכם כבר כמה שנים (!) אם זה בניק הזה או שזה היה בניק עם משמעות "חרדית" יותר..אבל עכשיו החלטתי לכתוב סוף סוף..אחרי שנים של תהיות,דיעות,והמון המון כאב..אני תמיד חשבתי שאנשים שיוצאים בשאלה לא באמת חשבו על מה שהם עושים,שהם עשו את זה מתוך כעסים,דחפים,אבל לא מתוך החלטה/מחשבה/מסקנה כלשהיא..טעיתי. עד ללפני תקופה(ונכון לרגע זה..) חייתי חיים כפולים.חייתי מצד אחד כחילוני רגיל לכל דבר.לא שמרתי כשרות,שבת,וכו' וכו' בעצם לא קיימתי ולו מצוה אחת מה 613 שאנחנו אמורים לקיים..אבל תמיד היתה לי תזה משלי..הייתי בטוח בדרכי..דעתי היתה שכדאי להישאר בתוכו,בתוך הציבור שבו לצערי גדלתי אבל מצד שני להמשיך לעשות מה שליבך חפץ..תקראו לזה צביעות,תקראו לזה דו פרצופיות..אני ראיתי את הדרך הזו כריקוד שתי החתונות המושלם ביותר..אבל כל יום שחולף אני מבין שזאת טעות.אני לא רוצה להישאר בציבור הזה.. (ואני נמצא עמוק בציבור..)אני רוצה לחיות כחילוני לכל דבר..טוב לי עם המחשבה הזו.זו הפעם הראשונה בחיי שאני באמת מרגיש שמתגבשת בי דיעה שאף אחד לא יוכל להוריד אותי ממנה.. אבל יש גם את הצד השני..אני מתנתק מחברים,מהמשפחה,מהחברה,אני בעצם הולך פה על פרויקט חיים.נכון לרגע זה אני מאוד ברור ובטוח בעצמי אבל אני קרוע..אני לילות שלמים לא יושן,בוכה,תוהה,הפכתי לאיש אחר...ההרגשה שאתה בעצם רוצה להיות X אבל בגלל שנולדת במצב Y אתה צריך להישאר בזה,זה מטריף אותי...ויש בי המון כאב,כאב על זה שלא ניתנה לי האופציה לבחור מלכתחילה איזה סוג של חיים אני יכול לבחור לעצמי..אני די בטוח שאם אכן אני יצא בשאלה לא יווצר מצב שאני ירגיש כחילוני גמור..אני יהיה איש ללא משפחה (לא שהיום אני כ"כ קרוב למשפחה אבל בכל זאת..)ותמיד יהיה את החור השחור בתוכי שיזכיר לי את עברי..את המקום הדי מאוס ממנו באתי..נכון,תגידו לי שהבחירה בידיי,אתם צודקים..אבל מי כמוכם יודע כמה הבחירה הזאת קורעת בך כל עצב ועצב בגוף... אני מאמין שכל יום יש פה ניקים כמוני האחד קורא לעצמו "חרדי תוהה"..והשני בוחר ב-"אנוס"..וכו' וכו'..כל אחד כותב את מה שאני כותב..אבל תבינו אותנו..הייתם פעם כמונו..ואני באמת שמח שיש במה ל"חרדים תוהים" כמוני... עד כאן נאומי להיום..אשמח לשמוע תגובות,דיעו,וכל דבר שיפתח לי את העינים.. שבת שלום.