ושוב בזכרוני

[שירה כמים]

ושוב בזכרוני

ושוב בזכרוני
סבתא חנה
סבתא חנה
סבתא חנה
ואני

 

[שירה כמים]

אנטון וברה'לה

אנטון וברה'לה
לא שחו בימ'לה
לא הלכו לחופ'לה
לא קנו גלידה'לה
&nbsp
אנטון וברלה'לה
ירדו שישים קילו'לה
בגלל שלא אכלו גלידה'לה
ובגלל שהגשם לא ירד'לה
&nbsp
&nbsp

 

[שירה כמים]

המחשב מקשיב

המחשב מקשיב
הרובוט מקשיב
מכונת הפופקורן מקשיבה
לי
אני מדברת בלחש
כדי שהשכנים לא ישמעו
והמכשירים מגנים על סודותיי המלוכלכים
כמו על אוצר יקר
הם
טובים יותר מכל פסיכולוג
והם אף פעם לא טובעים
בדמעות או בהאשמות או
בהתקפי חרדות
מישהו היה צריך להמציא אותם מזמן
עוד לפני שאנה קרנינה קפצה
אל הפסים.

 

[שירה כמים]

אבל פתאום

ושוב כרגיל
וכמו דג ברשת
וכרגיל
ומפרפרת וכרגיל
והסבל והבדידות
וכרגיל
והאוויר שלא נשאב לריאות פנימה
וכרגיל
ואיך תוכלי
וכרגיל
והש' בן ש' הזה מציף את העורקים
את כל העורקים
את הוורידים
את הנימים
את הלב את הריאות את הטחול את הכליות
אבל פתאום היא הולכת לסרט
לסרט הולכת
הגיברת
לבדה
לסרט שהיא בחרה
לסרט שהיא רוצה
ופתאום בעורקים
מדלגת ילדה בקוקיות

 

[שחרזדה האחת]

כי כרגיל עולם כמנהגו נוהג- נפלאה שירתך ונוגעת

 

[קרנף לבן 1]

אבל פתאום שיר נפלא

רגיש ונוגע

 

[שירה כמים]

שחרזדה וקרנף, תודה תודה

 

[שירה כמים]

אינני מרגישה בחסרונן

כבר כמה ימים שמילים לא באות אלי
אני עסוקה במכנסיים
בעניבות
בווסטים
ואינני מרגישה בחסרונן.

לפני יומיים
כשחשבתי שאני עומדת למות
לא היה לי מה להשאיר לעולם
ואיכשהו זה גם לא נראה חשוב פתאום

 

[שירה כמים]

לאן הולכות המילים

לאן הולכות המילים כשהמוות מגיע
ולאן
כאשר מתעוררים החיים

 

[שירה כמים]

ארבעה עוברים

לאן הלכו הילדים שלי
הילדים שלי
לאן הלכו
הם היו עוברים ושכנו בבטני בדממה
היום אני מדמיינת אותם רפויי איברים
אז פשוט עשו לי בחילה והקאתי את החביתה הצבאית השמנונית
הם היו ארבעה
ארבעה עוברים
בארבע הזדמנויות שונות בחיי
מי היו האבות שלהם
אני לא באמת יודעת
הם היו העוברים שלי
ארבעת העוברים שלי
שעשו לי בחילה

 

[שירה כמים]

חדר המשחקים

מתי נסגר חדר המשחקים
ומתי ייפתח שנית?
הבובות הגדולות מחכות לי
שאבוא לסרק את שערן הבהיר

אנשים טובי לב מספרים לי שיש מפתח לחדר המשחקים
פעם הייתי סקפטית
עכשיו אני כמעט מאמינה
כשהגשם יורד ועוד שנה חולפת
אני על ברכיי
משפשפת רצפות
בין סדקים
מחפשת

 

[שירה כמים]

לאן נעלמו המנגינות

לאן נעלמו המנגינות
שעוד לא נולדו
לאן נעלם הכלב שלי

בקצה הרחוב של ילדותי מתגודדים ילדים
ובבתים גברים חושקים את שפתיהם ולא עונים
אני שומעת את האישה צורחת

ממרומי גיל כמעט שישים אני מתבוננת בהם
ותוהה מה אני מרגישה

 

[שירה כמים]

חזרי אל תוכך

חזרי אל תוכך
חזרי אל תוכך
שם השקט מחכה לך
בשקט ובסבלנות
הוא אגם הרובץ לפתחו של הר הגעש שאת
חזרי אל תוכך
חזרי
שם השקט מחכה לך
היכנסי לאיטך אל מימיו המתוקים
התבונני בפליאה בעיגולים הנוצרים סביבך
צופי ובהי בשמיים התכולים
בהרים המתרחקים
חזרי אל תוכך
חזרי
השקט ממתין