ושוב אני מגיחה.. (ט?)

TorrentN

New member
ושוב אני מגיחה.. (ט?)

על אף שאני קוראת ועוקבת אחרי הכל.אני לא מצליחה להביא את עצמי לענות ולהגיב..
נראה לי,שבסה"כ די בחרתי באופציה של לברוח.מההתמודדות,מההפרעה,מהטיפול בה.
והכל בסדר,לכאורה.אבל רק לכאורה.
כי עוד מעט שוב יש צומות ויש מתח-ירשו או לא ירשו?
ויש תוכניות לקיץ שאני לא יודעת איך להתמודד איתן בכלל.וחברה רוצה שאבוא לשבת אליה..ואני לא יודעת אם אני מסוגלת בכלל.כי הכל מאוד עובד על טייס אוטומטי כרגע..ומצד אחד אני עומדת בתפריט,ומצד שני אני מרגישה ששוב חזרתי לנקודת ההתחלה.לתלות באוכל.לרצות לאכול,לפעמים.
ודיברתי עם הרופאה השבוע,לשאול על משקל יעד וכד..ויצא שדיברנו גם באופן כללי על ההפרעה והטיפול..והאמונה שלי והתפילה שחסרה לי בכל התקופה הזאת.
אבל אני באמת לא מצליחה.אין חיבור.ומעבר לחוסר החיבור..אני מנסה להשתחרר מהאובססיביות הזאת לגבי מה וכמה אני אוכלת וכמה קלוריות יש בזה ואיך אפשר לעשות שזה יהיה חפי התפריט אבל כמה שפחות קלוריות...וכמה שאני רוצה לרדת במשקל.ושזה אף פעם לא מספיק.למרות שהוא אחלה עכשיו ותקין והרופאה אמרה לי רק להיזהר לא לרדת עוד יותר מדי.
אני לא יודעת כמה אני רוצה ומה בעצם אני רוצה.
כי בכל פעם שאני מתחילה לחשןב על זה..פשוט הרבה יותר קל להתעסק באוכל ובמשקל,אתן יודעות..הרבה יותר קל מלחיות.
 
כן... אנחנו יודעות...

אני חושבת שהרבה מאיתנו יכולות להזדהות עם המשפט שלך.
האוכל הוא בריחה מצוינת. אבל בשביל כל אחת מאיתנו הוא בריחה מדברים אחרים.
את יודעת ממה את בורחת?
 
למעלה