ושבו בנים לגבולם...

ושבו בנים לגבולם...

אחי ורעי יקרים! מזה יובלות שלא הראתי פרצופי הוירטואלי, ולא שיתפתי במכמני נפשי את היושבים בציון. רבות החוויות אשר עברו על כוחותינו בפרק זמן כה קצר עד כי כלו בי הכוחות מלשתף. אולם... חלום חלמתי... ובחלומי ניצבת אני במבנה גדול ומפואר, מסדורנות עד מוליכות אותי אל בית תפילה מרהיב ביופיו. ארון קודש גדול ומרהיב ניצב בקדמתו, במה מלכותית ועליה פרוכת שזורת חוטי זהב וארגמן. והמתפללים... כולם עוטים ארשת קדושה על פניהם ופיהם מפיק צלילי שוכרה. שליח הציבור עטוף טלית צחה ופיו מפיק מרגליות. ואני עוצמת עיניי ונמשכת... נמשכת אל העוצמה והטוהר, אל השירה שחודרת אל עצמותי ומעירה נימים רדומים, וכולי אחוזה דביקות ורעד נוכח המראה. ורצון אחד אוחז בי... להתפלל... לשאת ולתת עם אלוהי, ולבכות ולצעוק, להתחנן ולסלוח. ורק לדעת כי הוא מקשיב... ואז קצתי משנתי. וכאילו מתוך שינה גיששו ידי אחר סידור התפילה המרוט המונח על מדפי. בלב כבד ובידיים חוששות פתחתי את הסידור והחלתי קוראת בו. המילים מוכרות אך זרות נאמרו ללא אומר תחת שפתי, והרגשתי זרות מעיקה וצורמת... היכן תחושת השיכרון... לאן נעלמה העוצמה... הכאב, השמחה, ההתרוקנות??? ח ל ל ... חלל גדול הציף אותי... משהו מת ולא יקום עוד, שלהבת אחת הלכה לבלי שוב... יהי זכרה ברוך!
 
רגע אחד משאירים אותך לבד...../images/Emo3.gif

ותראי מה קורה... אכן, תחושת החלל היא נוראית. אני זוכרת בר"ה האחרון, כשהייתי בתפילה, התבוננתי במילים והן נראו לי כ"כ זרות. באותם רגעים התגעגעתי לאמונה שאבדה ממני, שנאתי את חומת הזרות שיצרתי במו ידי ביני לבין כל מה שהיה קודם. כן, אמונה היא דבר שממלא. צריך למצוא עכשיו משמעויות חדשות ותכנים עמוקים כדי למלא בהם את החֵסֵר. אפשר להשאיר את הדברים מהדת שמוצאים חן בעיננו , אפשר גם להחליט על דת אלטרנטיבית, ואפשר להיות אתאיסטים. אבל חייבים למצוא תוכן חליפי, אחרת הריק יאכל אותנו. <מיכלי בנאום מעומק הלב>
 
ראי ראי שעל הקיר...

מיכלי יקרה, דומה שכתבת את הדברים לעצמך ולא אלי... ולמה כוונתי? יודעת את לוודאי, שאינני טירונית ב"עולם החילוני", וסללתי לי דרך בה טוב לי להלך. דבריי לא נכתבו מתוך מקום של מציאת דרך או חיפושה (מחפשת דרך... אומר לך משהו) אלא מתוך שיתוף באיזשהוא חסר, שנדמה כי אין תחליף לו... יקירתי, קיראי שוב את תגובתך אלי, אך הפעם כווני הדברים לתוכך... ומי ייתן ותזכי ליישמם בקרוב ובצורה הטובה לך ביותר. נמצאת כאן תמיד... שלהבת.
 
שובי שובי השולמית

שובי שובי ונחזה בך... רשפיה רשפי אש שלהבת יה.. אהבתי, וברוכה השבה מן הכפור..
 
לא תכבה להבת שלהבת...

פטיש יקירי, לפעמים אין כמו מעט קור על מנת לחמם את הנפש...
 

Le Fay

New member
ברוכה השבה!

'תגעגעתי לפה הגדול שלך. נ.ב. את לא רוצה לדעת מה פרויד היה אומר על החלום הזה, או על התיאור המילולי שלו.
 
לה פיי ../images/Emo13.gif

אני דוקא מת לדעת מה היה פרויד חושב על החלום הזה
האם תעשירי אותנו ? אייל <דמעה מהרהרת מה לעזאזל כבר אפשר לעשות לחלום מה שלא עשינו אנחנו למציאות >
 

Le Fay

New member
רק אם יורה תאשר...

ועד אז, נסה קריאה מרפרפת לשיטתו של יזהר סמילנסקי
 
איזה קטע...

רופא השיניים שלי אמר בדיוק את אותו הדבר... (אני תוהה מי מהאינטרסים חזק יותר???
) יקירה, הכיסופים הדדיים... מה התחדש בזמן העדרי? היחריב עולמות ויבראן? ואנא, שתפי גם שתפי ברזי החלום... תמיד רציתי איזה יוסף לצידי... נשיקות
 

Le Fay

New member
וואללה! גם לו סיפרת על החלום?../images/Emo12.gif

וקריאה לשיטתו של סמילנסקי על קצה המזלג: מסדרונות עד - פרוכת [...] ארגמן - עוצמת עיניי ונמשכת... - השירה חודרת - וכולי אחוזה דביקות ורעד - ורצון [...] לבכות ולצעוק היכן תחושת השיכרון... לאן נעלמה העוצמה... הכאב, השמחה, ההתרוקנות??? ח ל ל ... חלל גדול הציף אותי... הייתי צריכה להוסיפ למעלה XXX?
 
שוטרית מהלב ...

יש כמה דברים שלא חוזרים . אפשר להסתכל עליהם אבל לא לגעת באמת . מן הסתם היית בצומת הזו שבו בחרת לנתק ללכת בדרך אחרת . אז כן בחרת בדרך שבה הלב כבר לא מתחבר לשם לאותו מקום שפעם , די היה בסידור, מנין מתפללים מהלב וחזן טוב להיות חלק ממשהו שנתת לו להיות בשבילך הקדושה, העילאה, והזכות. אבל מצד אחר בחרת במקום חדש שבו הקדושה העילאה והזכות נקבעת על ידייך ואת לא צריכה מנין של מתפללים להרגיש שייכת למשהו באיזה מקום עכשיו את שייכת לעצמך כבר לא שייך לקחת מילים שלא שלך מקום שאת לא ביקשת ומתפללים שלא בהכרח מתפללים למה שאת מתכוונת. אז כן, את הנקודה הקטנה במפה ולא שייכת לעשרה נקודות אחרות ששיכות למיליוני אחרים . אבל כל הנקודה הקטנה הזו עד אחרוני האטומים שייכים רק לך ולשם את מתחברת . למה זה כלכך ברור לי שאני מזדהה עם התחושה ? אייל. <דמעה תוהה איך מחוויה שאין עליה מילים היא הצליחה לזיין את המח בכמה עשרות משפטים. והמבין יבין... >
 
ברוכה השווה !!!!!!../images/Emo25.gif

מה לא היית פה?????? איך לא שמתי לב????? סתם, בצחוק!!!!!! האמת שבלעדייך זה היה חסר טעם, לא היה ערך לכלום, הכל היה משעמם וחדגוני - כבר עברו לי מחשבות אובדניות בראש. חזרת ממש בדקה ה-90. אני מתחנן אל תשאירי אותנו יותר לבד אפעם, אנחנו(ני) לא אחראים למעשינו. מבטיחה? מבטיחה לקיים?
 
חכה ואביא את פינכתי... ../images/Emo3.gif

האמת... האגו שלי מוסר תודות... חנן המתחנן... (זה עלול להיות מראה מלבב...) מחשבות אובדניות??! - על שום מי ומה? על שום הרמה? או אולי התרדמה? עצור!!! קח נשימה ופעל בחכמה... (נתקע לי ה-"מה") להבטיח אינני יכולה ומשום שאינני אוהבת להפר, אך להשתדל מבטיחה... ובתנאי אחד - השתדלות הדדית, כתפי אינם רחבות מספיק לשאת בעול השיעמום לבד, ועל כן, על כל הקוראים הרדומים לצאת מקוריהם ולהרתם לעזרתי... ביחד נצליח... <בההה... כמה מליציות על הבוקר...> נ.ב: תודה מותק על הדאגה...
 

אבזץ

New member
שלהבת אש, מה אכתוב?

כל מה שאכתוב הרי יעלה באש!... לכן אומר רק "שלום" בתקווה לעוד הרבה רשפי אש, יריות, דיעות צלולות וכאלה שלא, וחלומות בהקיץ... לכל הדיעות. חלומות פז לכולם !!! (אהוד ברק)
 
ברוך הבא

וחסר לך אם תצאי לשירותים בלי לבקש רשות. הפסדת הרבה חומר תלכי לעשות שיעורי בית ותחזרי מהר. עכשיו רציני, בקשר לתפילה, אני זוכרת כל כך טוב את התפילה האחרונה שלי, זה היה לפני יותר משנה, עמדתי וניסיתי להתפלל מנחה אחרי הרבה זמן שלא נגעתי בסידור. עמדתי לשמונה עשרה, התחלתי לפסוע 3 פסיעות, אחורה, קדימה, השתחויות. והרגשתי כל כך רע, כל כך מוזר. חיכיתי כל כך לתחושות האלה של החיבור, של הנדנוד. הם פשוט הלכו ומה שנשאר זאת הרגשה קשה של משהו שאיבדת. היום בשבילי ריקוד ושיר טוב זאת תפילה, זאת הזדמנות להוציא משהו ממך ולהתחבר למשהו אחר שהוא מרגש, מיוחד ויפה. כיף לי שאני עושה את זה מתי שאני רוצה ואני לא חיבת לעשות את זה 3 פעמים ביום, לפרק זמן מסוים או עד זמן מסוים. אני מקווה שתמצאי משהו תחלופי והקושי הזה של הקרע יעבור לך. אני לא מכירה את שלהבת שהלכה אני מכירה את שלהבת שפה, היא מקסימה ומיוחדת ואם היא ככה בלי השלהבת הקודמת אז מה הבעיה?
אלוהימית.
 
למעלה