ורטיגו
בדיוק סיימתי לקרוא את "היום המאושר בחיי", עוד ספר בסדרה של ספרים שאמורים לאפיין בכל מיני צורות את החברה הישראלית. הספציפי הזה עוסק בחתונות, בנישואין, בכמיהה הזו שלנו (הספר, שנכתב על ידי אישה, מופנה לכאלו) לחתונה. לא רק לשימלה הלבנה, ההינומה המתנפנפת ולזרים פרחים על שולחנות עם מפה ומפית וסכום מבריק. להכרה האישית שלנו, החברתית, בעולם שאנחנו מוקפות שעכשיו אנחנו נשואות. רק על זה אפשר לכתוב ולדון המון. אבל מה שהטריד אותי יותר, כשסיימתי את הספר הייתה השאלה על הפער שבין התיאורה למציאות. לא נולדתי מזמן מדי. גידלו בחברה שבה לכאורה יש שיוויון מאוד ברור ומוצהר בין בנים לבנות, בין נשים לגברים. קיבלתי את אותו החינוך, גודלתי באותן המסגרות שהקיפו במקביל גם את בני המין השני. ויש לנו את כל האפשרויות, אפילו להיות טיייסת אם אני אבקש יפה ואעמוד בדרישות. ואז ללמוד במוסד להשכלה גבוהה, כי אני יכולה, כי אדם חופשי עם תודעה, כי אני יצור חושב בדיוק כמו שהוא. אבל כשיוולד לי ילד, או ילדה, סביר להניח שאני אשאר בבית, פשוט כי סביר גם להניח שהמשכורת שלו תהיה גבוהה יותר, וככה יהיה לשנינו יותר נוח, כלכלית. והוא ילמד עוד, ויקודם, כי בסך הכל ככה הוא ירוויח יותר וזה בשבילנו, בשביל המשפחה. ויכול להיות שאחרי חופשת לידה אני אחזור לעבוד, אבל כבר קצת פחות... אתן בטח מבינות, ומה עושים כדי לצמצם את הפער הזה אם בכלל?? -לולה- (שרצתה לכתוב יותר ולהסביר גם, אבל מכריחים אותה לקום מהמחשב)
בדיוק סיימתי לקרוא את "היום המאושר בחיי", עוד ספר בסדרה של ספרים שאמורים לאפיין בכל מיני צורות את החברה הישראלית. הספציפי הזה עוסק בחתונות, בנישואין, בכמיהה הזו שלנו (הספר, שנכתב על ידי אישה, מופנה לכאלו) לחתונה. לא רק לשימלה הלבנה, ההינומה המתנפנפת ולזרים פרחים על שולחנות עם מפה ומפית וסכום מבריק. להכרה האישית שלנו, החברתית, בעולם שאנחנו מוקפות שעכשיו אנחנו נשואות. רק על זה אפשר לכתוב ולדון המון. אבל מה שהטריד אותי יותר, כשסיימתי את הספר הייתה השאלה על הפער שבין התיאורה למציאות. לא נולדתי מזמן מדי. גידלו בחברה שבה לכאורה יש שיוויון מאוד ברור ומוצהר בין בנים לבנות, בין נשים לגברים. קיבלתי את אותו החינוך, גודלתי באותן המסגרות שהקיפו במקביל גם את בני המין השני. ויש לנו את כל האפשרויות, אפילו להיות טיייסת אם אני אבקש יפה ואעמוד בדרישות. ואז ללמוד במוסד להשכלה גבוהה, כי אני יכולה, כי אדם חופשי עם תודעה, כי אני יצור חושב בדיוק כמו שהוא. אבל כשיוולד לי ילד, או ילדה, סביר להניח שאני אשאר בבית, פשוט כי סביר גם להניח שהמשכורת שלו תהיה גבוהה יותר, וככה יהיה לשנינו יותר נוח, כלכלית. והוא ילמד עוד, ויקודם, כי בסך הכל ככה הוא ירוויח יותר וזה בשבילנו, בשביל המשפחה. ויכול להיות שאחרי חופשת לידה אני אחזור לעבוד, אבל כבר קצת פחות... אתן בטח מבינות, ומה עושים כדי לצמצם את הפער הזה אם בכלל?? -לולה- (שרצתה לכתוב יותר ולהסביר גם, אבל מכריחים אותה לקום מהמחשב)
