ורגע לפני -

ורגע לפני -

שבשפתיים חשוקות שכבר שכחו שנחשקו מרוב מרירות ואובדן, אני נסחפת אל התיפקוד ההכרחי - שיש בו גם הנאה, מודה.
ובראש מתפוצץ מעל העיניים ובקרקפת,
וכשהגוף רועד מעט

מכל ההרס וההתעללות הפיזית שביצעתי בו במשך הסופ"ש
(לא אפרט כאן)

רגע לפני ... -
באין לי אדם אחר שיעשה את זה בעבורי,
אני רוצה לעצור לרגע את הקלדת המילים כאן,
לחבק את עצמי ולנדנד את עצמי רגע בזרועותיי כאילו תינוקת, או יותר מדוייק, כאילו הייתי אשה מבוגרת שמרשה לעצמה לרגע להיות תינוקת, כאילו הייתי אישה שאכפת ממנה, שהלב יוצא אליה, שחומן של זרועות מבקש לעטוף אותה ולערסל אותה ולהגן עליה , כך אני רוצה לעצור לרגע מהכתיבה ולחבק את עצמי, ולנדנד את עצמי לרגע וללחוש, את תהיי בסדר, את תהיי בסדר יפה שלי, אני איתך, אני לא עוזבת אותך לרגע, זאת תקופה קשה והיא תעבור, ואני כאן, את יכולה לסמוך עלי,
ואפילו אם זה ייצא מאולץ, מזוייף, לעשות את זה בכל זאת.

וכך עשיתי, רק הטקסט שונה קצת:
אני איתך, יפה שלי, אני איתך, זאת תקופה קשה ואנחנו נעבור אותה ביחד, אני איתך.
 
הרשות והכוח לעצור לפני חזרה לתפקוד ולחבק את עצמי

שלום לך אוראוראור1019
תודה ששיתפת אותנו ברגע כל כך יקר ונוגע ללב, נפלא שיכולת להזמין לעצמך את הידים המחבקות, את השפתיים הלוחשות אהבה והרגעה, חום והמשכיות.

שיתפת אותנו גם ברמז על המאבק הנוקב ופוצע בגופך. מצער כל כך שאת נושאת כזה שדה קרב פוצע בקרבך, האם יש קשר בין זה לכך שהשמטת מהטקסט הסופי את "את יכולה לסמוך עלי?"

אני מייחלת ומאחלת בשבילך שתוכלי למצוא לך מטפלת שתעזור לך לעטוף, לערסל, להגן ולגדל את התינוקת שבך שאת מזהה בכל כך הרבה חמלה ואהבה.
 
למעלה