וקצת על טו בשבט
"ארבעה ראשי שנה הם: באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה... באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמטין וליובלות ולנטיעה ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו." מסכת ראש השנה, משנה א' ט"ו בשבט הוא החג המבטא את הקשר העמוק בין עם ישראל לבין ארץ ישראל. זהו חג שכל כולו אהבת הארץ והמצוות התלויות בה. חג עבודת האדמה ופריחת הטבע. חג האהבה לאילן(), ששורשיו העמוקים מסמלים את שורשיו של העם באדמת הארץ. מקורו של החג במשנה הקובעת ארבעה ראשי שנה שאחד מהם הוא ראש השנה לאילן. הכוונה המקורית של המשנה לא היתה לקבוע חג, אלא לציין תאריך בלוח השנה החקלאית של פירות האילן. עם ישראל הוא שהפך את התאריך הזה ליום חג. החג נולד בארץ ישראל וכאן התפתחו עיקרי מנהגיו ודיניו. לאחר שנכבשה הארץ ועם ישראל יצא לגלות, הוא לקח איתו בין יתר חפציו גם את חג ט"ו בשבט. יחד עם החג כאילו לקח עמו העם את ארץ ישראל, את פירותיה ואת אילנותיה לכל ארצות נדודיו. מדי שנה, בהגיע מועד החג, עלו פירות ארץ ישראל על כל שולחן בכל בית יהודי. יחד עם הפירות הגיע לכל פינה חשוכה של הגלות האור של שמי ארץ ישראל. מתיקות הפירות הקלה על היהודים את מרירות החיים בגולה והזכירה לכל כי ארץ ישראל מחכה לבניה. בדור התחיה, עם שוב העם לארצו, התחדשו פני החג. בנוסף למנהג של אכילת פירות הארץ הפך ט"ו בשבט לחג הנטיעות, כנאמר בתורה: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל..." ויקרא י"ט, כ"ג.
