ועליהם אתם חושבים?
הבאנו אותם לארץ, את העובדים הזרים: לחקלאות, לבנייה, לסיעוד. הם שילמו המון כסף לבוא לכאן (ואינני נכנסת לסוגיית השחיתות סביב הבאתם שזה נושא בפני עצמו). בני אדם הם, שבאים מתרבות אחרת ושכל רצונם שתהיה להם איכות חיים טובה יותר לבני המשפחה שהם משאירים שם, רחוק. הם באים לכאן, לארץ זרה לחלוטין, עם מזג אוויר שונה, שפה לא מוכרת, בירוקרטיה מסובכת. אין להם אפשרות לתקשר עם גורם רשמי בצורה מסודרת. מישהו שישמע אותם כשכואב להם, כשהם עצובים, כשהם שמחים, כשהם רוצים משהו. כלום. יוק ! חשבתם פעם, איך הם חיים פה? באיזו עליבות? אם הם זקוקים לשמיכות חמות כשקר להם בחורף ואין להם אפילו אפשרות לחמם? או כשחם להם בקיץ ואין להם אפילו מאוורר? חשבתם על איזה מיטות הם ישנים? חשבתם, מה הם אוכלים? ממה הם נהנים? האנשים האלה, שרובם מגיע לכאן עם אישור עבודה, מוצא את עצמו אחרי תקופה בלי עבודה, בגלל שהמעביד נפטר במקרה הסיעודי, או שהוא פשט את הרגל, או שסתם לא בא לו להעסיק אותם יותר כי אפשר להביא בשידור חוזר מישהו עם תנאי העסקה זולים יותר - ואז, למה לא? במיוחד שהרבה אנשים מרווחים מזה. ועכשיו הם חיים בפחד נוראי ! פוחדים ללכת אפילו לסופר לקנות אוכל. מסתתרים כל הזמן. שיחות הטלפון שלהם הם רק סביב " שמעת, אתמול בלילה עצרו את זה ואת זה ואת זה". ואז הם מתקפלים עוד יותר. ואני שומעת את הסיפורים האלה, והדמעות חונקות אותי. בא לצעוק - הם בני אדם כמוני, וכמוך. הם לא שונים. הם בני אדם ! תחשבו מה זה להיות זר בארץ אחרת. להיות זר ולא חופשי במדינת ישראל 2002. נעמי
הבאנו אותם לארץ, את העובדים הזרים: לחקלאות, לבנייה, לסיעוד. הם שילמו המון כסף לבוא לכאן (ואינני נכנסת לסוגיית השחיתות סביב הבאתם שזה נושא בפני עצמו). בני אדם הם, שבאים מתרבות אחרת ושכל רצונם שתהיה להם איכות חיים טובה יותר לבני המשפחה שהם משאירים שם, רחוק. הם באים לכאן, לארץ זרה לחלוטין, עם מזג אוויר שונה, שפה לא מוכרת, בירוקרטיה מסובכת. אין להם אפשרות לתקשר עם גורם רשמי בצורה מסודרת. מישהו שישמע אותם כשכואב להם, כשהם עצובים, כשהם שמחים, כשהם רוצים משהו. כלום. יוק ! חשבתם פעם, איך הם חיים פה? באיזו עליבות? אם הם זקוקים לשמיכות חמות כשקר להם בחורף ואין להם אפילו אפשרות לחמם? או כשחם להם בקיץ ואין להם אפילו מאוורר? חשבתם על איזה מיטות הם ישנים? חשבתם, מה הם אוכלים? ממה הם נהנים? האנשים האלה, שרובם מגיע לכאן עם אישור עבודה, מוצא את עצמו אחרי תקופה בלי עבודה, בגלל שהמעביד נפטר במקרה הסיעודי, או שהוא פשט את הרגל, או שסתם לא בא לו להעסיק אותם יותר כי אפשר להביא בשידור חוזר מישהו עם תנאי העסקה זולים יותר - ואז, למה לא? במיוחד שהרבה אנשים מרווחים מזה. ועכשיו הם חיים בפחד נוראי ! פוחדים ללכת אפילו לסופר לקנות אוכל. מסתתרים כל הזמן. שיחות הטלפון שלהם הם רק סביב " שמעת, אתמול בלילה עצרו את זה ואת זה ואת זה". ואז הם מתקפלים עוד יותר. ואני שומעת את הסיפורים האלה, והדמעות חונקות אותי. בא לצעוק - הם בני אדם כמוני, וכמוך. הם לא שונים. הם בני אדם ! תחשבו מה זה להיות זר בארץ אחרת. להיות זר ולא חופשי במדינת ישראל 2002. נעמי
