ועכשיו...
מן תקופה כזו רגישה שלא בקלות אפשר לענות על שאלה פשוטה כמו "מה נשמע?" ו "איך את מרגישה?" התמונות קופצות והשפתיים מסרבות להימתח ולעלות בקצוות. העצבים חשופים. כל מילה מעלה דמעות. זרועות כל כך גדולות וחזקות, אסור שיחבקו! הן סיוט גדול, לא פחות. חזה כל כך רחב וקשה, ניראה כמו קיר בטון מאיים ולא "הכרית" עליה אניח את ראשי לנחמה. האם חשת בי? אחרת, איך אסביר את העיתוי של אותה שיחת טלפון? פרצת את הסכר. שטפת את המועקה ממני והלאה. קולך הביא איתו פנטזיה מתוקה. ללא מילים אצמיד את ראשי ללוח ליבך, אתעטף בזרועותך, אחוש באהבתך. ללא מילים אתמסר לך בגוף ובנשמה. (את גופך אלטף עם סברס קפוא, אתה תלטף את גופי עם נוצה.) איתך זה נכון. איתך אני שלמה.
מן תקופה כזו רגישה שלא בקלות אפשר לענות על שאלה פשוטה כמו "מה נשמע?" ו "איך את מרגישה?" התמונות קופצות והשפתיים מסרבות להימתח ולעלות בקצוות. העצבים חשופים. כל מילה מעלה דמעות. זרועות כל כך גדולות וחזקות, אסור שיחבקו! הן סיוט גדול, לא פחות. חזה כל כך רחב וקשה, ניראה כמו קיר בטון מאיים ולא "הכרית" עליה אניח את ראשי לנחמה. האם חשת בי? אחרת, איך אסביר את העיתוי של אותה שיחת טלפון? פרצת את הסכר. שטפת את המועקה ממני והלאה. קולך הביא איתו פנטזיה מתוקה. ללא מילים אצמיד את ראשי ללוח ליבך, אתעטף בזרועותך, אחוש באהבתך. ללא מילים אתמסר לך בגוף ובנשמה. (את גופך אלטף עם סברס קפוא, אתה תלטף את גופי עם נוצה.) איתך זה נכון. איתך אני שלמה.
