ועיקרן תחילה
א. בחניון
לאברי היה רק עוד סידור קטן אחד לעשות לפני שהוא סוגר את היום. הוא נכנס לחניון במהירות, ומיד בלם בחדות בגלל איזה חמור שלא מסתכל לאן הוא הולך. מזל שמצא מהר חניה, אם יזדרז, יספיק לצאת תוך רבע שעה בלי להידפק ב-20 שקל, כל מה שצריך בשביל להפוך את היום הזה לערימת חרא גמורה. זו כבר פעם שניה ברציפות שהיא דופקת לו ברז ברגע האחרון.
אברי הלך מהר. הוא תמיד הולך מהר כשהוא עצבני. בין המכוניות שחנו בניצב לקיר בלט ג'יפ כסוף, מאלה שתמיד חלם לקנות כשיעשה את המכה. לרגע היה נדמה לו שראה משהו, אבל לא היה לו זמן להתעכב. הוא יבדוק את זה עוד כמה דקות, בדרך חזרה.
הדקות שעברו הלכו והצטברו באופן מדאיג. לפקידים יש את היכולת המופלאה הזו לעכב אותך יותר ככל שאתה ממהר. אברי הביט בשעונו בקוצר רוח בזמן שהדפקט מולו נאבק במדפסת. ה-20 שקל כבר הלכו. זה בטוח. אבל מה שהטריד אותו יותר כרגע היה אם הג'יפ הכסוף עוד יהיה שם כשיצא.
היה אפשר לצפות שכבר לא יתרגש מדברים כאלה, אבל הלב שלו דפק כמו פטיש אויר כשדלת המעלית נפתחה סופסוף. אולי זה קשור לזמן שעבר מאז הפעם האחרונה. הג'יפ עדיין עמד שם, ואותה ברך חשופה עדיין הציצה מחלון הצד. דרך השמשה הקדמית ראה רק מסך שיער כהה וזוהר לבנבן של סמארטפון מסתנן דרכו.
אברי נצמד אל שורת המכוניות החונות, והשתדל לא להאט מדי את הליכתו, שלא למשוך תשומת לב, אחרי הכל הוא לא איזה קריפ. כל צעד גילה לו עוד טפח מהעור הבהיר של הירך, כאילו זה היה לגמרי מכוון שהשמלה תגלוש במורדה ותחשוף את משולש הבד הלבן. היה לו נדמה שמבעד למסך השיער נוצצות אליו עיניים, אבל מבטו ננעל בין שתי הירכיים, במקום בו הבד נצמד לגוף כמו עור שני.
מישהו צפר בעצבנות. הלב שלו כמעט נעצר ומיד התחיל לדהור בקצב מטורף. זוג עיניים מבוהלות זינקו אליו מבעד למסך השיער ונתקלו במבטו הלטוש. ברגע הבא כבר סגר אחריו את דלת מכוניתו, מתנשף. המכונית שצפרה חלפה על פניו ובראש שלו שמע איך הם צוחקים על הדפוק שמציץ לנשים זרות בין הרגליים.
סוטה. פאתטי. הדופק התנחשל באזניו. הוא סגר את עפעפיו בכוח, ניסה לגרום לזקפה במכנסיו להיעלם ולנשוף בכוח את האוויר שלא רצה לצאת מהריאות. הראש נעשה פתאום כבד מדי. הוא השעין אותו על גלגל ההגה, ולאט לאט הסדיר את נשימתו, ממלמל לעצמו "איזה סרט!"
אשכרה סרט, אבל איזה? בסרט מתח למשל, השותף שלה היה קופץ מבין המכוניות, דופק לו מכה בראש ושודד ממנו את המזוודה עם הכסף. בקומדיה רומנטית, זו הייתה החברה הכי טובה של מי שבדיוק נפרד ממנה והוא היה מסתבך מעל הראש. אבל אם זה היה סרט פורנו… הוא היה נכנס בנונשלאנט למושב הפנוי, מחליק בידו על התחתונים, שכמובן מזמן היו רטובים, והיא הייתה גונחת בהנאה כאילו רק לזה חיכתה כל היום ומתחילה למצוץ לו.
בטח. אם לחיות בסרט, אז עדיף פורנו. למה לא. הוא דפק את הראש בהגה פעם. ועוד פעם. אם לא יזיז את עצמו, תיכף כבר יצטרך לשלם על עוד שעה. המנוע שיחק אותה קשה להשגה ונענה רק לסיבוב המפתח השלישי. אברי זרק מבט מהיר אבל הג'יפ הכסוף כבר לא היה שם. הוא לא היה גם באף אחד מהרמזורים, שכראוי ליום המחורבן שלו, כולם היו אדומים. עד שהגיע הביתה כבר לא היה בטוח אם באמת ראה שם צל של רטיבות, או שזה היה רק בראש שלו.
ההמשך (הארוך אך שווה) נמצא כאן
א. בחניון
לאברי היה רק עוד סידור קטן אחד לעשות לפני שהוא סוגר את היום. הוא נכנס לחניון במהירות, ומיד בלם בחדות בגלל איזה חמור שלא מסתכל לאן הוא הולך. מזל שמצא מהר חניה, אם יזדרז, יספיק לצאת תוך רבע שעה בלי להידפק ב-20 שקל, כל מה שצריך בשביל להפוך את היום הזה לערימת חרא גמורה. זו כבר פעם שניה ברציפות שהיא דופקת לו ברז ברגע האחרון.
אברי הלך מהר. הוא תמיד הולך מהר כשהוא עצבני. בין המכוניות שחנו בניצב לקיר בלט ג'יפ כסוף, מאלה שתמיד חלם לקנות כשיעשה את המכה. לרגע היה נדמה לו שראה משהו, אבל לא היה לו זמן להתעכב. הוא יבדוק את זה עוד כמה דקות, בדרך חזרה.
הדקות שעברו הלכו והצטברו באופן מדאיג. לפקידים יש את היכולת המופלאה הזו לעכב אותך יותר ככל שאתה ממהר. אברי הביט בשעונו בקוצר רוח בזמן שהדפקט מולו נאבק במדפסת. ה-20 שקל כבר הלכו. זה בטוח. אבל מה שהטריד אותו יותר כרגע היה אם הג'יפ הכסוף עוד יהיה שם כשיצא.
היה אפשר לצפות שכבר לא יתרגש מדברים כאלה, אבל הלב שלו דפק כמו פטיש אויר כשדלת המעלית נפתחה סופסוף. אולי זה קשור לזמן שעבר מאז הפעם האחרונה. הג'יפ עדיין עמד שם, ואותה ברך חשופה עדיין הציצה מחלון הצד. דרך השמשה הקדמית ראה רק מסך שיער כהה וזוהר לבנבן של סמארטפון מסתנן דרכו.
אברי נצמד אל שורת המכוניות החונות, והשתדל לא להאט מדי את הליכתו, שלא למשוך תשומת לב, אחרי הכל הוא לא איזה קריפ. כל צעד גילה לו עוד טפח מהעור הבהיר של הירך, כאילו זה היה לגמרי מכוון שהשמלה תגלוש במורדה ותחשוף את משולש הבד הלבן. היה לו נדמה שמבעד למסך השיער נוצצות אליו עיניים, אבל מבטו ננעל בין שתי הירכיים, במקום בו הבד נצמד לגוף כמו עור שני.
מישהו צפר בעצבנות. הלב שלו כמעט נעצר ומיד התחיל לדהור בקצב מטורף. זוג עיניים מבוהלות זינקו אליו מבעד למסך השיער ונתקלו במבטו הלטוש. ברגע הבא כבר סגר אחריו את דלת מכוניתו, מתנשף. המכונית שצפרה חלפה על פניו ובראש שלו שמע איך הם צוחקים על הדפוק שמציץ לנשים זרות בין הרגליים.
סוטה. פאתטי. הדופק התנחשל באזניו. הוא סגר את עפעפיו בכוח, ניסה לגרום לזקפה במכנסיו להיעלם ולנשוף בכוח את האוויר שלא רצה לצאת מהריאות. הראש נעשה פתאום כבד מדי. הוא השעין אותו על גלגל ההגה, ולאט לאט הסדיר את נשימתו, ממלמל לעצמו "איזה סרט!"
אשכרה סרט, אבל איזה? בסרט מתח למשל, השותף שלה היה קופץ מבין המכוניות, דופק לו מכה בראש ושודד ממנו את המזוודה עם הכסף. בקומדיה רומנטית, זו הייתה החברה הכי טובה של מי שבדיוק נפרד ממנה והוא היה מסתבך מעל הראש. אבל אם זה היה סרט פורנו… הוא היה נכנס בנונשלאנט למושב הפנוי, מחליק בידו על התחתונים, שכמובן מזמן היו רטובים, והיא הייתה גונחת בהנאה כאילו רק לזה חיכתה כל היום ומתחילה למצוץ לו.
בטח. אם לחיות בסרט, אז עדיף פורנו. למה לא. הוא דפק את הראש בהגה פעם. ועוד פעם. אם לא יזיז את עצמו, תיכף כבר יצטרך לשלם על עוד שעה. המנוע שיחק אותה קשה להשגה ונענה רק לסיבוב המפתח השלישי. אברי זרק מבט מהיר אבל הג'יפ הכסוף כבר לא היה שם. הוא לא היה גם באף אחד מהרמזורים, שכראוי ליום המחורבן שלו, כולם היו אדומים. עד שהגיע הביתה כבר לא היה בטוח אם באמת ראה שם צל של רטיבות, או שזה היה רק בראש שלו.
ההמשך (הארוך אך שווה) נמצא כאן
