יש מקרים בהם זה הבדל שמים וארץ.
PDD לא גחמתי, עודף הפעלתנות כביכול שלו היא למעשה רפטטיביות אוטיסטית, לPDD לא אמורים להיות הסימפטומים של לקויי הלמידה והריכוז כמו שגיאות קריאה וכתיבה וכן אמורים להיות לו הסימפטומים המוכרים של הספקטרום האוטיסטי כמו עודף רגישות בעור ופחד מחידושים. השוואה בין הסימפטומים של הADHD שלי לבין הPDD של בני מזכירה לי השוואה בינם לבין האסטמה של אישתי. הבילבול בציבור נובע, לדעתי בגלל ההגדרה הרחבה של המושג המאוד לא מוצלח 'ליקויי למידה'. ליקויי למידה אינם כל דבר המפריע ללמוד. פיגור שיכלי, למשל, מאוד מפריע ללמוד אך אינו 'ליקויי למידה'. ליקוי למידה הוא כל דבר שגורם להפרש בין הIQ להישגים הצפויים מאדם עם כזה IQ. כשמדברים על לקות למידה וריכוז מתכוונים לרוב לADHD, דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה שהחוקרים האימפוטנטים שלנו עוד לא מצאו מודל מניח את הדעת שמסביר מה המנגנון הפתולוגי שלהם ולמה הם מופיעים לרוב ביחד. הנקודה היא שכשביעות אחרות מADHD דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה יוצרות הבדל בין הIQ להישגים בפועל אבל קשה לכנותם בשם מסויים, מכנים גם אותן בשם 'ליקויי למידה'. למשל PDD שטופל הייטב וכבר קשה להגדירו בספקטרום האוטיסטי אבל עדיין מגביל את האדם. ככה זה כשהמומחים לא מבינים. הבלגן חוגג והציבור מבולבל. ייתכן שהבעיה תיפתר השהמומחים לאוטיזם יבינו את האוטיזם טוב יותר. בתחום הזה המחקר מתקדם יפה. ברור היום, למשל, שבPDD יש שוני מהותי וגדול בין כמות החומר הלבן במוח מהמצב הנורמלי. כזה ממצא ברור לא נמצא עדיין בשום מחקר על הנוירולוגיה של הADHD, הדיסלקציה, הדיסגרפיה והדיסקלקוליה.