רבות כתבתי על כך שתחזיות המכונים 'משיחיים' ו'קיצונים' 'נהנות' מכ100% הצלחה אל מול כ0% מתחזיות השמאל. מציאות זו ועל כך אני תמה דרך קבע, לא גורמת בדרך כלל לאנשי שמאל לשנות את גישתם אל קבוצה זו. חרף המציאות הזאת (שניתנת לבדיקה בקלות) הם מעדיפים בדרך כלל להמשיך לכנותם בכינויי גנאי (כפי שהם חווים זאת בכל אופן) וגרוע פי כמה, להמשיך להתעלם מהבנתם של חברות וחברי הקבוצה את הסיטואציה, פעמים רבות מספור טוב מהם, מה שעלה לא פעם בחיי אדם.
נתקלתי במאמר מעניין בדיוק בסוגיה זו, של יהודי ששמו לצערי נעלם מהסמך בטרם הספקתי להעתיקו או לזכרו, אבל המאמר פורסם ככה"נ בישראל היום.
תהנו.
לפני מספר שנים הזדמנתי להנחות פאנל מסוים ברמת גן בהשתתפות מספר אנשי רוח ופוליטיקאים. אחד מהם היה פרופסור מהולל שנשמיט את שמו מפאת כבודו, אחת נוספת הייתה פוליטיקאית שקטה שנשמיט את שמה גם כן לעת עתה. למרות שנושא הפאנל היה אחדות-ישראלית והדרכים להשיג אותה, לא חדל הפרופסור מלרלור פוליטי בלתי פוסק בניסיון להטריל את הח״כית, שמצידה שמרה על ממלכתיות. אלא שאז ביצע הפרופ׳ טעות, וכהוכחה לצדקתו – ובצורה נרקיסיסטית אופיינית – הביא סימוכין מתוך מאמר שכתב בעצמו. או אז התערבה הח״כית הנכבדת, ולעיני הקהל המשתאה צלבה אותו באלגנטיות כשהיא מתקנת ציטוטים סותרים מתוך אותו מאמר. כן, מסתבר שהיא קראה אותו, התעמקה, והיא גם זוכרת אותו טוב יותר מהמחבר. הקהל – לא בדיוק אנשי ימין – מחא כפיים. הפרופסור נדם במבוכה עד סוף הערב. שמה של הח״כית? אורית סטרוק.
נזכרתי באירוע אחרי עוד שבוע שבו הדליפו ״גורמים צבאיים״ נעלבים שבישיבה ביטחונית, העזה סטרוק לסתור בשאלות את כבוד הרמטכ״ל והמיניונים שלו. מי שפגש בחייו כמה מפקדים בכירים יודע שמה שמעצבן אותם יותר משאלות, אלו שאלות טובות. וסטרוק? שאלה ושאלה, החצופה. שאלה למה שוב נכנס סיוע לחמאס; שאלה מה ההיגיון בכיבוש מדמם של אותו השטח ואז בנסיגה ממנו, שאלה למה כוחות מסוימים נכנסים מהציר הזו ולא מהציר ההוא. שאלה ועצבנה.
והבכירים? הם כעסו ותדרכו. מה היא מבינה בכלל, ההיא המתנחלת עם הכסר״ש והמשקפיים? זאת אומרת, נכון שאיכשהו מסתבר שהיא תמיד שולטת בחומר, במפות, בצירים ובפקודות על בוריין, אבל זה לא באמת מספיק כדי להעז לפקפק בנו, גברת. חיש קל הודלפה לתקשורת כותרת בדמות קריאת הקרב: ״למי אתם מאמינים, לצה״ל או לסטרוק?!״
ובכן על פי בדיקה של כתב ישר״ה אריאל כהנא מסתבר שסטרוק תועדה לפחות(!) 15 פעמים כשהיא מתריעה ספציפית מפני התעצמות חמאס לפני ה-7 באוקטובר. היא לא התריעה בצורה אמורפית, אלא עם שאילתות ונתונים ומספרים וגרפים של ציוד הנדסי וכלי תקשורת שנכנסים לרצועה באין מפריע – וכרגיל, זכתה לגלגולי עיניים ובוז מופגם מהאלופים, וכן, גם מנתניהו. עם כל הכבוד, את סבתא מחברון ועם 11 ילדים. את לא באמת יכולה להבין בנושאים האלו לעומק. אין לך את ההסמכה והניסיון הכביר שלנו.
אבל סטרוק, עניין ידוע, היא קרצייה רצינית. אבל לא מהסוג היש-עתידי שמטריל ברשתות, אלא קרצייה אינטליגנטית מסוג פיטבול שלא מרפה ולא מוותרת, ובנוסף גם מקפידה לצלול עמוק לחומר לפני שהיא שואלת שאלות. ואלה? כך מודים הגורמים הבכירים לכתבלביהם המהנהנים כמו היו מונחים על הדשבורד של הרכב הצה״לי שלהם, אלה הכי גרועים. אי אפשר להתנער מהם, ואי אפשר אפילו לשלוף כרגיל את קלף ה׳הסתה נגד צה״ל׳ כמו שהם אוהבים, כי מול סטרוק, שרוב משפחתה בשטח כרגע, זה נשמע מטופש במיוחד.
ובכן, ברגעים אלו עוד לא ברור אם בעצת הרמטכ״ל ואלופיו שוב ניסוג משטח שנכבש במחיר דמים כש״הפעם זה יהיה שונה״, או שלשם שינוי יקשיבו דווקא לסטרוק שקולה כבר צרוד משנים של קריאות שהמלך ערום ועריה וגם לא שולט בחומר. מה שבטוח הוא שלשאלה ״למי אתם מאמינים, לצה״ל או לסטרוק?!״ התשובה מאוד מאוד פשוטה: אנחנו מאמינים לקרצייה המתנחלת עם הכסר״ש והמשקפיים שאיכשהו צדקה תמיד. אבל תמיד.
נתקלתי במאמר מעניין בדיוק בסוגיה זו, של יהודי ששמו לצערי נעלם מהסמך בטרם הספקתי להעתיקו או לזכרו, אבל המאמר פורסם ככה"נ בישראל היום.
תהנו.
לפני מספר שנים הזדמנתי להנחות פאנל מסוים ברמת גן בהשתתפות מספר אנשי רוח ופוליטיקאים. אחד מהם היה פרופסור מהולל שנשמיט את שמו מפאת כבודו, אחת נוספת הייתה פוליטיקאית שקטה שנשמיט את שמה גם כן לעת עתה. למרות שנושא הפאנל היה אחדות-ישראלית והדרכים להשיג אותה, לא חדל הפרופסור מלרלור פוליטי בלתי פוסק בניסיון להטריל את הח״כית, שמצידה שמרה על ממלכתיות. אלא שאז ביצע הפרופ׳ טעות, וכהוכחה לצדקתו – ובצורה נרקיסיסטית אופיינית – הביא סימוכין מתוך מאמר שכתב בעצמו. או אז התערבה הח״כית הנכבדת, ולעיני הקהל המשתאה צלבה אותו באלגנטיות כשהיא מתקנת ציטוטים סותרים מתוך אותו מאמר. כן, מסתבר שהיא קראה אותו, התעמקה, והיא גם זוכרת אותו טוב יותר מהמחבר. הקהל – לא בדיוק אנשי ימין – מחא כפיים. הפרופסור נדם במבוכה עד סוף הערב. שמה של הח״כית? אורית סטרוק.
נזכרתי באירוע אחרי עוד שבוע שבו הדליפו ״גורמים צבאיים״ נעלבים שבישיבה ביטחונית, העזה סטרוק לסתור בשאלות את כבוד הרמטכ״ל והמיניונים שלו. מי שפגש בחייו כמה מפקדים בכירים יודע שמה שמעצבן אותם יותר משאלות, אלו שאלות טובות. וסטרוק? שאלה ושאלה, החצופה. שאלה למה שוב נכנס סיוע לחמאס; שאלה מה ההיגיון בכיבוש מדמם של אותו השטח ואז בנסיגה ממנו, שאלה למה כוחות מסוימים נכנסים מהציר הזו ולא מהציר ההוא. שאלה ועצבנה.
והבכירים? הם כעסו ותדרכו. מה היא מבינה בכלל, ההיא המתנחלת עם הכסר״ש והמשקפיים? זאת אומרת, נכון שאיכשהו מסתבר שהיא תמיד שולטת בחומר, במפות, בצירים ובפקודות על בוריין, אבל זה לא באמת מספיק כדי להעז לפקפק בנו, גברת. חיש קל הודלפה לתקשורת כותרת בדמות קריאת הקרב: ״למי אתם מאמינים, לצה״ל או לסטרוק?!״
ובכן על פי בדיקה של כתב ישר״ה אריאל כהנא מסתבר שסטרוק תועדה לפחות(!) 15 פעמים כשהיא מתריעה ספציפית מפני התעצמות חמאס לפני ה-7 באוקטובר. היא לא התריעה בצורה אמורפית, אלא עם שאילתות ונתונים ומספרים וגרפים של ציוד הנדסי וכלי תקשורת שנכנסים לרצועה באין מפריע – וכרגיל, זכתה לגלגולי עיניים ובוז מופגם מהאלופים, וכן, גם מנתניהו. עם כל הכבוד, את סבתא מחברון ועם 11 ילדים. את לא באמת יכולה להבין בנושאים האלו לעומק. אין לך את ההסמכה והניסיון הכביר שלנו.
אבל סטרוק, עניין ידוע, היא קרצייה רצינית. אבל לא מהסוג היש-עתידי שמטריל ברשתות, אלא קרצייה אינטליגנטית מסוג פיטבול שלא מרפה ולא מוותרת, ובנוסף גם מקפידה לצלול עמוק לחומר לפני שהיא שואלת שאלות. ואלה? כך מודים הגורמים הבכירים לכתבלביהם המהנהנים כמו היו מונחים על הדשבורד של הרכב הצה״לי שלהם, אלה הכי גרועים. אי אפשר להתנער מהם, ואי אפשר אפילו לשלוף כרגיל את קלף ה׳הסתה נגד צה״ל׳ כמו שהם אוהבים, כי מול סטרוק, שרוב משפחתה בשטח כרגע, זה נשמע מטופש במיוחד.
ובכן, ברגעים אלו עוד לא ברור אם בעצת הרמטכ״ל ואלופיו שוב ניסוג משטח שנכבש במחיר דמים כש״הפעם זה יהיה שונה״, או שלשם שינוי יקשיבו דווקא לסטרוק שקולה כבר צרוד משנים של קריאות שהמלך ערום ועריה וגם לא שולט בחומר. מה שבטוח הוא שלשאלה ״למי אתם מאמינים, לצה״ל או לסטרוק?!״ התשובה מאוד מאוד פשוטה: אנחנו מאמינים לקרצייה המתנחלת עם הכסר״ש והמשקפיים שאיכשהו צדקה תמיד. אבל תמיד.