ועוד בענין בנזוג
(ווייי.. לא ידעתי שזה נושא כלכך פופולרי
) בעקבות שיחה עם מישהי פה, בצ'אט, עלו בי הרהורים בנוגע לבנזוג. רובנו, כשהתחלנו בתהליך לקראת הורות יחידנית, אמרנו (לעצמנו ולכל מי שהיה מוכן לשמוע) שאנחנו לא מותרות על זוגיות. אנחנו בסה"כ משנות קצת את הסדר. חלקנו (וזכורים לי לא מעט סיפורים והתלבטויות בנושא) עוד המשכנו עם דייטים למרות שכבר נכנסנו אל תוך התהליך. רובנו (אני חושבת) הפסקנו עם הדייטים ברגע (או אולי מעט לפני או אחרי) שהושג ההריון המיוחל. אצלי, אחרי הלידה של קסם היו לי פה ושם גישושים ומישושים (יותר גישושים ופחות מישושים
) בנסיון למצוא בנזוג, אבל ילד שני כלכך בער בעצמותי, שהרגשתי כמעט כמו שהרגשתי עוד לפני ההריון הראשון - שכל קשר בהתהוות מיד נפסל, כי בעצם אין לי זמן עכשיו לבנות זוגיות. אני רוצה לעשות ילדים. גם התלבטתי מה יותר נכון עבורי - ילדה אחת מבנק הזרע ואז ילד/ה מאבא ידוע? אני מודעת לכך שיש כאלה שעשו את זה ההיפך: אחרי ילד מאב ידוע (בד"כ נישואין שהתפרקו) ואז ילד מבנק הזרע (כי לא הגיעו לסיבוב שני, אבל נורא רצו ילד נוסף), אבל זה לא בדיוק אותו הדבר... אז אני המשכתי למס' 2 באותו הפורמט, וכעת, משהגשמתי את החלום הגדול ביותר בחיי (
) המחשבות נודדות שוב לכיוון של הזוגיות. הבנות שלי עדין קטנות מדי בשביל להתחיל להפוך את המחשבות למעשים, אבל אני תוהה:
איך מכירים בשלב זה של חיי? דייטים? אתרי היכרויות? "חבר מביא חבר"? "ציד" במקומות בילוי?
האם ה"דרישות" משתנות? האם יש העדפה לרווק? או אולי דווקא לגרוש עם ילדים?
האם יש יותר התפשרות על כל מיני דברים (מראה חיצוני, גיל, השכלה, עיסוק)?
האם השתנו הקוים האדומים? (בעבר לא היתי מוכנה להפגש בביתי עד אשר הכרתי את האדם, האם היום כן ארשה, ובכך אחסוך תשלום לבייבי סיטר? ואולי בדיוק ההיפך - בגלל שיש ילדים בבית לא מכניסים אדם "זר"?) יש עוד הרבה התלבטויות, אבל כאמור, בינתים זה אצלי עדין תיאורטי. מענין מתי אתחיל לנסות לעבור למעשים...
איך זה אצלכן?
(ווייי.. לא ידעתי שזה נושא כלכך פופולרי