צריכה תמיכה
New member
ועדיין, עדיין...
עדיין מככבים בחלומותינו ליטל, נעה, יונתן ושות´, מניפים נבוט שמן וצווחים "אז מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" "פסנתרן", אנחנו משקרים במרץ והנבוט נוחת- "אמרנו לך שתהיה בצ´אט הקולי. רק שם. תמיד. כשתהיה גדול. עכשיו. כל זמן. רק שם". אנחנו כבר עכשיו גדולים, זאת אומרת, אבל לא רוצים להיכנס לצ´אט הקולי. למה? "ככה", אנחנו אומרים ורצים להתחמק מהנבוט. לא ששונאים אותו אישית, אבל פשוט לא אוהבים נבוטים. בסוף הם תמיד מוצאים אותנו. מתחת לספה, מאחורי הפסל הענק של מיכאלאנג´לו או בין הוילון לתריס. "החוצה", הם צורחים בעיניים אדומות (הם עייפים. צ´אט קולי זה לא עניין קל), "לצ´אט הקולי!" אני רואה בעיני רוחי את הנהלת הפורומים מתנפלת עלי (לא בלי נבוט) ואומרת: כתבת את ההודעה שלך בחמישי בלילה, נכון? שישי לא עובדים, נכון? שבת גם לא, נכון? ראשון הוא יום קצר, נכון? עכשיו שני, נכון? אז מהה אתת רוצה? אני יודעת מה אני לא רוצה, וזה צ´אט קולי. אז בואו נאמר שהנהלת הפורומים מתכנסת ביום שני עם מחלקת הפרסום. מחליפים ברכות (5 דק´), מעלים את נושא הצ´אט הקולי (3 דק´), יוצאים להפסקת עוגיות (26 דק´), חוזרים ומחליטים מה לעשות בעניין הצ´אט הקולי (4 דק´) מחסלים את אחרוני הבורקסים (18 דק´), נפרדים וחוזרים הביתה, לראות טלוויזיה. אל תגידו שלא היה לכם זמן. תיכננתי בשבילכם אותו בצורה היעילה ביותר. אז מה נשאר עכשיו? שום דבר. עכשיו אנחנו חופשיים באמת כדי להיכנס לצ´אט הקולי.
עדיין מככבים בחלומותינו ליטל, נעה, יונתן ושות´, מניפים נבוט שמן וצווחים "אז מה תרצה להיות כשתהיה גדול?" "פסנתרן", אנחנו משקרים במרץ והנבוט נוחת- "אמרנו לך שתהיה בצ´אט הקולי. רק שם. תמיד. כשתהיה גדול. עכשיו. כל זמן. רק שם". אנחנו כבר עכשיו גדולים, זאת אומרת, אבל לא רוצים להיכנס לצ´אט הקולי. למה? "ככה", אנחנו אומרים ורצים להתחמק מהנבוט. לא ששונאים אותו אישית, אבל פשוט לא אוהבים נבוטים. בסוף הם תמיד מוצאים אותנו. מתחת לספה, מאחורי הפסל הענק של מיכאלאנג´לו או בין הוילון לתריס. "החוצה", הם צורחים בעיניים אדומות (הם עייפים. צ´אט קולי זה לא עניין קל), "לצ´אט הקולי!" אני רואה בעיני רוחי את הנהלת הפורומים מתנפלת עלי (לא בלי נבוט) ואומרת: כתבת את ההודעה שלך בחמישי בלילה, נכון? שישי לא עובדים, נכון? שבת גם לא, נכון? ראשון הוא יום קצר, נכון? עכשיו שני, נכון? אז מהה אתת רוצה? אני יודעת מה אני לא רוצה, וזה צ´אט קולי. אז בואו נאמר שהנהלת הפורומים מתכנסת ביום שני עם מחלקת הפרסום. מחליפים ברכות (5 דק´), מעלים את נושא הצ´אט הקולי (3 דק´), יוצאים להפסקת עוגיות (26 דק´), חוזרים ומחליטים מה לעשות בעניין הצ´אט הקולי (4 דק´) מחסלים את אחרוני הבורקסים (18 דק´), נפרדים וחוזרים הביתה, לראות טלוויזיה. אל תגידו שלא היה לכם זמן. תיכננתי בשבילכם אותו בצורה היעילה ביותר. אז מה נשאר עכשיו? שום דבר. עכשיו אנחנו חופשיים באמת כדי להיכנס לצ´אט הקולי.
