ונאמר שלום...
זהו אני כמעט מוכן. המדים מגוהצים (אלק). הנעליים החומות (נחלאוי או לא) מצוחצחות. הדיסקית על הצוואר. הצ'ופרים
בתיק. בדיסקמן שלי כבר מונחים
מיטב להיטי האירוויזיון מכל הזמנים
. ובכיס החולצה מונחת תמונה של הילד
. קדימה למילואים. אני שמח
כי
עברתי עכשיו את התקופה הכי מדהימה בחיים שלי.
הכרתי אנשים חדשים, מופלאים, חמים וחכמים (ובל נשכח יפים כל כך).
במהלך החג סיפרתי לאישתו של אחי על השינויים בחיי ותגובתה היתה חמה ואוהדת.
מצאתי אהבה שרק גודלת מיום ליום. אני עצוב
כי
אני מתנתק לחודש מהעולם החדש שגיליתי (ומהילד, אוי הילד
).
אני רואה את הדאגה של אמא שלי ולא יכול להרגיע אותה, לשתף אותה ולספר לה כמה אני מאושר עכשיו.
אני עדיין לא בטוח לגבי רצונותי בכל מה שנוגע לעבודה, לימודים ומשפחה.
אני מרגיש רחוק מהחברים הקודמים שלי ואני חושב שהם יתרחקו יותר אם אספר להם על חיי החדשים.
אני הולך לחגוג את היומולדת שלי ביום הזדכויות מורט עצבים.(היום האחרון של המילואים). (שמתם לב שהרבה יותר קל לקטר
) יותר משלושה חודשים עברו מאז ההודעה הראשונה שלי כאן. עבר עלי הרבה מאז ובזכותכם תמיד היה לי את מי לשתף, במי להתייעץ ועם מי להתחבק
. אז פשוט
לכולכם ולהתראות בעוד חודש (ואולי אני אקפוץ להגיד שלום בחופשה, אם תהיה. וחוץ מזה אולי בכלל יש קפה אינטרנט ברמאללה...) אמיר
נ.ב. את הלילה האחרון שלי באזרחות אני כמובן עומד להעביר בערב אירוויזיונים
באאוט. נ.ב.2 לירוי, הילד נדלק עלייך...
זהו אני כמעט מוכן. המדים מגוהצים (אלק). הנעליים החומות (נחלאוי או לא) מצוחצחות. הדיסקית על הצוואר. הצ'ופרים
