ומשהו אחר לגמרי- לא קל...

[דסי אשר]

ומשהו אחר לגמרי- לא קל...

מי שבינכם קרא וידע במה אני עסוקה, מבין מדוע אני מביאה הדברים הבאים, ומדוע הם כה חשובים לי. ביזמות החברתית שלי - אני טוענת, שעל ההורים לפקח, פיקוח צרכני, פיקוח חברתי- על הטיפול בילדיהם הרכים במסגרות המשפחתונים הפרטיים. טענתי, שיש לה גיבוי מקצועי בספרות האקדמית,היא- שפיקוח חברתי נמצא כפיקוח היעיל ביותר, יותר אף מהפיקוח הציבורי. לא מדובר על כך שכל הורה יפקח עין, ויראה מה קורה לילד הפרטי שלו, אלא ההורים כקבוצה, הורי קבוצת ילדי הגן/ המשפחתון וכו´- יהוו אמצעי לפיקוח על הצוות, כאשר הרעיון של היזמות- שידאגו שהמטפלת של המשפחתון תקבל ליווי מקצועי. הלווי המקצועי האינטנסיבי, הוא שיביא לפיקוח, הוא שיאפשר להורים להיות בקשר עם הגורם המקצועי המלווה באופן אינטנסיבי את המסגרת הטיפולית חינוכית. ועכשיו לסיפור. ביזמות שלי, נתקלתי במשפחתונים טובים מאד, טובים ופחות טובים וגם לא טובים. אבל, גם נתקלתי בשתי מסגרות טיפוליות/חינוכיות שהגדרתי אותן כ"מסכנות" את התינוקות והפעוטות, משוםידע אמיתי , מתוך מקורות ישירים מהשטח, על התעללות נפשית בתינוקות ופעוטות חסרי ישע. במקרה אחד, הייתי מעורבת בגבית עדויות במפגשים אישיים עם הדמויות להן המידע, כמו אם שגרה בשכנות לגן, וראתה איך מכניסים תינוקת בת 10 חודשים למרתף ,למשך חצי שעה, כי היא בכיינית!!!. האם שלפה את בתה שלה, גדולה יותר מהגן, , אבל הזעזוע הגדול ביותר של ההורים היה מהמערכות הציבורית האמורות לפעול, ולהגן על חסרי הישע. לא אכנס לפרטים, נוצר קשר אינטנסיבי ומפורט עם המועצה לשלום הילד. יצחק קדמן אפילו לא ענה לי כאשר שלחתי לו העתק ההתכתבות עם המועצה, בכותרת" מי שומר על ילדי הגן?". האם, המטפלות - העידו במשטרה. האם פנתה למפקחת של משרד החינוך. גם אני נפגשתי אתה. כלום לא נעשה. המפעילה של המקום, שאין לי היתר לתת הערכה נפשית על אישיותה, אך אציין שדמותה "כפולה", והיא מצליחה לעשות רושם אדיר על הורה מהשורה. מעטים, הרגישו שממהו לא בסדר, בביקור ראשוני- אך לא ידעו להניח את האצבע. בשיחה אחת יזומה מצידי אתה, הבנתי את פשר הסיפורים עליהם נודע לי קודם לכן. המפקחת של משרד החינוך אמרה לי שהתרשמה ממנה מאד לטובה, והיא מכניסה לגן גננת שמאד מקובלת ומוערכת על ידה. המשטרה לא עשתה דבר. כנ"ל המועצה למען שלום הילד. זה היה לפני שנתיים. השנה, לפני כחודש ימים, סופר לי שההורים עשו כל מיני מעשים, ביחד, כקבוצה,הביאו חומר מתועד, וכנראה הצליחו סוף סוף לערב גורמים ציבוריים, והגן, הכולל 35 חברה, מגיל 3 חודשים עד 3 שנים - נסגר. אין לי פרטים מדוייקים. שוחחתי היום עם משהיא שהיא בגוף החוקר בפרשה, היא רק אשרה את הידע הבסיסי שלי כפי שנכתב כאן, אבל משום היותה מעורבת, הייתה מנועה מלדווח לי. הנה- הורים רוצים פיקוח= היה פיקוח של מפקחת של משרד החינוך. היא גם אמרה לי, אז לפני שנתיים, שהיא שולחת את המטפלות להשתלמויות, והכל בסדר. ברור, שמאחר ואני הייתי גורם "מאוזן שלישית" לא יכולתי יותר מידי להתערב. האכזבה הקשה של ההורים שפנו למימסד, לעזור לחסרי הישע- לא תתואר. את ביתם , כאמור, הוציאו מיד. עוד השנה פנו אלי כמה אמהות, שספרו על הגן והתרשמו ממנו לטובה, ואני בדרך המיוחדת שלי, הצלחתי להתחבר לאחד המשפטים שאמרו, ולרמוז להם= התרחקו מהר ורחוק. . מתנצלת, רק עכשיו ראיתי ששכחתי לסגור את ההדגשה, והכל יצא בולט... אולי לא במקרה. דסי

 

[vered4]

באותו הקשר

אתמול פנתה אלי אמא, על מנת שאתן המלצה על המשפחתון של הבן שלי. והדבר הראשון שאמרתי לה, שבגיל הזה, הכי חשוב לי, שאני יכולה לסמוך על המטפלת. הדברים האחרים, באים במקום שני. הם כל כך קטנים, וקשה לדעת מה קורה.

 

[ציפי ג]

הדירה של י צמודה לגן ילדים

ואני שומעת הכל ויודעת הכל. בגן לידי היתה גננת, שלא התעללה בילדים, אבל אני לא הייתי מוכנה שאף ילד שלי ילמד שם, כי היא צעקנית וממש לא מבינה ילדים. אבל להורים היא היתה נופת צופים. תמיד נתנה תשומת לב אישית להורים, פתקאות, דורונים קטנים, וכו´. ההורים חשבו שהגן נהדר. כמעט אף אחד לא בא לשאול אותי על הגן. אבל למי ששאל, הייתי עונה בשאלה - יש לי דלת צמוד לי גן, ואני נוסעת כל יום באוטו עם הילד לגן אחר. מה זה אומר לכם? הורים מעדיפים לא לדעת לפעמים. נח להם לחשוב שהגננת טובה, כי זה משתיק להם את רגשות האשם. נח להם לחשוב שהגננת טובה, כי הם חייבים לצאת לעבוד. ולמצוא גן אחר זה קשה מאוד.

 

[נעה גל]

כמה שזה נכון!

 

[אפרת_ח]

אף פעם לא עלה בדעתי לשאול שכנים

על הגן! זה נראה לי קצת חוצפה לגשת ככה לאנשים שאני לא מכירה...

 

[zimes]

זה מבריק, ולא חצוף

אם הייתי שואלת שכנים, לא הייתי שוכרת את הדירה הקודמת שלנו. לגבי חוצפה - אנחנו בישראל, לא?

 

[דסי אשר]

לאפרת ולציפי - אני עורכת מחדש את

ההודעה, לאור הערות נבונות של נעה. מדובר במסגרת שהייתה בהתחלה , כהגדרת המפעילה, משפחתון, לא כהגדרתי- היו בה 17 תינוקות מגיל שלושה חודשים עש שנתיים ימים!!!. למסגרת זו, פנתה אם, ולאחר שדיברה עם מפעילת המקום, ירדה לשכנה, לקבל תוספת מידע על המקום, אולי על אישיות מפעילת המקום- כמו התרשמותה של ציפי מהגן השכן לה. השכנה, שהכיר ה את מפעילת המקום כדיירת לא קלה, בלשון המעטה, בבנין משותף, וכנראה עוד כמה וכמה דברים, סיפרה לשואלת מה היא יודעת על מפעילת המקום. אני מניחה שכל אחד ואחת מכם, אילו היתם שומעים את הסיפורים מסמרי השיער, הייתם בורחים מהמקום. זמנו, כאשר דיברתי עם המועצה לשלום הילד, על הגן( "המשפחתון" שהפך לגן), אמרה לי נציגת המועצה, שטיפלה התלונתי, שגם אם יקחו מאשה את ילדיה, משום התעללות בהם, והיא תעבור לעיר אחרת, לא קיים שום רישום, והיא תוכל לפתוח משפחתון או גן במקום אחר(היא השוותה את ירושליים, למקום החדש- עפולה). אותה אם, ואינני מבינה את שיקוליה, תפיסות עולמה-כי אני לא מכירה אותה- עלתה למעלה לבעלת המקום, מפעילת ה"משפחתון" וסיפרה לה מה אמרה עליה השכנה. לא עברו שלושה ימים, והשכנה קיבלה זימון לבית משפט, בתביעה של "הוצאת לשון הרע"(ממנה כנראה ציפי רוצה להמנע). כלומר- להורים יש כל מיני שיקולים להחלטות שלהם, ולא תמיד ניתן להבין אותם. ואם מדברים על שיקולים של הורים, אספר שוב על מקרה, שקרה לפני שנים: ידעתי על מקום/גן מסויים, שהוא מאד לא טוב(לא ברמה של התעללות), הן ממקור פנימי- גננת שעבדה בו זמן קצר, והן ממקור חיצוני- אם שביקרה שם לשם הערכה. האם שפנתה אלי, בקשה הערכה על המקום, משום ששקלה להכניס לשם את בנה. נתתי לה העדויות. בכל המקרים של היזמות שלי, כאשר אמהות מתקשרות להתייעץ איתי, ואני אומרת מה יש לי לומר על מקומות ספציפיים לגביהם נשאלתי- אין לי מושג מה בחרו ההורים. המקרים היחידים עליהם אני יודעת, הם אותם מקרים בהם הילדים הקטנים שוהים במשפחתון המצוי בקשר הדוק איתי- מודרכות שלי- והן מספרות לי על החלטת ההורה. במקרה הזה,מנהל הגן, שהוא כנראה איש שיווק נפלא, במונחים שיווקיים, לא במונחים חינוכיים, הצליח להטות את האם לכיוון רישום לגן שלו- כי הוא אסטטי, כי הצוות הרב שהתחלף "פשוט לא התאים לנו" ועוד דברים. רק שיחה נוספת של המטפלת/מפעילת המשפחתון - עם האם- שינתה את החלטתה, לשמחת האב, ולשמחת הילד, שלא הייתה לו יד בהחלטה. דסי

 

[ציפי ג]

המסקנה שלי

לא נבעה רק מהעדר השאלות. אלא בכלל מגישת ההורים. אני צמודה לשני גני ילדים, ובשניהם היו גננות איומות. כמעט אף פעם לא באה אם באמצע היום לראות מה עם הילד שלה. כמעט ואין ביקורי הורים בגן קודם לרישום. ההורים שמחים שמתלקקים להם, וזהו. אני מכירה את הגננות של ילדי כבר כמה ילדים. כאשר ראיתי שיש בעיה באתי לבדוק מה קורה. אני נשארת לפעמים עם הילדים שלי כדי לראות איך הם מתערים בגן. זה חשוב מאוד. זה קשה מאוד כהורה עובד, אבל זה מלמד הרבה על הגן. למשל, מישהי תהתה איך ילד שלא רוצה לישון בצהרים בבית, ישן תמיד בגן? אני רוצה להגיד שהשיטות לכך לא תמיד נעימות. זה גורם לפעמים בבית להרבה בעיות שינה. אני זוכרת שכישראל היה קטן, והוא היה במעון, הם אמרו לי שהם משכיבים לישון בצהרים, ואמרתי להם שבבית הוא לא ישן, ורק אם הוא עייף שישכיבו אותו לישון. הם מאוד כעסו עלי - זה לא התאים להם. ברוב המעונות עד הצהרים ישנה גננת, ומאחת ישנה רק מטפלת. את הגננת אהבתי מאוד ואת המטפלת לא. המזל שעבדתי עד 1.30 והגעתי הביתה בערך ב 2 אז כל יום הוצאתי אותו מוקדם. אבל לא כל האמהות מתענינות בזה. ולא לכל האמהות אכפת שמשכיבים את הילד לישון גם אם הוא לא עייף.

 

[מירי,]

ואולי הן רק איומות לטעמך?

אני לא דוגמת את הפעוטון כלל!!! אנחנו שם כבר שנה חמישית אחרי 3 שנים קצת בדקתי מסביב אופציות אחרות והחלטתי להמשיך, מספיק שפעם בשבוע כשאני מביאה את בן לגן ונכנסת איתו הוא רץ ילידיה של בעלת המקום , ומשם ממשיך למשחק , אני רואה את דודו שמח לכל הזדמנות להכנס לבקר באותו גן... אבל... אני יודעת על אמא שגם היתה שכנה של המקום שאמרה שהגגנת צועקת המון, שאחרי הילד הראשון את השני לא שלחה לאותו מקום ... אבל היום רוב הילדים בגן הזה הם דור שני לאותם הורים , אז מן הסתם הם כבר לא ממש דוגמים.... ויש לי השגות על הגן, אני לא חושבת שהוא מושלם , בדיעבד הייתי בוחרת אחרת, אבל אני יודעת איפה הנונים ובני כבר מספיק גדול על מנת לתקשר איתי בנושא.

 

[נעה גל]

אני דוגמת את הגנים כל הזמן - לדעתי

זו חובה. רואים הרבה דברים, חלקם לא נעימים ועולות אצלי הרבה שאלות בעקבות השהות שלי בגנים. אני נמצאת בגן כל יום קרוב לשעה (בוקר+אחה"צ) ולפעמים גם במהלך היום. דברים שרואים מכאן לא רואים משם... יש פערים גדולים בהתנהגות הצוות במהלך היום, להתנהגות הצוות בזמן הבאת הילדים ולקיחתם (כלומר, שההורים נוכחים). אנחנו משאירים בגן ילדים להרבה שעות ביום (לפעמים אפילו 9 שעות), אני רוצה לדעת שאם לא מועילים לו, לפחות לא מזיקים (ולא תאמינו כמה קל להזיק) ... שנה הבאה איתמר עולה לקבוצה אחרת, אני יודעת מי הולך להיות בצוות בקבוצה שלו - כבר התחלתי לעשות את הבדיקות שלי, להגיע לקיבוץ במהלך היום לבדוק בזמן שהילדים בחצר איך הצוות מתנהג וכו´.

 

[דנה השניה]

גם אני

כשאנחנו מביאים את גייל לגן אנחנו נשארים לפחות רבע שעה, ובצהרים כשלוקחים אותה - כנ"ל, וגם מדברים עם הגננת. בגן של גייל יש כל יום לפחות הורה אחד שנשאר בגן כ"עוזר גננת" (יש תורנות של ההורים), גם אני הייתי תורנית כזו לפני שאמיר נולד. כתוצאה מזה אני יכולה לומר בביטחון שאני מכירה את לוח הזמנים של הגן, את הגננת ואת דרך ההתנהלות שלה עם הילדים ועם העוזרות שלה בשעות שונות, וכמובן גם את הילדים (לא פחות חשוב!!). מצא חן בעיני שיש תמיד הורה אחד שנמצא בגן, מפני שכך נוצר יותר איזון בין נק´ ההשקפה של הגננת לבין זו של ההורים (שאותם "מיצג" ההורה שנשאר בגן). זה עובד כמובן גם לכיוון השני - ההורים לומדים להכיר את נק´ המבט של הגננת. בקיצור - יש שיתוף פעולה וכל ההתנהלות חלקה יותר. אני חושבת שקשה למצוא תחומים נסתרים שבהם הגננת יכולה לעשות איזושהי פעולה כלפי הילדים מבלי שההורים ידעו על זה. אני יודעת על מה גייל מדברת כשהיא מספרת לי חוויות מן היום שלה בגן, מזכירה שמות של חברים או מדברת על פעילויות שונות, ואני מרגישה שותפה למה שעובר עליה.

 

[לאה_מ]

וגם אני, אם כי העבודה שלי מאפשרת לי

פחות חופש בזמנים. בכל זאת, אני משתדלת להיות בגן לפחות שעתיים מצטברות בשבוע, ומדי פעם אני מבלה שם את מחצית הבןקר ביום שישי. וזה לא כי אני לא סומכת על הגננת. אבל יש דינמיקה שמשתנה, וחשוב לי להכיר אותה, ולדעת באיזו סביבה הילד שלי נמצא יום שלם.

 

[דסי אשר]

הילד שאוהב את הגננת- חומר למחשבה

הי, אני בהחלט חושבת שזהו מדד נכון, אבל, השבוע התקשרה ליזמות שלי אם, שבעבר שוחחנו רבות, ועזרתי לה למצוא משפחתון שעובד גם ביום שישי. גם הייתי במשפחתון- משום שעובד ביום שישי. המטפלת. שרק פתחה את המשפחתון, ידעה לבוא אלי ולהתייעץ איתי על היבטים טכנים, ולגבי הדרכה- טענה שאין לה כסף. האם שעזרתי לה, קיבלה ממני דיווח בזו הלשון- "המטפלת כנראה הרגישה, באופן טבעי, שהיא בסוג של מבחן, והייתה מאד לחוצה. זה התבטא בקולה הרם . אבל לגבי הצד המקצועי- ברור לי שיש לה רבה מה ללמוד, היא עושה דברים שלמדה מאחרים, ושהם לא נכונים, למשל: כאשר ישבה עם הילדים, לפני, והציגה להם מגוון של חיות מתוך סלסלה,היא לא אפשרה לאף ילד לא להשתתף, והושיבה את כולם" והאם, הייתה מרוצה ממנה, וזו כן אשה רגישה לילדה, אבל הילד מאד אהב את המטפלת. למה התקשרה" כי המטפלת החלה בחינוך לגמילה, ללא שיתוף האם, כאשר האם בכלל לא מוטרדת מהנושא, ולא בטוחה שהוא כבר בשל לכך. האם בהחלט, מתוך נסיון חייה, מוטרדת עד כדי הסטריה, לדבריה, אם עושים זאת לא נכון, והנזקים ששמעה עליהם.... ופתאום מתברר, שהמטפלת גזרה לילד כמה תלתלים, בלי לשאול את האם, כאשר עם ההורים נושא התספורת, עליו דברנו כאן בפורום- הוא נוראי(האם חשבה שרק הילד שלה כזה..). ומתברר, שהילד, כמו שדובר בפורום, מסרב לנעול סנדלים, אבל בגן הוא נעול. האם לא הייתה מוטרדת, לא שאלה איך היא עושה את מה שהיא עושה. לי יש תשובות. נו, ואני עם הרעיונות של היזמות שלי- איפה אני ואיפה ההורים. יודעים להתקשר כשיש בעיה, ובמיוחד כמובן במשפחתונים שלא מלווים בהדרכה, אבל לא עושים דבר למניעה- להפנית כל המטפלות ללוי מקצועי רציף, בדיוק כמו שד"ר יעל דיין ופרופ´ פנינה קליין טענו בישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד, שאותה הבאתי לדיון בפורום. אני יודעת הדו"ח היה ארך- 26 עמודים, אבל הדברים שהועלו היו מאד חשובים, ואי קיום דיון על הדו", עבורי אנלוגי לאי בדיקה של הורים מהי איכותו האמיתית של הגן, לפסיביות, ומכאן להבנה מדוע כל כך קשה להזיז הורים. ביזמות שלי, ממש עושים "חיים" - הם מקבלים ממני מידע, הערכה על משפחתונים, ומסתבר שברוב המקרים לא טעיתי, וההוריםפ בוחרים את הטובים להם.. אבל זה לא הנושא. הנושא הוא - להיות ער למה עושה המטפלת /הגננת, איזה איכות טיפול ניתן. דסי

 

[אינדיגו]

ציפי , הלחצת אותי מעט.

גם אני חשבתי ותהיתי מס´ פעמים איך באמת משכיבים את עומר לישון בצהריים ואיך זה מסתדר להן ולו. אמרת שהשיטות לכך לא תמיד נעימות , למה כוונתך? באמת ובתמים אני הייתי רוצה לשמוע מה האפשרויות או הדרכים, במיוחד כיצד השיטות הפחות נעימות עובדות. אנא תשובתך.

 

[ציפי ג]

צעקות

השכבה לבד במטבח, עד שהילד יהיה מוכן לשכב עם כולם בדממה, החזקת ראשו של הילד בכח על המזרון, עד שהוא מאבד את הרצון להלחם. והגננת השנה, (החליפה את אחת הגננות האיומות) לא מכריחה לישון בצהרים. נכנסתי לשם כמה פעמים, כשכנה, ולפעמים יושבת קבוצת היותר גדולים וצופה בשקט בטלויזיה, ולפעמים המטפלת מלטפת את הראש של הפעוט עד שהוא נרדם. גם לגננת הנוכחית אני לא שולחת את יליד, לא בגללה אלא משום שהגננת שילדי לומדים אצלה , מעולה, ואני לא מתכוונת לוותר על נשמה טובה, בשל קרבה.

 

[לאה_מ]

ואפילו בלי השיטות האיומות האלה....

מה עם השכבה של ילד שכבר לא זקוק לשנת הצהרים? כשעומר היה בן רבע לשלוש בערך, התחילה תקופה שבה הוא לא היה נרדם בלילה. כל ערב היינו משכיבים אותו בסביבות 21:30-22:00 (לא ממש שעה מוקדמת...) והוא היה שוכב ער לפחות שעה וחצי ו"מתזז" אותנו (לא פלא ש"אבא אני לא נרדם" כל כך חביב עלינו... ואז גם לא עלה בדעתנו לתת לו להסתובב בבית עוד שעה. טוב, הוא גם היה לפלף רציני, והיה מוכן להאזין לקלטות במיטה...). בשלב כלשהו ראיתי, שבסופי שבוע, הוא לא ישן בצהרים, ואז הוא הולך לישון אמנם באותה שעה, אבל נרדם מיד. ביקשתי מהגננת שלא תשכיב אותו לישון בצהריים. התשובה שלה היתה "אבל הוא נרדם" (בטח, משכיבים אותו על מזרון בחדר אפל מלא ילדים ישנים - שלא ירדם? ואם תתני לו לצייר בצד, או לעיין בספר, או לצפות בקלטת - אולי הוא לא ירדם?). הבהרתי לה שאני לא מתכוונת שמישהו יפעיל אותו במיוחד, רק שאותה מטפלת שמשגיחה על הילדים שישנים תדאג שתהיה לו איזו תעסוקה שקטה. התשובה היתה, שאם אני אשלם עוד 250 ש"ח לחודש היא תכניס אותו לצהרון, ואז הוא לא יצטרך לישון בצהריים

קפיש?

 

[דסי אשר]

מחשבות אחרות על שינה, הורים

ותינוקות. מנסיוני רב השנים, המתבסס על עבודה עם תינוקות והוריהם, אני נתקלת בהרבה מאד הורים שמתקשים בתהליך ההשכבה לישון של התינוק. היו לי מקרים של בן 11 חודש, כאשר הגיע אלי, ובת שנה גם כן. להורים, שמספרים על הנושא, יש הסבר למה הדבר קורה. ההסברים יכולים לנוע בין סקרנות הילד(שהנו מאוד סקרן, באמת), לבין עירנות גבוהה, הילד שלי לא צריך הרבה שעות שינה ביום - שעה וחצי מספיקה לו(הוא בן 10 חודשים!!). כאשר אני מקבלת ילדים כאלה, ברור לי שהם זקוקים מאד לשינה, ועוד יותר כאשר יחשפו למשפחתון- עם מגוון הגרויים, ובמיוחד הגרוי החזק ביותר- ההתמודדות עם חברת התינוקות האחרים. הילדים לומדים, בדרכים מאד נעימות, ובידיעת ההורים, לישון, ולישון היטב. באותם מקרים, בהם אני והאם באותה דיעה, אך האם מודה שאינה בדיוק יודעת איך להשכיב את בנה לישון, כאשר היא רואה שהוא עייף- הרי שאנחנו עושות עבודה משותפת נפלאה, האם לומדת ממני(אמרה לי, בסוף השנה, בנשיקה:"גידלת אותנו כהורים"), והילד לומד ללכת לישון כאשר עייף, והוא עייף, ללא שום קושי. לפעמים אפילו מבקש ללכת לישון(בבכי אופייני), כאשר אינו הרוג עדיין, שוכב במיטה וממלמל, מסכם לעצמו את חוויות היום, ולאט לאט נרדם. גם אני שמחה להרדם ככה, כאדם בוגר, ולא ליפול לשינה מרוב עייפות. היו מקרים, כאשר הגדולים, הלכו למזרונים שלהם במועד השינה, ומאחר ולא יכלו להרדם, אולי מסיבות של התרגשות- הייתי מעבירה את המזרון למקום אחר במשפחתון, כדי שקולות הילד לא יעירו את חבריו, והוא יוכל לסכם לעצמו את החוויות, עד שירדם. אני מודיעה לאמו, שלא ישן הרבה- שלושת רבעי שעה במקום שעתיים- שתוכל להבין את התנהגותו אחרי הצהריים. אבל, היה לי מקרה, וזה גם קרה למטפלות אחרות, אפילו בצורה קיצונית יותר- ותבינו, מדובר בקטנטנים, בין שנה לשנתיים ואפילו פחות, שההורים ביקשו- לא לתת לילד לישון, כי אחרת לא הולך לישון בזמן בערב, או להעיר מהשינה, כדי שיהיה עייף/הרוג, וילך ללא בעיות לישון בערב. מטפלת סיפרה לי שצייתה להוראות ההורה, הילדה "ניקרה", המטפלת נסתה להניא אותה לישון, והילדה בכתה, כעסה על המטפלת. אני יודעת על קטנטונת עייפה מאד, משום שעל פי בקשת אמה, המטפלת העירה אותה אחרי שעה של שנת צהריים. כן, בערב נפלה הרוגה, אבל למוחרת ראו את התוצאות, וגם יום אחרי זה, וכך כל הימים. כידוע, כמו עם אוכל, הצבירה היא לאו דווקא יומית אלא שבועית. הילדה- מתינוקת פעילה, עירנית, סקרנית, הופכת להיות תינוקת שבוכה, מבקשת לישון על ידי שכיבה על המטפלת, נכנסת למטה, נרגעת, אבל משום שמנוסה בלהאבק על "לא לישון" אינה נרדמת. יושבת או עומדת בלול, מסתכלת על הפעילות במשפחתון. אם מוצאת החוצה, שוב בוכה, שוב מסמנת בצורה גלויה וברורה שרוצה לישון. מוכנסת למיטה, מניחה את הראש, ומיד קמה. עומדת, משפשפת את עיניה, מפהקת- כך מהשעה 9.00 עד 12.00, שעת הארוחה, אליה מגיעה מותשת, מסוגלת לאכל רק 2-3 כפיות, מתחילה לבכות מרוב עייפות, ואז מיד נרדמת. כאשר מתעוררת כעבור שעתיים- מתחילה סוף סוף להינות מהמשפחתון. יש הבדל בין הפסקת שינה /פחות צורך בשינה בגילים של שלוש שנים, לבין צורכי תינוקות. יש גם גדולים יותר משלוש, שכן זקוקים לשינה- עובדה, בגנים הפרטיים ישנן שתי האופציות. בגנים הציבוריים, בצהרונים, לרוב לא קיימת האופציה של השינה, והילדים בחודשים הראשונים מגיעים לביתם,( אלו הזקוקים עדין לשינה, אבל יחזיקו מעמד בצהרון) מסטולים לגמרי, וירדמו מהר מאד בבית, לפעמים אפילו לפני ארוחת הערב. כעבור כמה זמן, או שמתרגלים או שמתבגרים, ואינם חזרים הבייתה "זומבים". דסי

 

[מירי,]

בבית \ בגן ושינת צהריים....

אצלנו נהוג יום חינוך ארוך, אלא שאלו רק 4 ימים... בתחילת שנה שעברה היה דודו הולך בכל יום שלישי למין צהרון בפעוטון (שם היה עד שנה לפני כן) , מכיוון שלא היה ישן צהרים במשך כל השבוע , היה זה אך טיבעי שהוא לאפשר לו תעסוקה גם שם- אבל... כל יום שלישי הייתי מגיעה ומוצאת אותו ישן בכל מיני פוזות על השטיח.... אני יודעת איך מרדימים אותם במעון (למרות שהשנה זה אינו רלוונטי עבורי) - אבל הן סיפרו לי - ואמון מבחינתי הוא הכי חשוב, אבל אני גם יודעת שילדים מגיבים אחרת לכל סביבה , ילדי לא אוכלים פרות , והגננת מספרת שבגן בן כן אוכל פרות , לאורך כל השנים כולם (כל הילד עצמו) מספרים לי שדודו אוכל את כל ארוחת הצהרים , בבית.... אף אחד לא מכריח אותו לאכול (בטח לא השנה בגן חובה...), בן מבקש מאבא שלו לא להכנס איתו לגן... יש דברים שאני לא רואה כמו הצוות של הגן , אבל אני עדיין חושבת שאם הילד מאושר שם זה קריטריון מאוד חשוב!

 

[nonana]

ולי יש הסתייגות ענקית בנושא

כשנדב ונעמה היו בגן, הם ישנו שם צהריים וכשביקשתי מהצוות שלא יכריחו אותם אם הם לא רוצים, הם ענו לי ´הם עייפים´ וגם אם הם לא נרדמים הם חייבים לשכב על המזרון. אני לא אהבתי את התשובה הזו. והיום בבית יש ימים שהם כן נרדמים ויש שלא. אני לא מכריחה לשום כוון, ולדעתי לא צריך גם לדרוש שינה. מה שכן שאני רואה שהם עייפים אני עוברת איתם לפעילות שקטה יותר של סיפור או קלטת ואם הם נרדמים במהלכה זה סימן שהם לא עשו חיבור בין הרגשת העייפות לשינה ואני עוזרת להם בזה- אבל להכריח לשכב לא ולא. מעבר לכך- מירי תמיד להיות עם היד על הדופק לגבי פעילות של הגן. גם אם הילד מאושר שם צריך לבדוק את פעילות הצוות בנוגע ליחסם לילדים ושיטות החינוך שם.

 

[מירי,]

כבר אמרתי שאני לא ממש מרוצה?

אז, פעם גם דיברתי על זה שבן הופיע מהגן עם שיר "זהו אבא ראש המשפחה , זוהי אמא קוראת לארוחה..."משהו שאותי הירתיח , אבל עוד יותר נורא היה שהגננת אמרה שזה בסדר... אז מכיוון שעשינו חשבון של בעד ונגד , כשההחלטה שלנו שהילדים נשארים בגנים , אז הוחלט שהילד נשאר שם (בעצם כבר נשאר רק עוד קצת יותר מחודש...) הייתי עם יד על הדופק כל הזמן... אבל אני לא ממש חושבת שביקורים אקראיים היו עוזרים!