ומה עם הסקרנות?

[anaphase]

ומה עם הסקרנות?

בוקר טוב לכולם. חדשה כאן ועוקבת אחריכן זמן קצר, ומאד נהנית. שאלה לי קטנה - אשמח מאד לדעותיכן, תודה מראש

. ילדתי הבכורה (והיחידה) מתקרבת לגיל שנה וחצי. ילדה עצמאית ובטוחה בעצמה, מגיל 4.5 חודשים נמצאת במסגרות עם ילדים רבים. בבית - אני מרשה לה המון: אם אני מבשלת - היא משחקת עם כלי המטבח, אם אנחנו בחדר שלה, היא פותחת את הארון ו"מסדרת" מחדש את כל הבגדים, אוהבת לפתוח מגירות להוציא דברים להכניס וכו'. אז איפה הבעיה? אבא של הילדה ממש לא מרוצה מהעניין. לטעמו אני נותנת לה יותר מדי "חופש". כל דבר נראה לו מסוכן (=קופסת סוכריות פצפונות עלולה להפתח, המשחה - יכולה להכנס לפה וכו'). יש בינינו אי הסכמה עקרונית לגבי הגבול בין "אסור" ובין "בר מחקר". (כמובן שיש דברים שאין עליהם ויכוח שהם אסורים לדוגמא חשמל ומכשירי חשמל). מטרידה אותי המחשבה, האם אני "מסכנת" אותה בשם הסקרנות והגילוי. לפעמים יש הגיון במה שהוא אומר אבל אני מרגישה שאני סומכת עליה או לחילופין על עצמי שאני מצליחה להשגיח כמו שצריך. תודה למי שהגיעה עד כאן

 

[tonti]

אני איתך ../images/Emo13.gif

גם אצלנו מותר הכל. או כמעט הכל (אסור להכניס את המברג האהוב עליו לשקע החשמל

). נסי להסביר לאבא של בתך שהחופש את נותנת לה מלמד אותה גם להזהר. אמא שלי למשל, אם היתה רואה את הפשפש משחק בכל עבודה של אבא שלו היתה מתפלצת במקום. אבל הוא יודע להזהר יפה מאוד (ולא "מוציא עינים" לאף אחד עם שום דבר). ומדהים לראות ילד שזה חדש לו ואין לו מושג איך להזהר וממה אפשר לקבל מכה. אגב, הפשפש בן שנה ו-10.

 

[צימעס]

אני נוהגת כמוך

 

[ב ה י ר]

כל כך מוכר

גם אני מרשה לביתי לשחק עם כמעט כל דבר בעיקר את כלי המטבח (כי לרוב אני שם) הוץ מסכינים אני מרשה לה לגעת בהכול נכון שיש דברים שלפעמים ניראים מסוכנים אבל אני למדתי כבר את הילדה שלי ואני יודעת שהיא ניזהרת אז מן הסתם אני סומכת עליה. גם בעלי נגד (היסטרי מטיבעו) לאט לאט אנחנו עובדים על זה והוא מבין שזה הצורך הבסיסי שלה לחקור את הסביבה.

 

[תמRי]

גם אני כך

והילד שלי כבר בן 4.5. בין היתר הוא אוהב לשחק ב"חשמלים" , אז קנינו לו מפצלים וחוט מאריך והרבה אבל הוא ידע שמה שבקיר זה מחוץ לתחום.ומעולם לא ניסה להכניס תקע לשקע שבאמת מחובר לחשמל. אני יודעת שלהרבה זה נראה מופרע, בעיקר כי היו ימים שכל הבית נראה כמו רשת חשמל, אבל זה מה שהעסיק אותו שעות כולל המצאות שוונות ומשונות ומשחקי דמיון רבים.

 

[anaphase]

../images/Emo51.gif על הרעיון.

 

[לאה_מ]

אני נוטה יותר לכיוון שלך, אבל אני

יכולה להבין גם את החששות של אבא שלה, וחושבת שאפשר למצוא דרך שתהיה מקובלת על שניכם - עיסוק בקופסה של סוכריות - שימו רצועת סלוטייפ סביב המכסה, או שתשבי לידה כך שהמשחק יהיה ממש בהשגחה. משחה? תלוי איזו - יש כאלה שאני לא חושבת שיגרמו נזק לילד, וכאלה שעלולות להיות מסוכנות ועדיף לא לתת לה לחקור אותן. דבר שאנחנו עשינו והיה להיט בגיל הזה הוא ארגז עם כל מיני פריטים "אמיתיים" (לא צעצועים) ששייך לילד - למשל - טלפון ישן, שקעים ותקעים, ברגים ואומים גדולים, צינורות באורכים וקטרים שונים, עכבר ומקלדת שכבר לא בשימוש, וכד'. בקופסה כזו את שולטת על רמת הבטיחות של הפריטים, ובכל זאת מאפשרת לילד להתנסות בחקר של פריטים אמיתיים (שלפחות אצל הילדים שלי היו הרבה פעמים עדיפים על צעצועים).

 

[vered4]

גם אני

גם במסגרת החופש לחקור אפשר להגביל. אפשר לקחת דברים מסוכנים ולארגן מגירות שהיא לא תגיע אליהן. אז את לא אומרת אסור כל הזמן וגם שומרת עליה. ועוד דבר, במשפחה שלכם חשוב גם האבא

ואם יש דברים שמפריעים, אז גם אם לך זה נראה "טפשי"- תכבדי את הבקשה שלו. אצלינו זה למשל בענין הלהרים ולהקפיץ ולהפוך- אני חוששת והוא מתחשב. וזה לא שאני לא סומכת עליו, לא נראה לי שווה שהילד ינחת על הראש בגלל פספוס חד פעמי.

 

[anaphase]

ברור שאבא חשוב ../images/Emo45.gif

ובגלל זה אני מתחבטת בשאלות... אני מבינה לגמרי את הצד שלו, רק שלפעמים הוא לא נמצא מספיק זמן כדי לראות שיש רגעים בהם נגמרים הרעיונות ונגמרים המשחקים במשחקים המוכרים ואז אני מחפשת רעיונות יצירתיים... תודה בכל אופן על התשובה.

 

[vered4]

לא הטלתי ספק בזה../images/Emo13.gif

אני טוענת שלפעמים אם קיים חשש, לפעמים הוא לא רציונלי לגמרי- ואז לא בהכרח שימצא פתרון מלבד פשרה.

 

[anaphase]

איזה רעיונות נפלאים ../images/Emo13.gif

תודה רבה. נראה לי שזה רעיון שיהיה מקובל גם על אבא. תודה

.

 

[תמRי]

ועוד...

אצל הבן שלי ביקור בחנויות "עשה זאת בעצמך", דוגמת "קנה ובנה" (או בלשונו:"כלה ובנה"), שווה הרבה יותר מביקור בחנות צעצועים, בגלל ששם הדברים אמיתיים. אז גם קנינו לו כל מיני צינורות פלסטיק, באורכים שונים, זויות, ברזים קטנים, "טלפון" של טוש לאמבטיה וכו' והוא יושב ומרכיב צנרות מסועפות, ולומד להבריג ולחבר ולפרק. אז לו יש מסחק הרכבה אמיתי בטוח ויצירתי ולנו שקט וגם חלקי חילוף לצנרת אם נזדקק פעם.

 

[תמRי]

מסחק=משחק ,כמובן. ושכחתי שזה גם

יוצא די זול ממשחקים אחרים שנזנחים מהר מאוד.

 

[תמר,]

יש איזה כלל

בעניין גודל של משחקים: כאלו שיכולים להכנס לקופסת פילם גלילית - מהווים סכנת חנק לילדים מתחת לגיל שלוש (אם הילד חוקר בעזרת הפה).

 

[nonana]

../images/Emo45.gif תשימו לב לכללים של סכנות בבית

אפשר לתת הכל במידה וההשגחה מלאה, אך שלא יהיו דברים קטנים מידיי לידה ללא השגחה מלאה. שבשעת הכנסתו לפה תוכלי למנוע מראש. מצטערת שאני כזו הסטרית בעניין אבל עברתי קורס באנגליה על אסונות בבית הקשורים לבליעה ולפציעה של אביזרים קטנים ומאז אני הייתי עם היד על הדופק. במידה והילדים שלי חקרו אותם הייתי איתם צמוד, ובמידה כשלא יכולתי להיות לידם בהשגחה צמודה הדברים הקטנים הללו לא היו בהישג יד.

 

[ליאת +]

האמונה הבסיסית שלי היא שלילדים

בריאים אין צורך לפגוע בעצמם. יותר מזה- האינסטניקט הבסיסי של ילדים הוא להגן על הגוף שלהם. התפקיד שלנו הוא לסייע להם במקומות שבהם הידע שלהם על העולם עדיין אינו מספיק כדי לנבא את הסכנה הצפויה. אבל- התפקיד שלנו אינו למנוע מהם כל דבר באופן קטגורי (כי זה של מבוגרים/כי זו משחה/כי זה לא של ילדים). הרבה פעמים אם בוחנים את הפעילות של הילד מגלים שהיא לא מסוכנת כל כך, או שניתן לכוון את הילד לשימוש בטוח בחפץ. לדוגמה : סכינים. במרבית סכיני המריחה שאני מכירה הסיכון להחתך הוא מאוד נמוך. ועדיין מרבית ההורים (וכל הסבתות?) ברגע שהם רואים ילד עם סכין ביד- נבהלים. בזמן שדי בקלות ניתן ללמד את הילד להשתמש בסכין למריחה או לחיתוך של דברים רכים (בננה , בצק). בסך הכל הוא מנסה לחקות אותנו.

 

[תמר,]

השאלה אם הילד יודע שהוא עלול להפגע

וזה כמובן תלוי-גיל. פעוטות נוהגים לבדוק חפצים בפה. אני זוכרת שאחותי הקטנה מצאה פעם קפיץ של עט, שנפל בלי שנדע, וכמעט נחנקה ממנו (עד כדי הכחלה). כך שזהירות מסויימת בהחלט נדרשת, לא כל חפץ יכול להוות משחק בטוח. מעניין, שהילדים שלי לא נטו להכניס חפצים לפה, ודווקא כשהגדול היה בן שש עלה בדעתו להכניס גולה לפה. (אני מניחה שבגיל הזה אין סכנת חנק אלא בליעה)

 

[ב ה י ר]

אני חושבת שככלל כל המשחקים הללו

שאינם "קונבנציונלים" חייבים להיות בנוכחות מבוגר. כן לתת ולהתנסות אבל תמיד להיות ערניים.

 

[vered4]

לדחוף אפונה לאף

מעשה של חבלה עצמית? לא ממש. אבל זה בהחלט פעולה הגיונית מנקודת המבט של הילד

.

 

[תמר,]

אני זוכרת שכילדה הזהירו אותי

לא לדחוף חרוזים לאף. וכמה שהייתי פחדנית וזהירה, עשיתי את זה. אני חושבת שהרעיון לא היה עולה על דעתי ללא ההזהרות של ההורים. (הילדים שלי לא דוחפים אפונה לפה, אז לאף ודאי שלא

)