ולרגע נזכור

ולרגע נזכור

האם אינכם יודעים כלכם כי לעולם לא תגיעו לאמת, האם אין יודעים כלכם כי לשכנע לא תצליחו ומדוע זה אתם אוהבים פילוסופיה? הפילוסופיה היא יפה, היא המחשבה, היא אשר מבדילה אותנו ועושה אותנו מה שאנו, להתנצח מתוך רצון להכניע יוצר מנצח ומובס אני אוהב לדמות זאת לכפל, 5*5=25, כפל 6*4=24...1*9=9 ,0*10=0 הרצון להכניע ולהביס מוביל לאפס, ההנאה זה מרוחו של זה מובילה לתכולה הגדולה ביותר. הפילוסופיה היא רוחה של האנושות, התענגו עליה, תהנו מיופי המחשבה, תקנו זה את זה אם יש פסול בדרך, אך אל תתנצחו בכדי לנתץ, השתמשו זה בזה בכדי לבנות.
 
תשמע

יש אמת.. ואצל כל אחד היא שונה... ויופי המחשבה?? הפילוסופיה?? אז למרות זאת "קצת" התפלספות: סוקרטס האמין שכל אחד על ידי החקירה של עצמו יוכל להגיע לאמת המוחלטת.. חקירת "דע את עצמך" הסוקרטית היא אחת החקירות החשובות ביותר ולעולם לא נגיע לשלמות החקירה כמו שהוא שאף הרי הוא בצמו העיד ש "הוא יודע את שאיננו יודע". בכל מקרה, אותה חקירה מאלפת..מביאה אותנו לאיזה שהיא אמת שפיתחנו... ולגבי יופי המחשבה: ניטשה אמר שכדי להתפתח אתה צריך להרוג את כל המדריכים הרוחניים שלך ולהקים את עצמך מחדש, לבנות את עצמך בלי השפעות של מנהיגים רוחניים ופילוסופיה..שוב אותה חקירה מאלפת..(תקרא את אם תראו את בודהה תהרגו אותו של ניטשה ספר מצוין!) בכל מקרה, יש מקום בהתנצחויות, אבל אני, קצת מבולבלת - מצד אחד מאמיה אני שיש אמת אחת מוחלטת וקיימת אצל כולם ושבני אדם יכולים להגיע לאמת המוחלטת הזאת אם יחקרו את עצמם! מצד שני, יש בי לפעמים כל כך הרהב אמיתות, דברים מבולבלים וסותרים שמקום להגיע לאמת..אני רק מסתבכת.. אין נכון לא נכון!!! ואצלי 5*% לא בהכרח יהיה שווה ל 25.
 
והרי זה היופי

כשאת באה ומדברת על סוקרטס ועל ניטשה ועל כל מי שאת רוצה את מדברת על רעיונות שונים וגישות שונות מתקופות שונות לאורך אלפי שנים מנסים האנשים למצוא את ה"אתר" והוצעו גישות שונות שני דברים משותפים לכל, האחד הוא היעד, האמת והשני הוא המחשבה, כל הדרכים אל האמת נסללו ע"י המחשבה. האם אינך יכולה לומר על חקירותיו של סוקרטס כי יש בהם יופי מיוחד? כך הדבר לגבי ניטשה וכל פילוסוף, המחשבה היא דבר יפה כאשר אנו שומעים "הוכחה" המתבססת על עיוות המחשבה, האם אנו לא מרגישים חוסר נחת מכך, הדבר מציק לנו כשם שדבר מכוער מציק לנו
 
האכן חקירת "דע את עצמך" ?

"מבלי לפגוע בזכויות", בבקשה : סוקרטס היה "תחמן". הוא היה הרי תלמיד של הסופיסטים, ומשמעות הדבר - רטוריקן מעולה. איך נדע אם חלק מ"חקירותיו" לא נועדו לשם שעשוע אינטלקטואלי בלבד, שבו ניסה לבחון את יכולתו ? - ואבהיר בדיוק מדוע אני חושד : אם נבחן את הטקסטים בהם מובאים דברי סוקרטס (טוב, אמנם איננו יודעים שהם אכן דבריו, אבל מקובל להניח שהרוב הגדול אמין למקור), נראה שבשיחותיו הוא אינו מבצע חקירה אמיתית. הוא משכנע. הוא שואל שאלות מנחות, ומאפשר לשומעיו שתי תשובות שהן אחת : כן\לא. אני אומר שהן אחת, כיוון שסוקרטס ידע מראש מהי התשובה הרצויה והנכונה מבחינתו, זו שתאפשר לו להתקדם לטיעון\שאלה הבאה, באותה שיטה. אגב כך, הוא השתתף (בתום לב, יש לציין) במפעל האדירים שהסתיים בקביעת הנורמות של הפילוסופיה המערבית כפילוסופיה רציונלית-סיבתית (שני השותפים האחרים למפעל זה הם אפלטון ואריסטו). הנקודה המשמעותית היא שהרושם המתקבל בבירור משיחותיו עם האנשים בשוק, הוא שמעבר לכך שהוא ניסה לשכנע אותם בדברים מסויימים, הוא גם לא התכוון למעשה לשמוע ולחשוב\לגלות\לחקור\לחפש כל דבר חדש. הוא לא האמין שקיים דבר כזה "לא ידוע", או אם נדייק, שקיים "אני לא יודע" אמיתי. כלומר שחסר לו כאדם ידע כלשהו. ובעניין בלבול האמונות שלך : אם להביא תובנות שאני קיבלתי מקריאת ספריה של ג´ין רוברטס בהם תקשרה את הישות סת (אמת ? שרלטנות ? - לא נכנס לזה כרגע), האמונות שלנו מתקבצות לקבוצות סביב "אמונות גרעין". תהליך הפנמת האמונות (=רעיונות ותפיסות) אינו מבוקר מספיק ע"י האגו (שהוא המשתמש העיקרי בהן) , וכך נוצר מצב שאנו "מכילים" אמונות סותרות, למשל אמונות שהחדירו בנו באופן מילולי מילדות ("כסף לא גדל על העצים !") יחד עם אמונות שיצרנו בעצמנו כהבנה של המציאות, מהתבוננות (עוני הוא מסכנות), ועם רעיונות שאימצנו באמצעות חקר מודע (הכסף משחית). הרעיונות שהובאו בדוגמא לאו דווקא מתיישבים זה עם זה. אבל אין מניעה שאדם יאמין בכולם - כל אחד מהם בקבוצת אמונות אחרת. כמובן שהסתירות יוצרות קושי אמיתי בחיי היומיום. כולנו סובלים מהבעיה הזו. הפתרון שסת מציע : לשבת ולכתוב את כל האמונות, הגדולות והקטונות, העקרוניות ביותר והקטנוניות ביותר שיש לך. ואז לקבץ אותן סביב אמונות הגרעין שמאפשרות להן להתקיים. וכעת, להחליט עם אלו אמונות את רוצה להמשיך לחיות. את אלו המיותרות בעינייך - פשוט צריך לשכוח... (כמובן, באמצעות תרגול שמטרתו לזכיר לעצמך שאת לא מאמינה בהן יותר, או יותר טוב - שמחזק את האמונות ההופכיות להן). המסקנה החשובה ביותר, אגב, מהרעיון הזה - הוא שאמת סובייקטיבית היא טבעו של האדם. סת אומר שהמציאות שכל אחד מאיתנו חווה היא סובייקטיבית, והיא תוצאה ישירה של האמונות שלנו (כלומר, האמונות שלנו יוצרות באופן חי ומתמיד את המציאות שלנו) . האנושות כולה יוצרת באמצעות התודעה המשותפת שלה את ה"שלד" של המציאות הזו, או ליתר דיוק את הבניינים. אבל כל אחד "צובע" את הבניינים ב"צבעים" אחרים - כהשלכה של אמונותיו לגבי מציאות זו. כמובן, שחייו מתנהלים כתגובה להשלכה זו. (כן כן, בהחלט אפשר לומר שזו הרחבה של "אפקט פיגמליון", במובן שרעיון זה טוען שכל חיינו הם נבואה שמגשימה את עצמה). אני אישית מאוד מתלבט. מצד אחד אני אמנם מתחבר להבנה טאואיסטית וזניסטנית, שאפשר לומר - באופן גס - שמציעות שיש אמת אחת. מצד שני, כמתרגל טכניקות של דמיון-מודרך, אני יכול להעיד שלשינויים אמונתיים יש ביטוי במציאות האישית (אבל הפיסית !), כלומר ש"אמיתות פנימיות" הן דינמית ויוצרות מציאות שמשקפת אותן ! ובכן, אני מנסה (ברוח זן
) למצוא את הנקודה שבה מתאחד הכל והסתירות נעלמות...
 
תגובה

מכתבך ארוך ואגיב רק לחלק ממנו, זה הקשור לסוקרטס אומנם נדמה לפעמים כי הוא סופיסטן ומשתמש ברטוריקה אך האם הוא כזה? הוא עצמו רואה ברטוריקן הכרודן וברודן ואומר בעצמו כי עדיף לסבול עוול מלעשות עוול, כלומר שאין טוב ברודן או ברטוריקה. ואשר לסופיסטן, הוא בז להם ואיננו סבור כי יש אפשרות ללמוד את הסגולה הטובה אותה הסופיטים מתיימרים ללמד, הרי הוא אומר כי אינו יודע דבר ובראש ובראשונה אין הוא יודע מהי הסגולה הטובה וכל הדיאלוגים שלו מנסים לחתור לעברה.
 
למעלה