האכן חקירת "דע את עצמך" ?
"מבלי לפגוע בזכויות", בבקשה : סוקרטס היה "תחמן". הוא היה הרי תלמיד של הסופיסטים, ומשמעות הדבר - רטוריקן מעולה. איך נדע אם חלק מ"חקירותיו" לא נועדו לשם שעשוע אינטלקטואלי בלבד, שבו ניסה לבחון את יכולתו ? - ואבהיר בדיוק מדוע אני חושד : אם נבחן את הטקסטים בהם מובאים דברי סוקרטס (טוב, אמנם איננו יודעים שהם אכן דבריו, אבל מקובל להניח שהרוב הגדול אמין למקור), נראה שבשיחותיו הוא אינו מבצע חקירה אמיתית. הוא משכנע. הוא שואל שאלות מנחות, ומאפשר לשומעיו שתי תשובות שהן אחת : כן\לא. אני אומר שהן אחת, כיוון שסוקרטס ידע מראש מהי התשובה הרצויה והנכונה מבחינתו, זו שתאפשר לו להתקדם לטיעון\שאלה הבאה, באותה שיטה. אגב כך, הוא השתתף (בתום לב, יש לציין) במפעל האדירים שהסתיים בקביעת הנורמות של הפילוסופיה המערבית כפילוסופיה רציונלית-סיבתית (שני השותפים האחרים למפעל זה הם אפלטון ואריסטו). הנקודה המשמעותית היא שהרושם המתקבל בבירור משיחותיו עם האנשים בשוק, הוא שמעבר לכך שהוא ניסה לשכנע אותם בדברים מסויימים, הוא גם לא התכוון למעשה לשמוע ולחשוב\לגלות\לחקור\לחפש כל דבר חדש. הוא לא האמין שקיים דבר כזה "לא ידוע", או אם נדייק, שקיים "אני לא יודע" אמיתי. כלומר שחסר לו כאדם ידע כלשהו. ובעניין בלבול האמונות שלך : אם להביא תובנות שאני קיבלתי מקריאת ספריה של ג´ין רוברטס בהם תקשרה את הישות סת (אמת ? שרלטנות ? - לא נכנס לזה כרגע), האמונות שלנו מתקבצות לקבוצות סביב "אמונות גרעין". תהליך הפנמת האמונות (=רעיונות ותפיסות) אינו מבוקר מספיק ע"י האגו (שהוא המשתמש העיקרי בהן) , וכך נוצר מצב שאנו "מכילים" אמונות סותרות, למשל אמונות שהחדירו בנו באופן מילולי מילדות ("כסף לא גדל על העצים !") יחד עם אמונות שיצרנו בעצמנו כהבנה של המציאות, מהתבוננות (עוני הוא מסכנות), ועם רעיונות שאימצנו באמצעות חקר מודע (הכסף משחית). הרעיונות שהובאו בדוגמא לאו דווקא מתיישבים זה עם זה. אבל אין מניעה שאדם יאמין בכולם - כל אחד מהם בקבוצת אמונות אחרת. כמובן שהסתירות יוצרות קושי אמיתי בחיי היומיום. כולנו סובלים מהבעיה הזו. הפתרון שסת מציע : לשבת ולכתוב את כל האמונות, הגדולות והקטונות, העקרוניות ביותר והקטנוניות ביותר שיש לך. ואז לקבץ אותן סביב אמונות הגרעין שמאפשרות להן להתקיים. וכעת, להחליט עם אלו אמונות את רוצה להמשיך לחיות. את אלו המיותרות בעינייך - פשוט צריך לשכוח... (כמובן, באמצעות תרגול שמטרתו לזכיר לעצמך שאת לא מאמינה בהן יותר, או יותר טוב - שמחזק את האמונות ההופכיות להן). המסקנה החשובה ביותר, אגב, מהרעיון הזה - הוא שאמת סובייקטיבית היא טבעו של האדם. סת אומר שהמציאות שכל אחד מאיתנו חווה היא סובייקטיבית, והיא תוצאה ישירה של האמונות שלנו (כלומר, האמונות שלנו יוצרות באופן חי ומתמיד את המציאות שלנו) . האנושות כולה יוצרת באמצעות התודעה המשותפת שלה את ה"שלד" של המציאות הזו, או ליתר דיוק את הבניינים. אבל כל אחד "צובע" את הבניינים ב"צבעים" אחרים - כהשלכה של אמונותיו לגבי מציאות זו. כמובן, שחייו מתנהלים כתגובה להשלכה זו. (כן כן, בהחלט אפשר לומר שזו הרחבה של "אפקט פיגמליון", במובן שרעיון זה טוען שכל חיינו הם נבואה שמגשימה את עצמה). אני אישית מאוד מתלבט. מצד אחד אני אמנם מתחבר להבנה טאואיסטית וזניסטנית, שאפשר לומר - באופן גס - שמציעות שיש אמת אחת. מצד שני, כמתרגל טכניקות של דמיון-מודרך, אני יכול להעיד שלשינויים אמונתיים יש ביטוי במציאות האישית (אבל הפיסית !), כלומר ש"אמיתות פנימיות" הן דינמית ויוצרות מציאות שמשקפת אותן ! ובכן, אני מנסה (ברוח זן
) למצוא את הנקודה שבה מתאחד הכל והסתירות נעלמות...
