ולפעמים

[תאומים שלי]

ולפעמים

ולפעמים בא לי שמישהו יקח אותם. ליום.
שמישהו ירוץ אליהם עם כל ציוץ, יחייך, ישחק איתם, יעשה להם קולות. במקומי.
יניק אותם במקומי, יקלח אותם, יחליף טיטולים ובגדים. יכבס את הכביסות יתלה על החבל ויוריד יקפל.
ילטף יחבק ירגיע.
שישחק איתם במקומי כשאני מעיזה לגנוב זמן-מחשב בזמן שהם ערים ותיאורטית אני צריכה לשבת לידם לשחק איתם ולשיר להם.
שיאכל במקומי וישאב במקומי.
אני רוצה חזרה את עצמי.

ושמישהו יקח ממני את רגשות האשם.

 

[ליאורה ו]

בני כמה הקטנים?

דבר ראשון בלי רגשות אשם! זה ממש מיותר ומעייףףףף, תגידי את לא מספיק עייפה בלי זה?!

כל מה שאת מתארת מוכר, לגיטימי וברור לחלוטין...

אני ממש ממליצה לך למצוא את הדרך לשחרר ולקחת לעצמך קצת זמן, גם אם זה חצי שעה-שעה בשבוע זה עושה הבדל גדול...!
אין לך עזרה? את לבד איתם כל הזמן?

אני בלב שלם כשהיו בני 3 וחצי חודשים חזרתי לעבוד במשרה מלאה והרגשתי שקיבלתי את עצמי בחזרה.
אמנם המטלות של הבית חיכו לי לסוף היום אבל לפחות היה לי את עצמי בחזרה וגם נהנתי יותר מכל רגע ושניה איתם אח"צ (ובלילה כמובן) ובסופי שבוע והתחושה של הרובוט שרק עושה מטלות כל היום די עברה.

 

[תאומים שלי]

תודה

הם בני שלושה חודשים - עוד חודש אני חוזרת לעבוד במשרה מלאה ואני באמת מחכה לרגע הזה... (אחרי שמירת ההריון+חופשת הלידה... חצי שנה בערך לא עבדתי)
ובעקרון כן - אני איתם כל היום ואחה"צ לבד איתם ועם הגדולה ("גדולה" - בת שנה ו9) עד שבעלי חוזר מהעבודה באיזור 6-7
אין לי עזרה כי המשפחות שלנו גרות רחוק ובאופן אישי מנסיון קשה לי לקבל עזרה (יש לי פה אפשרות לעזרה בתשלום אחה"צ) אני מעדיפה לעשות הכל לבד...
בגדול אני מסתדרת.. והכל טוב אבל זה קשה, מתיש ומעייף מאוד ולפעמים באמת בא לי לעשות את הפוס הזה מהמרוץ והתקתוק של הכל - כי זה לחשוב כל הזמן בראש מה לעשות כל פעם כדי לנצל את הזמן בצורה מירבית וכל מריחה דופקת את הלו"ז. אשכרה המוח שלי לא חושב על שום דבר חוץ מהלו"ז........ (מתי כל אחד אכל, להניק, לשאוב - כי אחד יונק אחד מקבל שאוב, לשטוף בקבוקים, להחליף טיטול,לעשות אמבטיה כל יום ולזכור לאכול ולשתות בעצמי. וכו וכו)

 

[אשרז4]

ואוו עכשיו קראתי, תקשיבי

איןם לי מילים מלבד..
תנסי לאפס את עצמך ולהבין שעזרה זו לא חולשה,
לקחת פוס זה לא אסון
ובשביל להמשיך ולתפקד חייבים לתדלק (ולא פרוסה בעמידה לפני שהגדולה/קטנה נכנסת הביתה זה לא דלק. גם לאכול מסודר זה לא דלק שקט למוח זה דלק)
&nbsp
והאמת שתמיד הראש עסוק בלו"ז ומה צריך ומתי וכו'
בעלי צוחק עלי שאני כל הזמן בבדיקה מה יש מה היה מה עשיתי מה צריך ואיך
נכון.
אבל גם לזה יש רמות ונראה לי שאת על הקצה העליון

 

[אור0424]

אני קוראת ומתכווצת לי הבטן

החבר'ה שלי " רק" בני שבעה חודשים. המרחק משלך לא גדול ועם זאת עצום.
כשתחזרי לעבודה ואני מבטיחה שיהיה קל יותר. את לא רוצה עזרה בבית בדמות אדם? אז תכניסי מדיח כלים, מייבש כביסה ורובוט שואב לריצפה. מאמצע ההריון שלי הפסקתי לתלות ולהוריד. הפסקתי לשטוף כלים. זה פינה לי קצת זמן. אבל קצת. תבקשי מחברה שתגיע להיות איתך. גם אם היא מגיעה עם עוד ילד משלה. זו נשמעת מעמסה, אבל ברגע שיש עוד "מבוגר אחראי בבית" בשעות השיא של אחר הצהריים- התחושה אחרת לגמרי. אני כותבת לך את זה מניסיון נטו. גם אני לא רציתי עזרה ממישהי שאני לא מכירה ובאמת שהרבה חברות וגם אימהות מהגנים של הגדולים הגיעו לעזור לי. זה מאוד מקל. וכמובן לנשום ולזכור שזה עובר.... באמת עובר.
רק לפני כמה ימים, אני ובעלי יושבים יחד לאכול צהריים. מסביבנו ארבעה ילדים שמשחקים אחד עם השני ואני אומרת לו - שמת לב שאכלנו עד הסוף בלי לקום? ככה זה. פתאום דברים משפמשתפרים.....

 

[אור מקיף10]

כמוני כמוך אותו הדבר ואפילו יותר

רק שהגדולה שלי בת שנתים וחצי, הקטנים שלי בני חודשים וחצי וכל התקופה הזו, כן כן היא היתה איתי בבית!!
שבוע שעבר הרגשתי שאני מתפרקת, ומיום רביעי היא בגן חצי יום. למעשה "נחתי" לראשונה יום רביעי, חמישי וסופשבוע הזה של כיפור.
אני מבינה שה"גדולה" שלך בגן, זו חצי נחמה. אם יש לך אפשרות לעזרה בתשלום בטח שלכי על זה. חבל שהעזרה רק אחה"צ ולא גם בבוקר.
אגב כביסות - מעולם לא שנאתי כביסות עד היום, אני פשוט מתעבת את הרגע הזה של לתלות להסיר לקפל ולהחזיר. סיוט.
הדבר שעוזר לי מעט: בשבועים האחרונים יש לי מנקה פעם בשבוע, וצריך לעשות זאת פעמים בשבוע. פעם אחת יום ראשון יסודי אחרי שבת שכולם פה, ופעם נוספת יום חמישי חפיף לשטוף רצפה ואולי עוד כמה שטויות. חברה נתנה לי רעיון להוסיף לה גם את קיפול הכביסה. עוד לא עשיתי זאת, אולי היום.
אוכל - לרוב אני קונה בשרי קפוא (שניצלים וכו') יש כמה מוצרים שבאמת טובים (קציצות עוף של עוף טוב, שניצל דגנים של מאמא עוף), אחת ל..כשההורים באים אני מבקשת שיכינו לי בשרי ואני מקפיאה. תוספות אני מכינה לבד אבל זה מהר (אורז, כוסמת וכו').
בטח שמה שאת מרגישה זה ברור, ולמה בכלל נקיפות מצפון? חופשי הייתי מוכנה לברוח עכשיו 3-4 ימים לא לראות אף אחד, בלי הנקות ובלי להתעורר בלילה. ההתעוררויות האלו גומרות אותי.

 

[still mama goose 1]

על אמהות לתאומים ורגשות אשמה

רגשות האשמה יעברו כשתביני שאת לא באמת חייבת או צריכה לשבת לידם ולשחק אתם כל רגע...
כשהם גדלים מגלים זאת.. וזה הקושי הכי גדול בהורות - לשחרר..
וכן -מגיעה לך את עצמך חזרה. אז קחי מדי פעם אויר וצאי להתאוורר, קחי מישהי שתעשה במקומך את הכביסות, תלביש ותטייל אתם 0-לא כל יום - אבל פעם ב... מותר ואף רצוי) -וצאי לעשות משהו כיפי. תשקיעי בעצמך. תעשי מסג', שתי קפה עם חברה.
&nbsp
זה בסדר. זה מותר . וזה רצוי!
&nbsp
ומשפט חשוב ששמעתי פעם בפורום הזה - רגשות אשם זו פריבילגיה שאין להורים לתאומים....

 

[תאומים שלי]

אימצתי לעצמי את המשפט שכתבת

"רגשות אשם זו פריבילגיה שאין להורים לתאומים" מקווה להפנים

 

[sefia]

מבינה מאד

 

[mishmish04]

מצבך ממש ממש טוב: את רוצה את זה רק לפעמים.

בבקשה - קחי עזרה.
גם אם קשה לך - זה בדיוק הזמן ללמוד.
קחי מטפלת / בייביסיטרית לכמה שעות ביום ותעשי . . .
מה שאת רוצה. בעיקר - כלום. תשמעי את עצמך נושמת ותבהי בחלל.
יותר טוב מסופר אמא בשליטה, שקורסת פיזית ונפשית.
אצלי זה קרה בגיל חצי שנה.
&nbsp

 

[אשרז4]

מוכר מוכר

אבל.. את רגשות האשמה רק את יכולה להזיז הצידה
בחשיבה הגיונים שזה בסדר להרגיש כך.
&nbsp
אני עובדת במוסד בו לומדות הרבה נשים בגילאי 30 ++ תואר שני
יום הלימודים ארוךף ארוך
ולפעמים כשיש כאלו שמתוננות שחוזרות מאוחר ולא מספיקות לילדים והבעל מסתבך ואולי אפשר לבטל שיעור אחרון
אני כל הזמן אומרת (ולמדתי זאת רק בשנים האחרונות)
כולם יודעים שהיום את לומדת
שהיום את לא בבית
אז פרגני לעצמך!!!
שבי תלמדי דברי עם חברות תהני לך שקט בלי הסעות, מקלחות, ארוחת ערב, לקחו לי שתו לי עשו לי לא רוצה לישון עוד כוס
&nbsp
שקט.
&nbsp
אני הרבה פעמים אומרת שאם אני נאלצת להיות מחוץ לבית בערב אני אחזור אחרי שישנות.. רוצה את השקט
&nbsp
ושקט כזה קונים
או בכסף - בייביסיטר
או בלבקש ולא כשחייבים ואין בררה אלא סתם כשבא לך ללכת לעשות קניות בשקט/ לשבת עם בעלך לארוחת ערב שקטה (אפילו פלאפל ושתיה.
אבל ב ש ק ט
בלי אחריות באותו הרגע בלי עינים על מישהו בלי להיות דרוכה.
&nbsp
לא יודעת בני כמה הם, אבל מאמינה שבכל גיל יש את התחושה הזו לפעמים יותר לפעמים פחות