ולאחר חשבון הנפש...
אני רוצה לשמוע על דברים טובים שקרו לכם בעמרכת היחסים הזו, של אני-עצמי. והנה אני מתחיל. למדתי את המגבלות שלי, איפה אני עומד, לאיפה אני יכול להגיע, והכי חשוב, לאיפה אני רוצה להגיע. הבנתי שלפעמים אני צריך להתחשב פחות בדעתם של אחרים, ואולם לפעמים אני צריך להיות יותר רגיש, יותר מבין. למדתי והפנמתי השנה, יותר מאי פעם, שהכל תלוי באיזון. הבנתי שאני, שלא כמו שחשבתי, לא כל כך מלא סתירות, אלא שאני כמו צבע בעל גוונים רבים, והטריק הוא לא להאבק בהם, אלא ללמוד למצוא את הגוון המסויים שאני רוצה להיות ברגע נתון. למדתי איך להשתחרר, איך לרצות ולחשוק, איך לחיות ולהיות ברגע. ראיתי את עצמי רואה איפה אני רוצה להיות, וראיתי את עצמי מגיע לשם. הבנתי שהמסע שאני הולך בו הוא ללא נקודת התחלה אמיתית, וללא נקודת סוף, ולכן הוא אין סופי ולא קיים בו זמנית, ולכן זה לא משנה איפה אני, כל עוד אני הולך לאיפה שאני רוצה (פילוסופיה בגרוש, אבל עכשיו כבר 5 בבוקר וזה מה שיש
). למדתי שיש לי עוד הרבה ללמוד, והבנתי שאין בן אדם שאין לו הרבה ללמוד. צחקתי. בכיתי. תקשרתי. חייתי. מומין
אני רוצה לשמוע על דברים טובים שקרו לכם בעמרכת היחסים הזו, של אני-עצמי. והנה אני מתחיל. למדתי את המגבלות שלי, איפה אני עומד, לאיפה אני יכול להגיע, והכי חשוב, לאיפה אני רוצה להגיע. הבנתי שלפעמים אני צריך להתחשב פחות בדעתם של אחרים, ואולם לפעמים אני צריך להיות יותר רגיש, יותר מבין. למדתי והפנמתי השנה, יותר מאי פעם, שהכל תלוי באיזון. הבנתי שאני, שלא כמו שחשבתי, לא כל כך מלא סתירות, אלא שאני כמו צבע בעל גוונים רבים, והטריק הוא לא להאבק בהם, אלא ללמוד למצוא את הגוון המסויים שאני רוצה להיות ברגע נתון. למדתי איך להשתחרר, איך לרצות ולחשוק, איך לחיות ולהיות ברגע. ראיתי את עצמי רואה איפה אני רוצה להיות, וראיתי את עצמי מגיע לשם. הבנתי שהמסע שאני הולך בו הוא ללא נקודת התחלה אמיתית, וללא נקודת סוף, ולכן הוא אין סופי ולא קיים בו זמנית, ולכן זה לא משנה איפה אני, כל עוד אני הולך לאיפה שאני רוצה (פילוסופיה בגרוש, אבל עכשיו כבר 5 בבוקר וזה מה שיש
