פעם הראשונה אצל רבי יונתן בן עוזיאל
שלי, היתה בשנת 1978 בערך. אז לא היו שבילים. היו מהמורות במה שאוליי נכנה זאת שבילים. פעם נאלצנו לכרות עצים הכל ידנית. כיון שהרכב הכבד שקע בבוץ ובטיט. והיה רטוב וחורף. וכך היה. ואז הקבר היה מעין מצבה לא גדולה. ללא מאהל כלל. מי שלא הכיר את המקום לא חלם שיש כאן באיזור איזשהו קבר. פרות טיילו שם בצל עצי תאנים, וסאברעס דוקרניים. ארץ זבת חלב ודבש ממש. היום יש שם את כל הפתקאות, עם כל הנספחים.