וכך זה נשמע בעברית

[דער_רוסישער]

וכך זה נשמע בעברית

סוף-סוף תירגמתי אותו.

 

[דער_רוסישער]

.

...........

 

[דער משומד]

פיספסתי משהו?

הראיון היה במגזין ספרותי? לציבור הרוסי? באשר לתוכן העניינים: את אלתרמן אני כאמור לא אוהב. חריזה לא עושה לי את זה, גם התיחכום שלו בשפה אינה לרוחי אבל זה כבר עניין "כמעט אישי"

. על אריה סיוון יש לי גם דברים טובים מאוד לומר. לא דיברנו על זה אבל אני קורא את השירה שלו. יש לו שיר די חדש ב"עמדה7" (עמדה77 ?) שנקרא "לוויתן", שיר יפה. הוא אכן מתרחק מנגיעות אישיות בשירים שלו ומחפש את האמנות בציורי-המילים. אין לו עניין ל"בַכּות את החיים" או לשמח את הקוראים, אלא שירה נייטראלית נטו. אתה מציג עמדה ברורה על מהות השירה בעיניך ופוסל את שירתה של יונה וולך. נו, זה איני עכשיו, כולם חוזרים לחריזה

ובועטים על הרגל אחורה (ראה ערך דודי מנור/נתן זך). אהבתי את השפה היפה שהשתמשת בה בראיון.

 

[דער_רוסישער]

אללה, אחי,

אם לא הייתי שבוז כל כך- הייתי מגיב עכשיו. אבל הואיל ואתמול תרמתי את מרבית שעות השינה עבור תרגום הראיון והיום עזרתי לקראת שבת- אגיב לך בפעם אחרת. קרוע-מת. יונה

 

[Korczak]

מה אתה מדבר??

נתן אלתרמן הוא גאון בקנה מידה אוניברסלי! הוא יוהאן סבסטיאן באך של השפה העברית!

 

[שומרת נפשה]

תיק תק תיק תק

שעון החול אוזל - הזמן עובר ואוטוטו יחלפו כמה עשרות שנים... אהבתי את עזות המצח במבחן שלך. לדעתי היה צריך לפרסם עם הראיון גם שיר שלך, ולו רק כדי שיראו על מה אתה מדבר. שבשלום

 

[דער_רוסישער]

אהלן ש...ומרת, כיף חאלק יא כפארה?

רק אל תרביצי לי על השתיקה הארוכה, טוב? ובאשר לשיר- באמת, צורף בשלהי הראיון שיר שלי ותרגום חבל"זי לרוסית של שאול. שב"ש יונה

 

[שומרת נפשה]

מהן המילים אם לא שתיקה?

מגדל נופל, הגשר הוא חבר לללל מכיוון ששתיקתך היא מאלה השייכות לאומרים מעט ועושים המון מלא´נתלפים ימבה דברים בבת אחת, היא מתקבלת בהערכה. אבל בכ"ז מותר להתגעגע, נכון? שיהיה לך שבוע נפלא רביונה

 

[האיש והמיתוס2]

../images/Emo123.gifיש כל כך הרבה דברים לא נכונים

במאמר הזה. קודם כל יסלח לי, אבל בהתרשמות ראשונית הדובר נשמע נפוח ויומרני. ויותר מכך: מנותק מכל מה שהולך פה. אם הוא כותב שהצעירים לא יוצרים שירה, ואם כן אז כזאת שהיא בחרוזים חוששני שהוא נתקע 30 שנה אחרוה, ואין לו צל של מושג מה קרה פה בכל השנים האחרונות. אני יכול בהנף יד לתת לדובר 10 קישורים למקומות באינטרנט שמשם צומחים ויצמחו ממש ברגעים אלה טובי המשוררים של המאהב ה21 בישראל. חד וחלק. ואני אחד שעוקב אחרי השירה בעברית על כל גווניה וצורותיה כבר הרבה שנים (!) מעבר לכך - מה פתאום הדובר לוקח איזה שיר אחד של יונה וולך, שיש בו שורות מתחרזות - ולומד על כל שירתה כולה ? איזו חוצפה זאת ! איזה יומרנות ! יונה וולך הוציאה למעלה מ 4 סיפרי שירה, שרק הראשונה שבהם יש בה פה ושם איזה שיר וחצי עם חרוזים, וככול שעברו השנים השירים הלכו והשתנו, וב 2 הספרים האחרונים שלה אין אפילו שיר אחד מהסוג הזה. רוב שירה של יונה וולך היא שירה פוסט-מודרנית מובהקת, חלק לא קטן מימנה הוא אגוז קשה לפיצוח עד היום, חלק הוא סוגים שונים של מסע אינטלקטואלי אל המקומות הכי אפלים בתודעה, וההעזה ללכת רחוק לבדיקת הנשיות והגבריות ויצוגם בשפה העברית, תוך שימוש מהיותר מתוחכמים שאיזה משורר עשה אי פעם בשפה העברית. יסלח לי הדובר, אבל אין לו שמץ של מושג על מי הוא בכלל מדבר. כמו גמד שמנסה לגרד משהו מרגליה של ענקית. ואיפה אברהם חלפי ? ואיפה ט.כרמי ? ואיפה רחל המשוררת ? ואיפה אורי צבי רגינברג ? הדובר טרח בכלל לקרוא אותם פעם ? על איזה חריזה פשטנית הוא מדבר ? יילך הדבור הנכבד ללמוד קורס למתחילים לשירה עברית מודרנית - לפני שהוא בכלל מתחיל לצייץ משהו בנדון. יומרנות זה טוב - בתנאי שיש לה כיסוי ! ילך ויכין שיעורי בית בשירה העברית החדשה קודם, ואז נדבר....

 

[דער_רוסישער]

אהלן, איש, אהלן, מיתוס!

הדובר נתקע שלושים שנה אחורה ומדבר משם. הלאה בזמן הוא לא מוכן להתקדם בגלל מה שעיניו רואות. חביבי, שירה הזוקקת פירושים- היא כבר פחות שירה בעיני הדובר (איך הוא לא מדבייש?!) ולכמה שיותר פירושים היא נזקקת- כך היא עלובה פחות ופחות כשירה (לא כפילוסופיה ולא כפסיכולוגיה, אלא דווקא כשירה). הלאה: "צעירים ישראליים". שים לב למרכאות. "צעירים ישראליים" במרכאות הם אלה שבאים בדרך חזרה ממסיבה לקנות אצל הדובר טוסט עם ביצה ועם הרבה רוטב פיצה (אל תתקמצן, אחי) בשעה ארבע בלילה כשהם ממזמזים באובססיביות כמעט את הנקייבע אשר לצדם. וכל ה"נער חיוור ועיניו בוהקות לו" המהורהרים שכותבים את הרהוריהם הנוגים בעמודות ומפרסמים אותם ב"במה חדשה"- אוי לו למאהב ה21 אם אלה הם משורריו. עוד דבר שבעדו מגיעים לדובר נזיפה וזין בתחת: תכונה לו משונה המתמצה בכך שאת מה שאיננו אוהב- איננו קורא. זאת אומרת שאם הוא קורא מספר שירים של המשורר הלאומי מיישע-יענקל פעצעווער והם לו כעצמות בקישקע- הוא לא ימשיך להחתים כרטיס ולקרוא את המשורר הלאומי מיישע-יענקל פעצעווער. לעומת זאת אם סטרופותיו של הפייט המיושן יאשה חויובסקי מקפיצים לו דמעות לגרון- הוא יקרא וימשיך ויקרא משיריו בהנאה. זה לא מתקבל על הדעת, אבל זה הגיוני (

). מה עוד רצה הדובר לומר? שוין, בפעם אחרת. בברכת פרו ורבו (וכמו שמשורר פוסט מודרני היה אומר: לך תזדיין), הדובר. נ.ב. ד"א, זה לא מאמר, זה ראיון.

 

[דער_רוסישער]

פחות ופחות = יותר ויותר.

איך זה קורה לי?