ויתרתי...
ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
