ויתרתי...

מצב
הנושא נעול.

סביון1

New member
ויתרתי...

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
 

ayoosh

New member
אוי, יקירתי

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
אוי, יקירתי
אני ממש לא יודעת מה לומר... קודם כל- שמחה ששיתפת אותנו. ואם לא היית כותבת את הכותרת (וגם עם זה שכתבת) אני פתאום נמלאתי שמחה ואופטימיות של "וואו, זה הולך לקרות". אני חושבת שלא סתם הומצא הפתגם "הקש ששבר את גב הגמל"- לקופסת כדורים בטיפולים- כבר התרגלת, לזריקות הקבועות- גם, אבל דבר אחד - כאילו "קטן" יכול לשבור, ולאפשר לתחושה הפנימית להשתחרר... אז את סוחפת אותי עם הספקנות הכמעט מוחלטת לגבי הסיכוי להזרעה הזו, אבל אני דווקא מאוד מאוד מאוד אוהבת אגדות... ומקווה לאחת כזו אצלך... והיית מאמינה שאני אצא מהסיפור שלך דווקא עם חיוך של אופטימיות ואמונה בניסים..
פתאום ה"אוי" בכותרת התגובה שלי נראה דרוש תיקון, אבל הוא וההמשךבדיוק משקפים את הרגשות השונים שעוררת בי... המון
...
 

צוקה1

New member
סביון ../images/Emo51.gif על השיתוף

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
סביון
על השיתוף
מה אני אגיד לך ממש "סיפור". ווואלה מה זה את צודקת יש בסיפור שלך המון זריקות שרק מלקרוא אותו, אואוצ' ,נשמע כואב (ומייגע ). סביונצו'ק כל כך מבינה אותך. ואת כפי שרק את יודעת לעשות פותרת את הדילמה הזאת בצורה נחושה ועיניינית.רואים איך את משתמשת באינטואיציות הטובות שלך ונאמנה לעצמך ולא נותנת לעצמך להתברבר . ואיך אני מקנאה בך על זה . נשמע שהחלטת נכון ובכלל אני איתך עם על מה שתחליטי
צוקה
 

צוקה1

New member
על=כל

סביון
על השיתוף
מה אני אגיד לך ממש "סיפור". ווואלה מה זה את צודקת יש בסיפור שלך המון זריקות שרק מלקרוא אותו, אואוצ' ,נשמע כואב (ומייגע ). סביונצו'ק כל כך מבינה אותך. ואת כפי שרק את יודעת לעשות פותרת את הדילמה הזאת בצורה נחושה ועיניינית.רואים איך את משתמשת באינטואיציות הטובות שלך ונאמנה לעצמך ולא נותנת לעצמך להתברבר . ואיך אני מקנאה בך על זה . נשמע שהחלטת נכון ובכלל אני איתך עם על מה שתחליטי
צוקה
על=כל
 

סביון1

New member
נחושה וענינית ../images/Emo3.gif אני דוקא חושבת

סביון
על השיתוף
מה אני אגיד לך ממש "סיפור". ווואלה מה זה את צודקת יש בסיפור שלך המון זריקות שרק מלקרוא אותו, אואוצ' ,נשמע כואב (ומייגע ). סביונצו'ק כל כך מבינה אותך. ואת כפי שרק את יודעת לעשות פותרת את הדילמה הזאת בצורה נחושה ועיניינית.רואים איך את משתמשת באינטואיציות הטובות שלך ונאמנה לעצמך ולא נותנת לעצמך להתברבר . ואיך אני מקנאה בך על זה . נשמע שהחלטת נכון ובכלל אני איתך עם על מה שתחליטי
צוקה
נחושה וענינית
אני דוקא חושבת
על עצמי בדיוק ההיפך: אם הייתי נחושה מספיק הייתי בולמת את זה בזמן לפני שבעלי המסכן נאלץ לכתת רגליו בין בתי מרקחת בפקקי הבוקר. שלא לדבר על ההוצאה: כדי להמנע מטראומת בתי מרקחת נוספת הוא קנה את כל הכמות במרשם בבת אחת וזה יצא משהו כמו 800 שקל. הפכתי נחושה רק "בזכות" הזריקה במותן. זה בדיוק הקטע איתי - אני מהססת הרבה ומשתמשת באינטואיציה שלי רק כשהיא צועקת לי ממש ממש חזק באוזניים.
 

צוקה1

New member
תשמעי סביון ,ההחלטות שלנו לעיתים

נחושה וענינית
אני דוקא חושבת
על עצמי בדיוק ההיפך: אם הייתי נחושה מספיק הייתי בולמת את זה בזמן לפני שבעלי המסכן נאלץ לכתת רגליו בין בתי מרקחת בפקקי הבוקר. שלא לדבר על ההוצאה: כדי להמנע מטראומת בתי מרקחת נוספת הוא קנה את כל הכמות במרשם בבת אחת וזה יצא משהו כמו 800 שקל. הפכתי נחושה רק "בזכות" הזריקה במותן. זה בדיוק הקטע איתי - אני מהססת הרבה ומשתמשת באינטואיציה שלי רק כשהיא צועקת לי ממש ממש חזק באוזניים.
תשמעי סביון ,ההחלטות שלנו לעיתים
מורכבות ואמוציונליות בדיוק כמו בעיניין הזה ולכן אני מאוד מבינה אותך . הזקיקונים שלך והצעתו של הרופא כנראה הפיחו בך תיקווה וכל כך טיבעי וכל כך מובן שהלכת אחריה- עד שנזכרת במחיר .והפסקת באחת וזה מה שיפה בעיני שלמרות ההתרוצצויות במהלך הקנייה והכסף הגדול שבוזבז בנתיים ידעת ללכת אחרי הלב להיות נאמנה לעצמך ולפסיק. אני חושבת שאכן את בחורה חזקה ואמיצה- צוקה
 
מה שזריקה אחת קטנה עושה... ../images/Emo4.gif

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
מה שזריקה אחת קטנה עושה...

קודם כל - שמחה ששיתפת אותנו ופרקת קצת משקל מהחזה. הכי טוב להקשיב לאינטואיציות שלנו ופעול לפיהן, ברוב המקרים הן לא מטעות. צריך לעשות את מה שטוב לך ומה שמרגיש
נכון. אולי בכל זאת, אחרי הפצצת ההורמונים של השנים האחרונות, הביציות שלך יתעוררו לחיים, יפתיעו ויופרו... הלוואי ... כבר היו דברים מעולם. מאחלת טיפול מוצלח ושולחת
 

a17

New member
אני כל כך מבינה אותך

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
אני כל כך מבינה אותך
לכי אחרי תחושות הבטן שלך...תקשיבי לעצמך ולגוף שלך, לפעמים מגיע הרגע שסף הכאב הוא כל כך גבוה שכל נגיעה מכאיבה בכל הגוף ופשוט אי אפשר יותר וצריך הפסקה. (לי זה קרה אחרי ממוגרפיה דווקא !? לא הייתי מסוגלת שיגעו בי יותר, והיה לי תור בדיוק יום אחרי להיסטרוסקופיה ללא הרדמה...ופשוט ברחתי פיזית מבית החולים אחרי ששמעתי במה זה כרוך, והזמנתי תור חדש להיסטרו + הרדמה כללית). ואת זה אומרת לך מי שהזריקה במשך 3 חודשים יום יום בנאמנות 3 גסטון + 1 קלקסן ביום !!!
מסננת היתה פריירית על ידי...
 

sagivkr

New member
הכי חשוב ללכת בעקבות הלב...

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
הכי חשוב ללכת בעקבות הלב...
אני כל כך מבינה אותך ואת ההרגשה שלך, ואני חושבת שטוב שויתרת. בכל אופן - בהצלחה!!!
יפעת
 
מצטרפת גם ל-../images/Emo23.gif

הכי חשוב ללכת בעקבות הלב...
אני כל כך מבינה אותך ואת ההרגשה שלך, ואני חושבת שטוב שויתרת. בכל אופן - בהצלחה!!!
יפעת
מצטרפת גם ל-

לפעמים צריך לדעת מתי לוותר לעיתים אנחנו מצפים מעצמנו מעל למה שהכוח הנפשי שלנו יכול לשאת.כל הכבוד לך שהצלחת לוותר ומאחלת לך מכל הלב המון המון הצלחה והלוואי שנוכל לסמן
על הריון לאחר
של הורמונים.
 

נטאשה

New member
סביון אני כל כך מבינה אותך

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
סביון אני כל כך מבינה אותך
לא אחת נשברתי בגלל זריקה קטנה ומצאתי את עצמי מייבבת על מר גורלי והכל בגלל זריקה קטנה, קטנה. אבל הפעם למשבר שלך יש תכלית ותקווה את יודעת שיש משהו עם "יותר סיכוי בדרך" ו"למה לסבול סתם" ונראה לי בהחלט שהמשבר שלך נובע מאינטואיציה נכונה וכן, לפעמים לוקח לנו הרבה זמן להתבשל ולהחליט מה נכון לנו ולפעמים זה כרוך בכמה שטויות שעושים בדרך כמו בזבוז אנרגיה של בן הזוג ואו 800 ש"ח... העיקר שאת שלמה עם ההחלטה והעיקר שבטיפול הבא תהיי בהריון!!!!
 

I N K A

New member
לדעתי עשית צעד נכון-לא סתם ויתור...

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
לדעתי עשית צעד נכון-לא סתם ויתור...
אלא לתת לגוף שלך להיות מוכן יותר לתרומת הביציות הבאה במקום להתיש אותו בעוד כמה זריקות שכמו שאמרת סביר להניח שהן מיותרות. כל הכבוד על ההחלטה, היא נשמעת נכונה. צריך לדעת בחיים מתי לוותר על משהו חשוב, לטובת משהו הרבה יותר חשוב וזה מה שעשית! הכי חשוב שתנוחי, אולי הביציות שלך יואילו בטובן להתעורר מעצמן, ואם חס וחלילה לא-לפחות תגיעי לטיפול הבא רעננה וחזקה ולא מותשת והרוסה. זה רק יגדיל את הסיכויים בהרבה, וככה נשמע על עוד בטא חיובית בפורום :)
 

שיר5520

New member
כל הכבוד!

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
כל הכבוד!
אני לא יכולה לומר אם עשית צעד נכון או לא, אבל אני שמחה שהיית חזקה לקחת החלטה שטובה לך. באמת כל הכבוד.
 

1דלידה

New member
אני מאוד מבינה אותך...

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
אני מאוד מבינה אותך...
הי סביון, ליבי איתך, זה כל כך קשה, אני גם מרגישה שממש לא בא לקבל עוד זריקות ולסבול עוד ועוד, ויותר מזה להיות כל הזמן אופטימית, להאמין, יש תמיד מן סימנים כאלו, כמו אצלך פתאום כל כך הרבה זקיקים ויש תקווה, אבל בפנים רוצים ללכת על בטוח... יופי שהחלטת מה שהחלטת, הכי טוב שתעשי מה שטוב לך כרגע... מזדהה ומבינה אותך נורא!
 
רגע, יש עוד אפשרות

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
רגע, יש עוד אפשרות
כאחת שעוברת את כל סוגי הטיפולים מזה 4 שנים + 3 הפלות טבעיות חוזרות שמעתי מחברות שלקחו קלקסן + כדור לדלול הדם (למרות שאין לי קרישיות) שהם נכנסו להריון לאחר מס רב של טיפולים דוקא בזמן שלקחו את המדללים, זה ידוע סטטיסטית, משום מה רופאים לא אומרים זאת, הייתי צריכה לדרוש גם מרופא מאד מקצועי, ואני מקבלת זריקת קלקסן כל יום + כדור מקביל לאספרין פעמיים ביום. מי שעושה לה צרבות יש סוכריות מיוחדות לנשים בהריון בבית מרקחת. ולענייננו, אמנם בציור רשום כי צריך להזריק את הקלקסן בצדדים וכך אכן אחות מוסמכת אמרה לי, אבל מאד כואב שם, לכן אחות מוסמכת אחרת אמרה לי שאפשר להזריק מסביב הטבור, שם גם יש שומןוזה הרבה פחות כואב, משום מה הם עשו את המחט של הקלקסן עבה??? אני מזריקה לעצמי ועוד יומיים צריכה לקבל תשובה..... ימים מורטי עצבים, אגב משהי שמעה על רגיעון והריון, לא נותנים תשובה חד משמעית, חברתי לקחה גם בזמן הריון בכל זאת התיעצן עם רופא לפני נטילת כל תרופה, אינני רופאה ומה שמתאים לאחת אולי מסוכן לאחרת המון בהצלחהההההההההההההההההההה
 

לריה

New member
כן בהחלט החלטה קשה-לא יודעת

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
כן בהחלט החלטה קשה-לא יודעת
מה אני הייתי עושה. בהחלט החלטה אמיצה. אז לא נותר לי אלא לאחל לכם "פרו ורבו ומלאו את הארץ" פתאום קפץ לי לראש משפט תנכי חה חה.תמשיכי להיות סבבה בפורם.
 
לסביון

כן בהחלט החלטה קשה-לא יודעת
מה אני הייתי עושה. בהחלט החלטה אמיצה. אז לא נותר לי אלא לאחל לכם "פרו ורבו ומלאו את הארץ" פתאום קפץ לי לראש משפט תנכי חה חה.תמשיכי להיות סבבה בפורם.
לסביון
מה שחשוב זה שהלכת בעקבות בלב ומה שצריך לקרות יקרה יכול להיות נס ושלא תזדקקי לתרומת ביצית ותכנסי להריון טבעי נו אז יאלה תפתיעי אותנו
 

הרמוניה

New member
אני מאמינה שאחרי כל כך הרבה טיפולים

ויתרתי...
אני חושבת שזאת פעם ראשונה מאז התחלתי טיפולי פוריות שרופא הציע לי טיפול ואני, בסופו של דבר ויתרתי על הטיפול. ומעשה שהיה כך היה.. אתמול הלכנו לרופא שלנו כדי להכין פרוטוקול לטיפול בעוד חודש כלומר במחזור הבא. הרופא שלי החליט שהגיע הזמן לאולטראסאונד "רק כדי לראות שהכל בסדר אצלך". עשינו US והוא גילה להפתעתו המון זקיקים מלבלבים אצלי בשחלות. לא ברור מה האביב שקפץ עליהם פתאום, אולי אלה ההורמונים מהטיפול הכושל בחודש שעבר. לא יודעת. בכל אופן הרופא שלי הציע שנעשה החודש הזרעה עם קצת הורמונים, כי מי יודע, חבל סתם ככה "לבזבז" את הזקיקים. אני הסכמתי מיד בלי לחשוב פעמים. קיבלתי שני פרוטוקולים - אחד להזרעה בחודש הזה ואחד לתרומת ביציות בחודש הבא (בתקוה שלא נצטרך כמובן) ויצאנו ממנו שמחים וטובי לב. אחר כך התחילו לבוא הרהורים קצת פחות שמחים: הישבן שלי עוד לא התאושש מהגסטון ושוב זריקות.. חוץ מזה אני צריכה לקחת גם קלקסן עכשיו עם תחילת כל טיפול שהוא וזה עוד זריקות. אין לי כוח ודוקא רציתי לנוח ולאגור כוחות לקראת הטיפול הבא בתרומת ביצית. מצד שני התקווה שמא בכל זאת יצא מזה משהו דחפה אותי קדימה ולא ויתרתי. היינו צריכים להתחיל עם הזריקות כבר היום בבוקר. אז בעלי קם הבוקר מוקדם, נסע לבית המרקחת להביא את כל הסטוק של הזריקות. הקלקסן אזל להם והוא נאלץ לנסוע בפקקי הבוקר של גוש דן כדי למצוא קלקסן בבית מרקחת אחר. מותש לגמרי הוא חזר הביתה וקדימה למלאכה. הזריקה הראשונה (מנוגון) כאבה נורא. כנראה שנפלנו על מקום לא מוצלח של הזריקה. עכשיו הגענו לקלקסן שזאת פעם ראשונה שאני מקבלת. הסתכלנו בהוראות הזרקה ושם היה כתוב לא להזריק לבטן אלא למותניים!! כמעט התעלפתי. גם ככה אני לא סובלת שמזריקים לי בבטן. זה נראה לי פריקי לגמרי ולא תיארתי לעצמי שיש מקומות עוד יותר פריקים מהבטן להזריק בהם. בלית ברירה נשכבתי שוב על המיטה ונתתי לו להזריק לי במותן. הזריקה שרפה נורא. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת יותר ובאמצע ההזרקה התחלתי ליבב כמו ילדה קטנה. אולי זה נשמע לכם משונה - אני שעברתי עשר הפריות עם עשרות אמפולות בכל הפריה נשברת פתאום מאיזו זריקה קטנה תת עורית. אין לי הסבר לזה חוץ מזה, שכנראה פשוט נגמר לי הכוח. ורק אז הרגשתי שדי, זהו, אם היה עוד ספק אז הוא נעלם וידעתי שטיפול החודש יהיה טעות איומה, שתסחט ממני את כל המיץ והכוחות לפני הטיפול הבא בקפריסין והסיכויים שיצא ממנה הריון קלושים מאד. התקשרתי לרופא שלי והחלטנו שנעשה רק מעקב זקיקים בלי להזריק כלום ואם יתפתח זקיק טוב נעשה הזרעה על בסיס טבעי. לזה עוד יש לי כוח. עכשיו אני מרגישה ממש טוב עם ההחלטה הזאת, כאילו אבן ירדה לי מהלב. זהו, רק רציתי לשתף.. סביון
אני מאמינה שאחרי כל כך הרבה טיפולים
אנחנו מכירות את הגוף שלנו ואת היכולת הרגשית שלנו הכי טוב. מאחלת המון הצלחה הרמוניה
 

נ א ו י

New member
מבינה אותך!

אני מאמינה שאחרי כל כך הרבה טיפולים
אנחנו מכירות את הגוף שלנו ואת היכולת הרגשית שלנו הכי טוב. מאחלת המון הצלחה הרמוניה
מבינה אותך!
אני עשיתי הפסקה של כמעט שנה, למרות גילי המופלג
. פחדתי כל כך, אבל כבר לא היה לי כח וגם לא כסף להמשיך. אז, אגרתי כח וגם קצת כסף לנסיעה והתחלתי שוב ב"מרדף". זה עשה לי רק טוב. אמנם, שוב לא הצליח לי, אבל בפעם הזאת זה יצליח ועוד איך. מחזיקה לך ולכל אחת ואחד כאן אצבעות.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה