סתם אחת1995
New member
ויתור...?
נמאס.. מנסה לשאוב כוחות מהמקום המתפקד, באמת מנסה אבל ברגע שסוגרת את הדלת מאחורי בשירות הכל מתפרק, כאילו לא חיבקתי נערה בוכה לפני שניה או צחקתי עם נערה אחרת. ובשבוע האחרון בגלל כל השינויים שיש בחיים, גם שם מרגיש שהכל מתרסק, גם שם מתנתקת ונמצאת על ענן בשביל לא להרגיש, גם שם לוקחת שניה במשרד לבד ופוגעת... אני מחולקת ל2- הבנאדם בשירות והבנאדם בחוץ... בשירות הבנאדם המתפקד, זאת שיצאה מסיכון, זאת שהכוחות שלה והסבלנות בילתי נגמרים, ובחוץ, זאת שבסיכון מטורף, שכל נשימה היא מלחמה קשה מנשוא, זאת שמעבירה לילות שלמים ברחוב כי לא יכולה להיות בבית כי המשפחה דפוקה כבר חצי שנה ולא משחררת, זאת שמכורה לכלכך הרבה דברים, זאת שלא רוצה יותר... היו לי תקופות קשות, אבל לא כאלו, בחיים לא הייתי במקום כזה אפילו לא לפני האישפוז.. שבוע סוער ובתוכו התכתבות נוראית עם המטפלת והחלטה שלקחתי שנושא המוות וכל מה שקשור אליו לא יעלה יותר בטיפול, מה שמשאיר אותי משותקת וחסרת מילים שם ושוב לבד.... מרגיש לבד מידי, מרגיש משוגע מידי, מרגיש כאילו הכל קורס, הבעיה היא שזה לא רק מרגיש- זה באמת ככה! הבנתי... לא משנה כמה אגדל וכמה השינוי שאעבור יהיה גדול, דבר אחד לא ישתנה- וזה המצב הכפקשה והכואב.. אני רוצה שקט, אני צריכה שקט.. אני רוצה אוויר, אני צריכה אוויר.. אני רוצה חיבוק, אני צריכה חיבוק.. את כל אלה אין מי שיתן... אני לא רוצה לחיות... לא ככה אבל אני יודעת שזה לא ישתנה, שזה יהיה ככה- רק ככה כי אם לא זה כבר היה משתנה בכל הזמנים האלה...!
נמאס.. מנסה לשאוב כוחות מהמקום המתפקד, באמת מנסה אבל ברגע שסוגרת את הדלת מאחורי בשירות הכל מתפרק, כאילו לא חיבקתי נערה בוכה לפני שניה או צחקתי עם נערה אחרת. ובשבוע האחרון בגלל כל השינויים שיש בחיים, גם שם מרגיש שהכל מתרסק, גם שם מתנתקת ונמצאת על ענן בשביל לא להרגיש, גם שם לוקחת שניה במשרד לבד ופוגעת... אני מחולקת ל2- הבנאדם בשירות והבנאדם בחוץ... בשירות הבנאדם המתפקד, זאת שיצאה מסיכון, זאת שהכוחות שלה והסבלנות בילתי נגמרים, ובחוץ, זאת שבסיכון מטורף, שכל נשימה היא מלחמה קשה מנשוא, זאת שמעבירה לילות שלמים ברחוב כי לא יכולה להיות בבית כי המשפחה דפוקה כבר חצי שנה ולא משחררת, זאת שמכורה לכלכך הרבה דברים, זאת שלא רוצה יותר... היו לי תקופות קשות, אבל לא כאלו, בחיים לא הייתי במקום כזה אפילו לא לפני האישפוז.. שבוע סוער ובתוכו התכתבות נוראית עם המטפלת והחלטה שלקחתי שנושא המוות וכל מה שקשור אליו לא יעלה יותר בטיפול, מה שמשאיר אותי משותקת וחסרת מילים שם ושוב לבד.... מרגיש לבד מידי, מרגיש משוגע מידי, מרגיש כאילו הכל קורס, הבעיה היא שזה לא רק מרגיש- זה באמת ככה! הבנתי... לא משנה כמה אגדל וכמה השינוי שאעבור יהיה גדול, דבר אחד לא ישתנה- וזה המצב הכפקשה והכואב.. אני רוצה שקט, אני צריכה שקט.. אני רוצה אוויר, אני צריכה אוויר.. אני רוצה חיבוק, אני צריכה חיבוק.. את כל אלה אין מי שיתן... אני לא רוצה לחיות... לא ככה אבל אני יודעת שזה לא ישתנה, שזה יהיה ככה- רק ככה כי אם לא זה כבר היה משתנה בכל הזמנים האלה...!