ויתור

ויתור

הוא רוצה שאני אבוא איתו כבת זוגו וזה מחמיא לי. הוא אחלה בנאדם, סקסי בטירוף ודלוק לי על התחת. זה אירוע מיוחד, מושקע, כמו בסרטים ובעצם כמו בפנטזיות שלי. הגברים בחליפות, הנשים במיטב מחוכיהן, שולחן עץ גדול וחגיגי, שמפניה ומתקני השעשועים פתוחים לכל המשחקים שרק מתחשק לשחק. הסרטים שיש לי בראש כבר שנים עולים לי בדימיון לוחצים להתממש. הרעב שאני נמצאת בו מקשה עליי לחשוב כמו שצריך... אני מרגישה את החתולה שבי עצבנית, לא מסופקת, רוצה את התענוג שמגיע לה. אבל החזה מתכווץ ובחילה קשה עולה בי. המחשבה שמישהו אחר ישאיר לי סימנים עושה לי רע. "אני מצטערת" אני אומרת לו "הלב שלי לא שם ואני לא יכולה לעשות את זה" כל כך קשה לי להגיד "לא" לדברים כאלה. הנטייה הבסיסית שלי היא לטרוף את החיים, לזלול אותם עם השיניים. אבל אני צריכה ללמוד להקשיב לעצמי ולהיות רק במקומות שהגוף והלב שלי מחוברים. אני מוותרת וגאה בעצמי על הויתור
 

JamesNox

New member


כל הכבוד. גם אני מסתובב בראש סביב ארועים כאלה - אם כי לא BDSMים, רגילים. מצד אחד אני יודע כמה שהוא ימות על זה. מה זה ימות - יעוף באויר מרוב אושר. והייתי הולך לכאלו כשהייתי צעיר ונטול תסביכים, וזה היה כיף גדול מאד. מצד שני, בהתחשב בכך שאני לא מתפשט בציבור, ומקבל התקף לב מקנאה כל פעם שמישהו נוגע בו, אני יכול לראות שיש כאן בעיה מסויימת
. על ארוע BDSMי בכלל אין מה לדבר. הרעיון שזרים נוגעים בי כמו שהוא נוגע בי הוא חומר לסיוטים, לא לפנטזיות. אולי כשאגדל קצת.
 
ויתור?

להעדיף את מה שבאמת מדויק ונכון לך זה לא ויתור. ההזמנה הזו באה להראות לך באיזה מקום נפלא את נמצאת עכשיו... איזה כיף! (כל הכבוד לך שדחית את ההצעה. היית מרגישה ממש רע לו היית הולכת...)
 
אני יודעת

שהייתי מרגישה רע, אבל הויתור הזה היה לי לא פשוט בכלל. זה מאתגר מאוד להיות מדוייקת עם עצמי
ואני חושבת שהויתור הזה הוא חלק מתהליך למידה שלי להיות יותר קשובה לעצמי. תכלס, זה היה מעולה כי ויתרתי מתוך עצמי ולא בגלל שפחדתי לפגוע או לאכזב או משהו כזה.. כמובן שזה החמיא לילד בטירוף לדעת שהייתי הולכת לאירוע כזה רק איתו
אוווףףףףףףף איזה מושי הוא עושה ממני! בן של .....!
 
חמוד אתה

ת'אמת גם אני הרגשתי שזו התבגרות- כבר לא ילדה בת 5 שזוללת לפעמים עד לכדי כאב בטן
אלא משהו קצת יותר מחובר ורגוע- בגבולות הטירוף שלי כמובן..
 

טוסבר

New member
אאוץ

כמה שזה כואב הויתורים האלו, לוותר על הצורך, לבלוע את ההחמצה. זה לוקח כמה ימים עד שהטעם מתפוגג, עד מתפשטת בפה התחושה המתוקה, ההכרה שמזל, מזל, מזל שלא התפתיתי. נשמע הכי נכון שבעולם ! בטח עוד מעט גם ירגיש לגמרי ככה ! כל הכבוד !
 
זה היה הפוך

בהתחלה היתה הקלה גדולה וגאווה שעשיתי את הבחירה הנכונה ואז הכה בי גל חרטה מטורף ותחושת פספוס קשה. אבל לא נורא, גם זה עבר.. וכן, זה היה טוב שהקשבתי ללב שלי ולא לכוס
 

A לוןA

New member
סוג של ויתור

ויתור על הרגעי כדי לא לוותר על המהותי. יכול להיות שדווקא ללכת, היה ויתור גדול יותר.
 
למעלה