ויש את הרגעים האלו

זאב שבע

New member
ויש את הרגעים האלו

ויש את הרגעים האלו, שאתה חרמן בהם בצורה זקורה לטוב. שאתה יושב באמצע היום העבודה ולא מעז לקום מהכסא על מנת שלא יבחינו בבליטה התפוחה, הרגעים האלו בדרך כלל הם בצהריים, שהשולחן מתרומם ממקומו ולהבדיל המכסא המשרדי - לו אין מנגנון הורדה הרמה.

ויש את הרגעים האלו, שאתה חרמן בדיוק בצהריים, לא יכול לחתוך לאיזו שעה או שעתיים של הנאה, ויותר גרוע שגם ככה אין מישהי קרובה. ובעבודה אתה לא במעמד ראוי לנצל את סמכותך ויותר מתסכל את חרמנותך, הרגעים האלו באים בדיוק ברגעים שאתה צריך לקום לאיזו ישיבה.

ויש את הרגעים האלו, שאתה חרמן בהם ובדיוק אז קופצת לך שיחה עם מישהי מעולם המופלא הזה, ומסתבר שגם היא במצב בעירה מתקדם, אבל המרחק, העבודה ושאר מיני הפרעות סביבתיות לא מתאפשרות לשני הרי הגעש האלו להיפגש. הרגעים האלו שהלבה מקפצת לה בפנים - נעולה.

ויש את הרגעים האלו, שאתה חרמן בהם וזה קורה בעיקר בגלל שעכשיו זה לא אפשרי, בגלל שהיקום משדר לך לא עכשיו, ושאומרים לך לא אתה רוצה הרבה יותר, מת לשכב על רצפת חנות הממתקים וליילל כילד קטן שלא קיבל את הממתק שהוא כל כך רוצה. הרגעים האלו בהם אתה קצת מתוסכל.
 
כן, יש את הרגעים האלה

הם באים דווקא בשעות הערב, כששקט ורוב האנשים כבר הלכו, כשצריך לשבת על ניתוח דוחות ולהכין מצגת, כשצריך לעבור על תקציבים...
ואז אני עוצמת עיניים, ובעיניים עצומות כאילו מביטה על המסך, ופתאום כל האקסלים נעלמים להם וכל המערכות נמוגות .
אני צופה שתהיה מחובר.
אתה עובד עד שעה מאוחרת, רוצה לראות אותך, לדבר.
אתה כמובן כאן, מחובר ופונה אלי מיד, מפעיל מצלמה, כל כך קרוב וכל כך רחוק.
מחייך ואומר: מתגעגע, בואי אלי, רוצה אותך כל כך...
מספרת לך שאני עדיין בעבודה, אחרי ישיבות משעממות.
את לובשת שמלה? שואל.
כן, וזה בערך כל מה שאני לובשת...
שתיקה. נושכת שפה תחתונה.
תפעילי מצלמה, רוצה לראות אותך, לרגע.
מחברת מצלמה. עד כמה תקשורת מחשבים יכולה להיות מופלאה.
שנינו במציאות, שנינו רועדים , נזכרים במגע האמיתי, במגע השפתיים של הפעם הראשונה,
בחום של לשון על הפטה, בחשמל של אצבעות בין הרגליים, בנשימה שנעצרת, בדפיקות הלב...
נועלת את דלת חדרי. מורידה את השמלה.
אתה מולי, על המסך. קימור המותן שלי, הבטן, השדיים, מולך. גופי העירום כולו שלך.
תסתובבי אלי עם הגב, אתה מבקש, רוצה לראות את הגב, את החיבור לישבן, את הקו העגול, המטריף,
את העור, את הקימורים של הגוף, כולי שלך, בשבילך.
כל כך ארוטי, פטמה זקורה בזום על המסך, פופיק, צוואר, שפתים והרבה הרבה פנים.
מוכנה להיות שלי היום, אתה שואל, לעשות כל מה שאני אבקש?
מוכנה להיות מאהבת שלי, זונה שלי?
מוכנה להיות שפחה שלי?
כן , אני עונה, כן א ד ו נ י.
 

yaron522

New member
תשוקת השפחה

מביאה את האדון למלא את סיפוקו עליה...איתה...
למרות האדנות...זו אהבה...
 

yaron522

New member
תשוקה שבאה מ...

משהו בסיסי, עמוק אפילו חייתי...אני אגדיר זאת כך...את תגדירי אחרת

השורה התחתונה היא שהתשוקה באה לביטוי עמוק והדדי..
 

yaron522

New member
nice

 

וונוס45

New member
הרגעים, השעות, הימים...

כי זה מצטבר, הגעש כלומר. ורוצה ורוצה ורוצה ומשתוקקת... ולא אפשרי. כי קיץ, כי ילדים, כי חגים, כי ככה...
השאלה שלי - מה קורה כשנפגשים. כי אצלי לפעמים קורה שהתשוקה בוירטואליה היתה הרבה יותר גדולה מאשר במציאות.
שם, במציאות, היתה מבוכה, מעצורים, חוסר זרימה... לפעמים.
 

זאב שבע

New member
כי לפעמים

הציפיות והפנטזיות הן שמובילות ונבלמות במציאות של החיים
מתרסקות אל מול חומותיה ושלל תירוציה

ואז שכבר נפגשים גובה הציפייה לא מאפשר לנו לגעת באותה נק' שרצינו

שם במציאות צריך פשוט להגיע ולזרום, לתת לתחושות של הרגע המיוחד להוביל, לשבור את המבוכה, להסיר את המעצורים ולזרום לאט לאט אל אותה הנק' שתיווצר מעצמה (לפעמים)
 
למעלה