אני מכירה הרבה גברים צעירים ממכריי,
עולים מחבר המדינות, שהגיעו לארץ לא נימולים (ברוסיה זה לא היה אפשרי), ובחרו כאן בגיל 16-17-18 פלוס לעבור ברית מילה. לא מתוך דתיות יתרה, אלא כי כאשר חיים בחברה של נימולים, תחושת החריגות והרצון להשתייך הם כוח מאוד משמעותי שאין לזלזל בו ואי אפשר להתעלם ממנו. בגיל 18 זה הליך הרבה יותר טראומתי מאשר בגיל 8 ימים ולו רק די זה מגביל את התפקוד הרבה הרבה יותר (אי אפשר ללכת כמה שבועות אחרי הניתוח 0 לעומת תינוק בן 8 ימים שלא הולך עדיין בכל מקרה...). כל אותם גברים היו מעדיפים אם היו עושים להם את הניתוח בגיל 8 ימים וחוסכים את הסבל. אני יודעת שהם עושים לבנים שלהם ברית מילה בינקות בפירוש במטרה לחסוך להם את אותו הדבל בבגרות, שהן היו שמחים לו היו חוסכים להם. לזה הכוונה ב-"אי אפשר לדעת".
לי יש מכרים שנולד להם ילד עם 6 אצבעות. זה לא מפריע לתפקוד בעצם, וההסרה היתה בהחלט הליך כירורגי בהרדמה מלאה, ניתוח של ממש שאורך כמה שעות (כי צריך גם להסיר את עצם העודפת, זה לא כשה פשוט). על פי ההגיון שלך הם היו אמורים להשאיר אותו עם האצבע השישית הזאת, וכשיגדל שיחליט האם הוא רוצה לכרות אותה או לא. בכל זאת ההורים בחרו להסיר לו את האצבע העודפת בגיל כמה חודשים. כן, זה רק עניין קוסמטי בלבד. כן, זה נועד למנוע תחושת חריגות ותו לא. אבל כאשר חיים בחברה שבה לכולם מה לעשות 5 אצבעות - בעצם זה לא "רק" אלא מדובר נימוקים משמעותיים ואמיתיים.
(למען הגילוי הנאות, אני אמא לבנות בלבד. אם היה נולד לי בן אין לי מושג האם הייתי עושה לו ברית מילה, אבל מה שבטוח לא הייתי מעלה בדעתי לעשות זה לחשוב שהורים שכן עושים ברית מילה אכפת להם מהילד שלהם פחות ממני)
