ויכול להיות שהרופאים סתם אומרים על ברית מילה?

ויכול להיות שהרופאים סתם אומרים על ברית מילה?

חברות

אני לא מצליחה לישון אחרי שראיתי את זה בפיד שלי
התמונות אמיתיות?
ויכול להיות שהרופאים סתם אומרים על ברית מילה?
ניסיתי לשאול בקבוצה בפייסבוק אבל לא אפשרו לי לשאול.

מה דעתכן?
 

Wet Land

New member
בוודאי שהתמונות אמיתיות.

ובקלות אני יכולה לקשר לך אם תרצי תמונות של מילה שנעשית ע"י רופא במרפאה.
זה נורא לא פחות.
ברית מילה היא ניתוח לכל דבר ועניין עם סיכונים כמו כל התערבות רפואית, בטח כשהיא מיותרת.
את מאד מוזמנת לפורום מוותרים על ברית מילה (פורום מס' 202) וישמחו מאד לעזור לך ולענות על כל שאלה שיש לך.
אני אמא לבן והחלטתי לוותר על הברית, התינוק כבר בן 9 חוד' ולרגע אני לא מצטערת על ההחלטה שלנו.
 
התמונות אמיתיות. למה לא?

אני לא מלתי אגב, לא רק בגלל התמונות האלו, אלא גם בגלל אמונתי העזה שאין לי זכות לחתוך חלק מאיבר המין של בני.
לא עשיתי את זה והשמיים לא נפלו, אלא הכל ממשיך כרגיל. חוץ ממה שלא, אבל שום דבר ממה שלא, לא קשור להימצאותה של עורלה בקצה בולבולם.
זה באמת בסדר לא למול.
 
יקירתי (או יקירי?)

לא זו הדרך. אני מבינה שאת (או אתה?) מאוד רוצה להפיץ את המסר שלך. אני מאוד מעריכה את הלהט. אבל פלישה לפורומים בזהות בדויה, כדי להעלות שאלה כאילו מתממת ובעצם להציף את הפורום במסרים שלך - יש לזה שם בעולם הפורומים. קוראים לזה טרול.

וטרול הוא דבר מאוד לא אהוד בפורומים. מסרים שמועברים על ידי טרולים מתקבלים בדרך כלל בהתנגדות עזה, שבעיקר גורמת לאנשים לחשוב שכל מתנגדי המילה הם מיסיונרים חסרי בושה. זה נותן תחושה שמזלזלים באינטליגנציה שלנו.

ואת זה אני אומרת בצער רב, שכן אני לגמרי לגמרי שייכת למחנה שלך. יש לי שני בנים לא נימולים. ואני שלמה לחלוטין עם ההחלטה לא לימול אותם. אני גם משוחחת על זה הרבה עם אנשים - או כשהנושא עולה בשיחה, או כשנראה לי מתאים להעלות אותו מיוזמתי בקונטקסט השיחה - ומסבירה למי שמתעניין, ויצא ששכנעתי כבר כמה אנשים לוותר על המילה, ואצל אחרים סתם עוררתי ספקות ושאלות, שאולי ישפיעו בילד הבא (או בנכדים...). אבל להתנפל ככה, בשאלה שברור שהיא מצוצה מהאצבע - זה יוצר אנטגוניזם נוראי (אני מנחשת שזה גם מנוגד לתקנון של הפורום ושל תפוז, אם כי מודה שלא קראתי לא את זה ולא את זה).

הפלייר שצירפת הוא מעולה אם המטרה היא לשכנע את המשוכנעים. אבל אם המטרה היא להעלות את הנושא למודעות של מי שלא נחשף אליו מעולם (ובסוגריים: זו תמימות לחשוב שיש בפורומים מי שעדיין לא נחשף אליו מעולם), הפלייר הזה נראה מעוות ומסלף.
אני מכירה היטב את החומר, ויודעת שרוב מה שכתוב בפלייר שלך הוא נכון עובדתית, אבל הניסוח מתלהם ותוקפני, והעיצוב הפשקווילי מעורר אף הוא חוסר אמון עז. אילו היה זה המפגש הראשון שלי עם חומר אודות ברית מילה, אני משוכנעת שהייתי פוטרת אותו ב: "שטויות. איזה הזויים האנשים האלה".
 

aurora0

New member
מנצלשת לדיון על ברית מילה

מנצלשת אם כבר פתחו את הנושא (מודה שבשבועות הקרובים מתלבטת אם לפתוח).
לאחרונה הנושא הזה "חם" אצלנו בבית.
המניע הוא האחיין שנולד לנו אתמול בשעה טובה (בן חדש לאחותו של בן זוגי) + מחשבות על היריון נוסף בערך בשלוש השנים הקרובות (בלי לחץ).
אז אצל גיסתי קבעו מיד את התאריך והמקום לברית (אצל כירורג) ואני סקפטית אם בכלל עברו להם הרהוריי כפירה בראש (מדובר בחילונים ישראלים אוכלי חזיר וקלמרי ביום כיפור).
אני לא הרגשתי בנוח אפילו להעלות את הנושא מולם.
מצד שני, הנושא הזה מעורר בי כל כך הרבה אמוציות כשאני חושבת עליו, שאני מקווה שבפעם הבאה תהיה לי עוד בת רק כדי לא להדרש לסוגיה.
העלנו כבר במשפחה בשיחות חולין את רעיון ההמנעות מברית וקיבלנו תגובות נדהמות עד נזעמות (אם כי ברור שאם נדרש להחלטה, היא תהיה שלנו).
מה אני רוצה בעצם?
לא יודעת, סתם משתפת.
היה לי נחמד גם לקרוא פה שלוש תגובות של מי שלא מלו במקום "נורמלי" עבורי.
גם לא יודעת אם אני מוזמנת לברית עוד שבוע ואם בכלל אלך...
 
לא יודעת אם אני נורמלית (אני אחזור אלייך בקשר

לזה)...אבל אני די בטוחה שאני אמיתית ולא טרול.
כאמור לא מלתי את הילדים שלי, וזה עלה לי במריבות קשות מאוד עם בן הזוג לאורך תקופה ארוכה מאוד והיה סלע מחלוקת קבוע עד שהראשון הגיע לגיל שלוש פחות או יותר.
גם היום אני מאוד מצטערת על המריבות והריחוק, אבל אני שלמה עם זה שלא מלתי. לגמרי.
זה ידע שאי אפשר לעשות לו אנ-דו. כשחקרתי והבנתי במה מדובר וכמה שלעשות כזה דבר לא תואם אף ערך שלי, פשוט לא הייתי מסוגלת לעשות דבר כזה לילד שלי, לא בשם שלום בית ולא בשם הפחד שאולי יסתכלו עליו עקום פעם.

לדעתי זה שחילונים ממשיכים לעשות את זה, בא ממקום אחר לגמרי מאשר שמירת מצוות.
לכן כל פעם שמציינים בטרוניה שהם עושים על האש ביום כיפור אבל בכל זאת חותכים לילדים שלהם, זה נראה לי לא רלוונטי - אין לזה שום קשר לאלוהים, יש לזה כל קשר לפחד העצום להוציא את *עצמם* מהכלל החברתי. הם מדברים על הפחד מזה שהילד יהיה חריג, אבל הפחד האמיתי שלא נאמר ולדעתי לא נמצא במודעות בכלל הוא ש*הם* יהיו חריגים. את יודעת, ההורים הפסיכיים ההם שלא עשו לילד שלהם ברית מילה. זה משהו שכל כך נמצא בקונצנזוס ולאי הביצוע מיוחסות כאלו עוצמות דמוניות שבאמת לא פשוט לעשות זום אאוט ולראות כמה זה דבר לא רציונלי. לי היו משאבים פנימיים ורשת תמיכה חיצונית (וירטואלית ברובה) שעזרו לי להגיע להחלטה ולעבור את תקופת הקושי. לא לכולם יש.

חשבתי על זה המון והגעתי למסקנה שהמנהג הזה מחזיק מעמד *דווקא* בגלל שהוא פוגעני, חותך וחד משמעי ואין בו מקום לפשרה - או שחותכים או שלא, או שהוא שייך לגברי השבט או שלא. לקהילה מאוד קשה לקבל חריגה מהמנהג הזה וזה מעורר אמוציות מטורפות. אולי בגלל שזה משהו שרואים, אולי בגלל הדמוניזציה שעשו לעורלה (דבר חביב סה"כ) ואולי בגלל שמי שמשמר את המנהג באדיקות שלא קשורה לדתיות, הם הגברים ולכן אימהות רבות שלא רוצות למול, לא יוצאות למלחמה על הענין כי זה כאילו קטע של גבריםץ
בקיצור, מהמשפחה לא תקבלי תמיכה בענין וסביר שאפילו יהיה לחץ עצום שיגיע לשיאו סביב היום השמיני, יכלול ביטויים כמו "הוא יהיה גוי" ו"סבא יקבל התקף לב בגללכם" ואז ירגע וישכח לחלוטין כשהתינוק יהפוך אינטראקטיבי.

ולתהיה אם ללכת לברית - אני לא ששה לעשות דווקא בחוג המשפחה, אבל האם הייתי הולכת למילת תינוקת?
לא נראה לי.
בכל מקרה, מאז שלא מלתי, לא יצא לי ללכת לאף ארוע כזה, אבל אם הייתי מאוד רוצה להשתתף בשמחת מישהו, הייתי באה אחרי שהמעשה נעשה או בכלל כמה ימים לפני או אחרי. אני לא בנאדם של ארועים מי יודע מה, גם ככה.

מחשבה אחרונה בנוגע לשונות, הבן האמצעי שלי אובחן כאוטיסט. כך שאנחנו מתמודדים לא עם השוני הדמיוני שיוצרת אי המילה (כי באמת, ילדים ואנשים פשוט מסתובבים כל הזמן עם הבולבול בחוץ וכל הזמן בוחנים להם אותו בקפידה) - אלא עם השוני האמיתי שלו. האם אני מצפה ממנו להסתיר את השוני שלו? מסתירה אותו בעצמי או מתכחשת לו? אני ורוב ההורים שיש להם ילדים מיוחדים, לדעתי, רוצים שיקבלו את ילדינו עם השוני שלהם. שהחברה תכיל אותם, למרות שהיא יודעת שהם אחרים ואין שום דרך להסתיר זאת. למה כשזה נוגע לקצה הבולבול, פתאום הקונספציה היא שאנחנו חיים בחברת זאבים אכזריים ורודפי עורלות ללא פשרות?
באמת מעניין. הנושא הזה מעסיק אותי רבות.
 
ואני גם התלבטתי קשות

כולל קריאת המוני מאמרים וצפייה בסרטוני מילה ביו טיוב.
ובסוף הגעתי למסקנה שאין תשובה נכונה. אני השתכנעתי שיש יתרונות למילה, וגם שיקול אסטטי שבעיני לא זניח.
באותה מידה יכול להגיע בני לגיל 15 ולכעוס שלא מלנו אותו. ולזה גם אי אפשר לעשות אנדו- כי בגיל הזה מדובר בהליך כירורגי תחת הרדמה מלאה.
קטונתי מלנסות לשכנע לכאן או לכאן, במיוחד כי כפי שכתבתי אין בעיני בחירה נכונה. רק למי שמתכננת לעשות אבל חוששת אני יכולה לומר שזה באמת באמת לא נורא. אני צפיתי במילה של בני- זה לקח דקה והיה לא טראומטי ולא מזעזע.
 
חייבת לתקן

ניתוח מילה בגיל 15 (או בכל גיל בוגר אחר) הוא לגמרי "אנדו" ולגמרי בר עשייה כמו כל ניתוח אסתטי שבוחרים לעשות בגילאים כאלה או גדולים יותר (ניתוח אף, הגדלת/הקטנת שדיים). מי שהוריו בחרו למול אותו לא יכול להתחרט ולשנות בחזרה. מי שלא מלו אותו ורוצה לעבור מילה וזה מספיק חשוב לו, יעבור את ההרדמה ויתמודד עם כל ההשלכות.
גם כשמדובר בתינוק בן 8 ימים מדובר בהליך כירורגי לכל דבר ועניין, זה לא הופך באורח פלא להליך כירורגית כשהילד גדל... רק שמשום מה חלק מההורים מניחים למוהל ללא כל הכשרה רפואית לבצע את הניתוח, ובמקרים רבים גם ללא הרדמה. זה לא הופך את זה ללא-ניתוח, זה הופך את זה לניתוח בתת תנאים.
 

MotheRonit

New member
בדיוק. ניסחת נהדר. ואוסיף

שעשייה עם משמעות (לא לכפות על תינוק את המצווה, אלא שזה מגיע מתוך אמונה שלו) והבנה של התנאים המצופים (התמודדות עם כאבים, שליטה על שיכוך כאבים) רק מקלה על ההתמודדות.

> מבוגר נכנס לעניין ביודעין, תינוק לא - למבוגר אפשר להסביר שהכאב יחלוף עוד שתי דקות/יומיים/שבועיים. עבור התינוק הכאב הוא עצום (וחוויה כמעט ראשונית מהעולם שהוא הגיע אליו) וכל כך ארוך. אין לו קנה מידה והכול נראה לו כמו נצח והוא לא יכול להבין שהכאב הוא זמני
> מבוגר יכול לשלוט לעצמו בשיכוך כאבים, תינוק תלוי בחסדי אחרים שיתנו לו יין או "אקמולי" בזמן
> תינוק עושה את צרכיו בתוך חיתול סגור והחומצתיות שלהם בא במגע בלתי פוסק עם הפצע הפתוח, מה שמגביר את הכאב ומפריע לריפוי. מבוגר יכול יותר לשמור על המקום מאוורר ונקי מגירויים שורפים
> כאשר עושים ניתוח בגיל מבוגר מתוך אמונה (דתית או אחרת) אז הסמליות הרגשית עוזרת להתגבר על הכאב הפיזי, כי יש לפעולה יציקת משמעות (וזה באופן כללי נראה לי יותר חזק ועוצמתי מאשר לכפות את זה על מישהו ואחר כך לקבוע לו עובדה שהוא צריך לצקת לתוך זה את התוכן, כי הוא תקוע עם זה) מאשר לתינוק שמחלים מפעולה שהיא מבחינתו כירורגית (פיזיולוגית) נטו
> אצל מבוגר יש תהליך של הפרדות ועל כן הפעולה הכירורגית קשה פחות וההחלמה קלה יותר, מה גם שבשל גודל האיבר הפעולה מדויקת יותר. בעוד שאצל תינוק המימדים הזעירים מקשים לעיתים על פעולה חלקה/אחידה/מיטיבית (ויש יותר מקום לסיבוכים) ונוסף לו הקריעה שיש לבצע.
> מבוגר יכול לדווח בעצמו למטפליו או לפנות לעזרה רפואית אם הוא חש שמשהו לא תקין. אצל תינוק הזיהוי של סיבוך או מצב חירום עלול להתעכב במיוחד אם מדובר בהורים בפעם הראשונה וגם לאור העובדה שמדובר בתינוק בקושי בן שבוע שהוריו עדיין לא מכירים את התנהגותו הרגילה . כמובן שגם ההעדר הכמעט מוחלט של היסטוריה הרפואית של הילוד רק מוסיף לסיכון .
 
נו, אם הרמת לי להנחתה

אז אציין ש:
א. יש משהו מאוד מוזר בעיני שזה נורמטיבי להגיד: החלטתי לכרות חלק מאיבר המין של ילדי, כי ככה נראה *לי* יותר יפה. כלומר, רוב הסיכויים שלא היית חולמת לשנות באופן כירורגי חלק אחר בגופו של בנך, אבל דווקא הבולבול שלו צריך להיות לטעמה של אימא שלו?

ב. גם להגיד שזה לא הפיך ללכת באופן רצוני לניתוח, היא אמירה די משונה. להצמיח עורלה כרותה, אי אפשר. ללכת לניתוח אפשר מתי שרוצים. מה שמביא אותי לנקודה הבאה -

ג. תינוק נולד עם מערכת עצבים מפותחת. אין לו שום מחסור ביכולת להרגיש כאב. ההבדל היחיד שבגיל שמונה ימים, אפשר להחזיק אותו בכוח. זה שאפשר לעשות לו, מה שאי אפשר לעשות למבוגר, עדין לא הופך את המעשה למכאיב פחות. מה שמביא אותי לנקודה האחרונה -

ד. רק לי זה נראה מוזר שאת מספרת ש*לך* כריתת חלק מאיבר המין של בנך בלי הרדמה לא הייתה טראומטית? כאילו, אם היו כורתים לך משהו בלי הרדמה ואני הייתי מספרת איך זה עבר מהר ולא כאב בכלל, היה נראה לך הגיוני?

וזה מביא אותי לנקודה האחרונה (שיקרתי, אבל עכשיו זו הנקודה האחרונה באמת) - קחי את המשפטים שלך ותארי איתם את מילת ביתך -
"צפיתי במילה של ביתי וזה לקח דקה ולא היה טראומטי בכלל"
"מלתי את ביתי משיקולים אסתטיים"
"בגיל חמש עשרה היה צריך לעשות לה הרדמה והליך כירורגי, בתור תינוקת זו לא הייתה בעיה למול אותה."
כל מה שכתבתי אגב, הם משפטים אמיתיים שאנשים העלו לפייסבוק (כן, כן) על מילת בנותיהם. כולל התהדרות באיך הן השתינו על המוהל ברגע שפתח להן את החיתול ושבחים עצמיים על איך הם מימשו את זכותם ההורית, להעביר מסורת דתית חשובה הלאה.

לסיכום, אני חושבת שלהחריג את עצמך ולו לתקופה קצרה, הוא באמת מעשה לא פשוט. אנחנו צריכים להשתייך, מכל מיני סיבות הישרדותיות רבות עוצמה שאולי לא רלוונטיות כיום, אבל הן עדין מאוד חזקות. מצד שני, להגיד שיש לזה הצדקה רפואית, או שיש למישהו זכות לכרות חלק מאיבר מין של מישהו אחר (ועוד בלי הרדמה) כי זה "יפה" יותר ושלעשות את זה לתינוקות בנות זה זוועה, אבל לתינוקות בנים זה סבבה, זה לא הגיוני.
 
א. אני לא יודעת למה החלטת שזה נעשה ללא הרדמה

ב. ברור שזה לא נעשה משיקולים אסטטיים בלבד
ג. זו דמגוגיה זולה להשוות עורלה לדגדגן
ד. כן, זה היה לא טראומטי. להבדיל אחת מבנותיי היתה צריכה לעבור בדיקה רפואית פולשנית בגיל חודש, זה נעשה ללא הרדמה והיה איום ונורא וטראומטי. לו ידעתי מה יהיה לא הייתי נותנת לזה לקרות. הברית היתה פיפס לעומת זאת. החיים מעבירים אותנו כל מיני תלאות ולא תמיד אנחנו יכולים לבחור או לדעת מראש. אני כותבת זאת לא למענך אלא בשביל מי שהחליטה למול אך מתייסרת מכך.
ה. כמו שכבר כתבתי, אין בעיני החלטה נכונה או לא נכונה בנושא. כל משפחה מחליטה על פי מכלול שיקולים שנכונים לה.
 
א. הבנתי את זה מכך שכתבת שבגיל מבוגר

זה כבר הליך כירורגי וכו'.

ב. את ציינת את השיקול האסתטי והוא טיעון שנשמע פעמים רבות. אני משערת שהוא לא היה היחיד, רציתי להביע את תמיהתי על כך שהוא יכול להיות בכלל איזשהו טיעון.

ג. זה שאת אומרת שזו דמגוגיה זולה להשוות בין תהליך שבו חותכים ממניעים מסורתיים, חלק מאיבר המין של תינוקת לתהליך שבו חותכים ממניעים מסורתיים חלק מאיבר המין של תינוק, עדין לא הופך את מה שכתבתי ללא נכון. יש לזה אותו שם, לא? מדובר באותה פעולה, לא? אז מה ההבדל העצום והתהומי? מעבר לכך, יש סוגים שונים של מילות בנות ולא כולן הן באותה דרגת חומרה, חלק גדול הן מקבילה מאוד דומה למילת הבנים.
בנוסף, ברור לי למה מי שמלה את בנה צריכה את השכנוע העמוק שהיא רק "הסירה" (ולא כרתה חלילה) חלק מיותר וחסר תועלת בגופו, אבל העורלה היא לא מיותרת ולא חסרת תועלת. יש לה תפקיד בסיכוך ותחושתיות וכריתתה, גם אם אין סיבוך "אמיתי", הופכת את ראש איבר המין לפחות רגיש וליבש.
תופעות כמו פין שעיר בחלקו וזיקפה מכאיבה בגלל שהורידו יותר מדי עור (ואין שום דרך לצפות, כשמלים פין של בן 8 ימים, איך הוא עומד בדיוק להתפתח) - הן פשוט תופעות די נפוצות, שגברים חיים איתם, בלי להבין שיש להם פגיעה מסויימת בתפקוד.
בגלל האתוס המאצ'ואיסטי, גברים לא ידבר על מה לא עובד אצלם במחלקה הזו, אבל הפגיעות האלו ידועות ויש גברים שמצטערים מאוד על כך שמלו אותם.

ד. זה לא ממש משנה - כן טראומטי, לא טראומטי. אין לך דרך לחוש את כאבו של האחר, גם אם הוא ילדך ולעניות דעתי זה עוד מנגנון הגנה שמאפשר לכ"כ הרבה לעשות את זה לילדיהם, השכנוע שמדובר בשום דבר, פיפס. אם היו כורתים לאדם בוגר חלק מאיבר המין, הוא לא היה חושב שמדובר בפיפס, אני די בטוחה בזה.
יש כל מיני תלאות, פשוט את התלאה הספציפית הזו לא חייבים לעבור, אני עונה לך ורוצה שהדעה שלי תהדהד בעולם. אני מערערת על זכותם של הורים לבחור לשנות בחיתוך את איבר המין של ילדיהם, גם הזכרים ביניהם.

ה. נו, זה הקטע הפוסט מודרניסטי והיחסי תרבותית שאני לא מקבלת - עובדה שאת מילת הבנות אסרו ועובדה שלא כל מה שמקובל שהורים יעשו לילדיהם, המשיך להיות מקובל ואפילו חוקי. לדעתי מילה היא עוול ולא מוסרי שאנשים יכפו על הילדים שלהם (שהם מתלבטים אם "להחדיר רעלים לגוף שלהם" ולחסן נגד פוליו, כן?) הליך כזה.
אולי הילד ירצה שתהיה לו תחושתיות מלאה בבולבול? אולי הוא יאהב לתפוס את העורלה שלו ולמשוך אותה עד האוזניים בערך (כמו ששלי עושים כל מקלחת)? אולי הוא פשוט רוצה שהגוף *שלו* ימשיך להראות ולהיות כמו שהוא נולד איתו?
 

פלגיה

New member


חודש לאחר הברית שלו, הבן שלי עבר הליך של ניקור מותני. הליך רפואי, כואב מאוד, שנעשה בלי הרדמה (ובלי נוכחות הורה, אם כבר) את הצרחות שמעתי מהצד השני של המסדרון. הבכי של ברית קטן על מה שהיה שם. וגם הצורך הרפואי מוטל בספק. מסכימה שהחיים מלאים תלאות, כולל תלאות שאים לחסוך אותן.
 

חמדת35

New member
בבתי חולים רבים נמנעים היום

מניקור מותני ללא הרדמה או "טשטוש". בקיצור - מודעים הרבה יותר לכאב ומנסים למנוע אותו.
 

חמדת35

New member
במקרה שלכם ניקור בלי הרדמה הוא גם לא אבחנתי

ולכן חסר ערך.
בכל מקרה בשניידר לפחות מאז 1999 אין בעיה לקבל הרדמה לניקור מותני.
 

annag4

New member
מתלבטת...

אני תמיד אמרתי שבדיוק מהסיבה הזאת אני מעדיפה בנות - כך זה פותר אותי מההתחבטויות... מה לעשות ועכשיו אני בשבוע 27 עם בן :) ואחרי כמה וכמה חודשים שדשנו בסוגיה הזאת, אני ובן הזוג, באופן תיאורטי בלבד, כי היה ברור לשנינו שמלים (עם כירורג כמובן, אבל עדיין), לפני שבועיים שלושה פתאום "התהפכתי" עליו ועל כל העולם, ופתחתי את הסוגייה מול עצמי ומולו מחדש. אחרי המון קריאה, שלא מעט ממנה הייתה די דמגוגית, כמו התמונה בהודעה הפותחת של השרשור, הבנתי שכל מה שהירושלמית כתבה הרבה יותר הגיוני לי מאשר כל הטיעונים בעד המילה. ויחד עם זאת, אנחנו בבעיה - המשפחה של בן הזוג דתייה, וכנראה שאם נחליט "לעלות על הבריקדות" זה יהיה כרוך בניתוק הקשרים או לפחות מתיחות נוראית ואיומה עד כדי השפעה על בריאותם של הנוגעים בדבר (אני לא מגזימה - חמי באמת מאוד מאוד רגיש לנושא אחרי ששניים מילדיו, כולל בן זוגי, יצאו בשאלה ואני באמת חוששת לבריאותו אם נעלה את האופציה). גם המשפחה שלי לא טומנת את ידה בצלחת ובתור משפחת עולים שבה כולם היו נימולים למרות מגבלותיה של ארץ המוצא (ברה"מ, שבה המילה לא הייתה טריוויאלית כלל וכלל בשנים הרלוונטיות ואף דרשה מאמצי הסתתרות בחלק מן המקרים), מפעילה עליי לא מעט ריגשי. חשוב לציין שכרגע הקשר עם משפחת בן הזוג מצויין, יש המון אהבה וכבוד הדדי, גם אם תוך כדי קשיים שעולים מדי פעם בהקשר הדתי. לקח לנו זמן להתייצב על סטטוס קוו שכזה, ואני כל כך חוששת למוטט את זה... מה גם שהמחיר מבחינתי הוא קשה מנשוא (הקשר שלהם עם הנכדים מדהים, וחשוב לי מאוד לשמר אותו בתור מי שבעצמה גדלה בקרבה נפשית ופיזית גדולה מאוד לסבים שלה).
ואני תוהה ביני לבין עצמי - האם אכן אני יכולה לאטום אזניים אל מול הטיעונים המשפחתיים - האם זה הוגן לשלול מהילדים את הקשר שלהם (או לכל הפחות להעכיר אותו מאוד לטווח זמן בלתי ידוע מראש) עם הסבא והסבתא שלהם לפחות מאחד הצדדים במחיר משהו שנחשב לפרוצדורה רפואית מקובלת יחסית שניתן לבצע אותה בתנאים נאותים (מוהל כירורג, אילחוש וכיו"ב)? בהקשר הזה קשה לי גם לעמוד בפני הטיעונים של המשפחה שלי (סיפורים על הסבים שנימולו למרות הסביבה העוינת, אבי שנימול בגיל חודש חצי בהיחבא וכיו"ב, הכל כדי לשמור על המורשת - כאלה מן דברים, שמוציאים אפילו מציניקנית שכמותי את הרגשות הפטריוטיים).
מצד שני - כאמור, הטיעונים שמעלה הירושלמית הרבה יותר הגיוניים בעיני - זה נראה לי כרגע (ואולי זה גם קשור לזה שאני "קצת" הורמונלית) פשוט מעשה טירוף לחתוך בבשרו החי של תינוק שזה עתה נולד, לא משנה האסטתיקה, השיקול החברתי, הדתי והמשפחתי... כאמור - אני לגמרי לא שופטת כאן את מי שמלו, להיפך - סביר יותר להניח שבסוף ההחלטה תיפול לטובת המילה, אבל מהפרספקטיבה הנוכחית אני חשה שאני אעשה את זה רק כדי לרצות את הסביבה, וזה לגמרי משגע אותי כי זאת פשוט לא נראית לי סיבה טובה דייה.
אשמח לאינפוט שלכן בעניין...
 

She Dolphin

New member
אני רוצה להזמין אותך לפורום 202

יש שם אנשים שלא מלו את בניהם ובאו ממשפחות דתיות וחזרו בשאלה, כמו גם בנים למשפחות של עולים חדשים מבריה"מ לשעבר.

אני בטוחה שהניסיון והעצות שלהם יכולים לתרום לך
 
למעלה