ויכוח שהיה לי עם גיסתי...

[אגוזים1]

ברגע שכל ילד

נו באמת...
אני מניח שהגיסה התכוונה לכך שאת משקיעה הרבה מעבר למקובל ו"טוחנת להם את המוח" במקום לתת להם לשחק עם קוביות ובובות. כל זמן שזה לא המקרה, ועל פי מה שאת מתארת הוא לא, אז לא צריכה להיות בעיה. לחלוטין ברור שכל ילד צריך להיחשף לגירויים, וילד מחונן יגיב לגמרי אחרת מחברו שאיננו כזה. יש לנו ילדה בת שנתיים וחצי: היא חכמה, ערנית, מקסימה וכו'. יתכן שיום אחד בעתיד היא תאובחן כמחוננת יתכן ולא. כאשר אחיה הגדול היה בגילה כבר קרא ברמה של סוף כיתה א'. אנחנו לא מנסים ללמד אותה והיא לא ממש מנסה ללמוד לקרוא. חשפנו אותה לאותם גירויים שחשפנו אותו והיא הגיבה אחרת. כשתרצה, אנחנו נהייה שם כדי לעזור לה ולכוון אותה. דרך אגב, במגזר החרדי מלמדים את כל הילדים (לדעתי רק את הבנים אבל אני לא בטוח) לקרוא בגיל שלוש. אני בטוח שפגשתי כמה חרדים בחיי שהיו הכל חוץ מלהיות חכמים. בקיצור חברות וחברים, הכל עניין של מינון. תנו לילדים להיות ילדים ואלה שרוצים ויכולים ללמוד תנו להם אבל תזכרו שבגיל עשרים וחמש איש לא יתרשם מכך שהם היו מחוננים או שהם קראו בגיל שנתיים.

ברגע שכל ילד
דורש/רוצה/מתאים לו משהו אחר, אין כאן מושג "מקובל"... אין לי ספק, שאם ההורים מנסים בכוח ללמד את הילד שלהם, מעל ומעבר ליכולת שלו, זה רק יהפוך אותו למתוסכל... לא למחונן... עצם האמירה של הגיסה, ש"הילדים לא באמת מחוננים", מראה שזה לא בא ממקום של "ביקורת בונה"...

 

[ציפי ג]

במגזר החרדי

נו באמת...
אני מניח שהגיסה התכוונה לכך שאת משקיעה הרבה מעבר למקובל ו"טוחנת להם את המוח" במקום לתת להם לשחק עם קוביות ובובות. כל זמן שזה לא המקרה, ועל פי מה שאת מתארת הוא לא, אז לא צריכה להיות בעיה. לחלוטין ברור שכל ילד צריך להיחשף לגירויים, וילד מחונן יגיב לגמרי אחרת מחברו שאיננו כזה. יש לנו ילדה בת שנתיים וחצי: היא חכמה, ערנית, מקסימה וכו'. יתכן שיום אחד בעתיד היא תאובחן כמחוננת יתכן ולא. כאשר אחיה הגדול היה בגילה כבר קרא ברמה של סוף כיתה א'. אנחנו לא מנסים ללמד אותה והיא לא ממש מנסה ללמוד לקרוא. חשפנו אותה לאותם גירויים שחשפנו אותו והיא הגיבה אחרת. כשתרצה, אנחנו נהייה שם כדי לעזור לה ולכוון אותה. דרך אגב, במגזר החרדי מלמדים את כל הילדים (לדעתי רק את הבנים אבל אני לא בטוח) לקרוא בגיל שלוש. אני בטוח שפגשתי כמה חרדים בחיי שהיו הכל חוץ מלהיות חכמים. בקיצור חברות וחברים, הכל עניין של מינון. תנו לילדים להיות ילדים ואלה שרוצים ויכולים ללמוד תנו להם אבל תזכרו שבגיל עשרים וחמש איש לא יתרשם מכך שהם היו מחוננים או שהם קראו בגיל שנתיים.

במגזר החרדי
לא מלמדים את כל הבנים לקרוא בגיל 3. ודרך הלימוד לילדים בני 3 היא מאוד מדורגת, בשיטה הישנה, וילד בן 4 עוד הרבה פעמים לא קורא שוטף.

 

[apk]

מסכימה, רק הארה והערה בשאלה

נו באמת...
אני מניח שהגיסה התכוונה לכך שאת משקיעה הרבה מעבר למקובל ו"טוחנת להם את המוח" במקום לתת להם לשחק עם קוביות ובובות. כל זמן שזה לא המקרה, ועל פי מה שאת מתארת הוא לא, אז לא צריכה להיות בעיה. לחלוטין ברור שכל ילד צריך להיחשף לגירויים, וילד מחונן יגיב לגמרי אחרת מחברו שאיננו כזה. יש לנו ילדה בת שנתיים וחצי: היא חכמה, ערנית, מקסימה וכו'. יתכן שיום אחד בעתיד היא תאובחן כמחוננת יתכן ולא. כאשר אחיה הגדול היה בגילה כבר קרא ברמה של סוף כיתה א'. אנחנו לא מנסים ללמד אותה והיא לא ממש מנסה ללמוד לקרוא. חשפנו אותה לאותם גירויים שחשפנו אותו והיא הגיבה אחרת. כשתרצה, אנחנו נהייה שם כדי לעזור לה ולכוון אותה. דרך אגב, במגזר החרדי מלמדים את כל הילדים (לדעתי רק את הבנים אבל אני לא בטוח) לקרוא בגיל שלוש. אני בטוח שפגשתי כמה חרדים בחיי שהיו הכל חוץ מלהיות חכמים. בקיצור חברות וחברים, הכל עניין של מינון. תנו לילדים להיות ילדים ואלה שרוצים ויכולים ללמוד תנו להם אבל תזכרו שבגיל עשרים וחמש איש לא יתרשם מכך שהם היו מחוננים או שהם קראו בגיל שנתיים.

מסכימה, רק הארה והערה בשאלה
מה זה להיות ילד? האם זה מה שאנחנו המבוגרים קוראים לו להיות ילד (כל אחד והגדרותיו אבל רוב ההגדרות דומות)? או שמא דבר הרבה יותר פשוט וכללי? מבחינתי להיות ילד משמעו לעבור תקופת חיים שתוביל את האדם המתהווה להיות אח"כ אדם בוגר שמועיל לפחות לעצמו ורצוי גם לחברה זאת תוך כדי שבדרך הילד יהיה מאושר עד כמה שניתן (ואני לא מדברת על אושר שנובע מפינוק, אלא מכך שמגנים על הילד מסכנות ומעבר לזה מאפשרים לו עצמאות והגשמה עצמית מירבית). אז ילד אחד יגיע לזה באמצעות הרבה משחק והאחר יעדיף כבר מגיל צעיר ללמוד הרבה, אם על הראשון נכפה למידה מעבר להכרחי ומהשני נמנע "עודף" למידה ונכפה עליו לשחק יותר מכמה שירצה לשניהם תהייה ילדות אומללה וסביר שהם יהפכו לבוגרים מתוסבכים. אבל אם מהראשון נדרוש ללמוד רק את נמינימום ההכרחי ובשאר הזמן נאפשר לו לשחק הרבה, ולשני נאפשר ללמוד אפילו בכל שעות הערות שלו (פרט לזמני אכילה, שרותים, מקלחת ועזרה בבית מגיל מסוים) אז נצמיח שני ילדים מאושרים שיהפכו גם לבוגרים בריאים.

 

[אגוזים1]

למשחק יש חשיבות עצומה!

מסכימה, רק הארה והערה בשאלה
מה זה להיות ילד? האם זה מה שאנחנו המבוגרים קוראים לו להיות ילד (כל אחד והגדרותיו אבל רוב ההגדרות דומות)? או שמא דבר הרבה יותר פשוט וכללי? מבחינתי להיות ילד משמעו לעבור תקופת חיים שתוביל את האדם המתהווה להיות אח"כ אדם בוגר שמועיל לפחות לעצמו ורצוי גם לחברה זאת תוך כדי שבדרך הילד יהיה מאושר עד כמה שניתן (ואני לא מדברת על אושר שנובע מפינוק, אלא מכך שמגנים על הילד מסכנות ומעבר לזה מאפשרים לו עצמאות והגשמה עצמית מירבית). אז ילד אחד יגיע לזה באמצעות הרבה משחק והאחר יעדיף כבר מגיל צעיר ללמוד הרבה, אם על הראשון נכפה למידה מעבר להכרחי ומהשני נמנע "עודף" למידה ונכפה עליו לשחק יותר מכמה שירצה לשניהם תהייה ילדות אומללה וסביר שהם יהפכו לבוגרים מתוסבכים. אבל אם מהראשון נדרוש ללמוד רק את נמינימום ההכרחי ובשאר הזמן נאפשר לו לשחק הרבה, ולשני נאפשר ללמוד אפילו בכל שעות הערות שלו (פרט לזמני אכילה, שרותים, מקלחת ועזרה בבית מגיל מסוים) אז נצמיח שני ילדים מאושרים שיהפכו גם לבוגרים בריאים.

למשחק יש חשיבות עצומה!
זה נכון שלכל ילד יש את המינון והרמה המתאימים לו ללמידה. אבל למשחק יש חשיבות גדולה מאוד!!! ילד שבוחר בכלל לא לשחק זקוק לעזרה לא פחות (ולטעמי הרבה יותר) מילד שלא מסוגל בכלל ללמוד... המשחק הוא דרך לפיתוח מיומנויות חברתיות ממדרגה ראשונה, הוא מפתח דימיון, יצירתיות, מאפשר ביטוי עצמי (כולל של רגשות שליליים), מאפשר התמודדות עם קשיים רגשיים ואפילו מוצא להם פתרונות ועוד ועוד ועוד... זה הרבה הרבה מעבר ל"רק" הנאה... לא בטוחה שילד שלחלוטין לא משחק (גם אם זה מבחירה) יגדל להיות "בוגר בריא"...

 

[בזזזזזזז]

השאלה מהו משחק

למשחק יש חשיבות עצומה!
זה נכון שלכל ילד יש את המינון והרמה המתאימים לו ללמידה. אבל למשחק יש חשיבות גדולה מאוד!!! ילד שבוחר בכלל לא לשחק זקוק לעזרה לא פחות (ולטעמי הרבה יותר) מילד שלא מסוגל בכלל ללמוד... המשחק הוא דרך לפיתוח מיומנויות חברתיות ממדרגה ראשונה, הוא מפתח דימיון, יצירתיות, מאפשר ביטוי עצמי (כולל של רגשות שליליים), מאפשר התמודדות עם קשיים רגשיים ואפילו מוצא להם פתרונות ועוד ועוד ועוד... זה הרבה הרבה מעבר ל"רק" הנאה... לא בטוחה שילד שלחלוטין לא משחק (גם אם זה מבחירה) יגדל להיות "בוגר בריא"...

השאלה מהו משחק
פעם ראיתי ילדה יושבת ומסננת חול. זה משחק או ניסוי מדעי?

 

[אגוזים1]

משחקים בחול

השאלה מהו משחק
פעם ראיתי ילדה יושבת ומסננת חול. זה משחק או ניסוי מדעי?

משחקים בחול
זה משחק מדהים!!! מוטוריקה עדינה, תחושתיות, יצירתיות, דימיון, תרפיה ועוד ועוד יש שם כל כך הרבה... יש גם הבדל רגשי גדול מאוד בין משחק בתוך החול (נניח ארגז חול) לבין משחק עם דמויות על "שולחן חול" כאשר הילד מחוץ לחול. ולגבי הניסוי המדעי... מכל דבר אנחנו יכולים ללמוד. כל דבר הוא "ניסוי מדעי" של מדע זה או אחר... גם משחק בבובות זה "ניסוי" במדעי החברה, לא?...

 

[בזזזזזזז]

מסכימה לכל מילה.

משחקים בחול
זה משחק מדהים!!! מוטוריקה עדינה, תחושתיות, יצירתיות, דימיון, תרפיה ועוד ועוד יש שם כל כך הרבה... יש גם הבדל רגשי גדול מאוד בין משחק בתוך החול (נניח ארגז חול) לבין משחק עם דמויות על "שולחן חול" כאשר הילד מחוץ לחול. ולגבי הניסוי המדעי... מכל דבר אנחנו יכולים ללמוד. כל דבר הוא "ניסוי מדעי" של מדע זה או אחר... גם משחק בבובות זה "ניסוי" במדעי החברה, לא?...

מסכימה לכל מילה.

 

[apk]

גם וגם

השאלה מהו משחק
פעם ראיתי ילדה יושבת ומסננת חול. זה משחק או ניסוי מדעי?

גם וגם
אלא שאת הלמידה שמופקת מזה שזה ניסוי ניתן להפיק גם בדרכים אחרות, אבל משחק בכפיה זה דבר איום

 

[בזזזזזזז]

הנקודה שלי היא

גם וגם
אלא שאת הלמידה שמופקת מזה שזה ניסוי ניתן להפיק גם בדרכים אחרות, אבל משחק בכפיה זה דבר איום

הנקודה שלי היא
שעבור ילד מחונן הוא שניהם גם יחד. חשבתי שזו שאלה רטורית...

 

[apk]

גם לילד "רגיל"

הנקודה שלי היא
שעבור ילד מחונן הוא שניהם גם יחד. חשבתי שזו שאלה רטורית...

גם לילד "רגיל"
משחק הוא תמיד דרך נוספת ונחמדה ללמידה, ובלבד שהילד אוהב לשחק

 

[בזזזזזזז]

צודקת.

גם לילד "רגיל"
משחק הוא תמיד דרך נוספת ונחמדה ללמידה, ובלבד שהילד אוהב לשחק

צודקת.

 

[apk]

האם יש ילד שיבחר בכלל לא לשחק?

למשחק יש חשיבות עצומה!
זה נכון שלכל ילד יש את המינון והרמה המתאימים לו ללמידה. אבל למשחק יש חשיבות גדולה מאוד!!! ילד שבוחר בכלל לא לשחק זקוק לעזרה לא פחות (ולטעמי הרבה יותר) מילד שלא מסוגל בכלל ללמוד... המשחק הוא דרך לפיתוח מיומנויות חברתיות ממדרגה ראשונה, הוא מפתח דימיון, יצירתיות, מאפשר ביטוי עצמי (כולל של רגשות שליליים), מאפשר התמודדות עם קשיים רגשיים ואפילו מוצא להם פתרונות ועוד ועוד ועוד... זה הרבה הרבה מעבר ל"רק" הנאה... לא בטוחה שילד שלחלוטין לא משחק (גם אם זה מבחירה) יגדל להיות "בוגר בריא"...

האם יש ילד שיבחר בכלל לא לשחק?
היות שאני מאמינה שלא קיים ילד, או אף אדם בוגר, כזה. אז אני מאמינה שהנכון לאפשר לילד לבחור כמה ישחק, ואם לפרק זמן מסוים הוא יעדיף בכלל לא לשחק צריך להבין שזה זמני ולהניח לו לנפשו. בסופו של דבר כל אחד ישמח לשחק לפחות מעט אם יאפשרו לו לשחק רק כשהוא בוחר בזה. ילד שישחק מתוך כפיה לבסוף ישנא את המשחק ויגרם לו נזק חמור.

 

[apk]

אה ... ולפני שיהיו מי שיקפצו

האם יש ילד שיבחר בכלל לא לשחק?
היות שאני מאמינה שלא קיים ילד, או אף אדם בוגר, כזה. אז אני מאמינה שהנכון לאפשר לילד לבחור כמה ישחק, ואם לפרק זמן מסוים הוא יעדיף בכלל לא לשחק צריך להבין שזה זמני ולהניח לו לנפשו. בסופו של דבר כל אחד ישמח לשחק לפחות מעט אם יאפשרו לו לשחק רק כשהוא בוחר בזה. ילד שישחק מתוך כפיה לבסוף ישנא את המשחק ויגרם לו נזק חמור.

אה ... ולפני שיהיו מי שיקפצו
גם שירילי היום וגם אני בילדותי מאוד אוהבות לשחק, ולכן גם אני שיחקתי הרבה וגם שירילי משחקת הרבה. האמת שאני לא מכירה ילד שלא אוהב לשחק הרבה. אבל אני עדיין בגישה שאם קיים ילד כזה, צריך למצוא דרכים אחרות לפתח ולקדם אותו, בדברים שאנחנו עשינו ועושים באמצעות משחק. למצוא עבורו את מה שמתאים לו ולא לכפות עליו לשחק כנגד רצונו. כי משחק חייב להיות קודם כל מהנה, ואם איננו מהנה הוא גם לא יהיה מועיל.

 

[אגוזים1]

כפיה??? מי דיבר על כפיה?

האם יש ילד שיבחר בכלל לא לשחק?
היות שאני מאמינה שלא קיים ילד, או אף אדם בוגר, כזה. אז אני מאמינה שהנכון לאפשר לילד לבחור כמה ישחק, ואם לפרק זמן מסוים הוא יעדיף בכלל לא לשחק צריך להבין שזה זמני ולהניח לו לנפשו. בסופו של דבר כל אחד ישמח לשחק לפחות מעט אם יאפשרו לו לשחק רק כשהוא בוחר בזה. ילד שישחק מתוך כפיה לבסוף ישנא את המשחק ויגרם לו נזק חמור.

כפיה??? מי דיבר על כפיה?

 

[apk]

כל מי שאומר

כפיה??? מי דיבר על כפיה?

כל מי שאומר
"תנו להם להיות ילדים" אומר בדיוק כך. מנעו מהם את מידת הלמידה שממנה הם נהנים ובמקום כפו עליהם לשחק גם אם הם כבר מאסו במשחקים. האם חסרים הורים שממש מכריחים את ילדיהם לשחק? אני לאורך חיי הכרתי עשרות הורים שמכריחים את הילדים לשחק הרבה יותר ממה שמתאים להם ובכך משניאים עליהם את המשחק (מתוך מחשבה שכך הם תורמים להתפתחותו של הילד).

 

[אגוזים1]

???

כל מי שאומר
"תנו להם להיות ילדים" אומר בדיוק כך. מנעו מהם את מידת הלמידה שממנה הם נהנים ובמקום כפו עליהם לשחק גם אם הם כבר מאסו במשחקים. האם חסרים הורים שממש מכריחים את ילדיהם לשחק? אני לאורך חיי הכרתי עשרות הורים שמכריחים את הילדים לשחק הרבה יותר ממה שמתאים להם ובכך משניאים עליהם את המשחק (מתוך מחשבה שכך הם תורמים להתפתחותו של הילד).

???
לפעמים הורים מרגישים שלילד יש קושי רב מאוד ביצירת חברויות ואז הם מנסים לעזור לו בכך. לפעמים ילד מאוד שקוע במשהו אחד לדוגמא במחשב או בטלביזיה עד שההורה מרגיש שאין לו שום דבר אחר... תראי, כשכתבתי על חשיבות המשחק, לא כתבתי על להכריח לשחק. מה שכתבתי הוא שילד שבוחר לא לשחק בכלל יש לו קושי (כמו לילד שבוחר שלא ללמוד בכלל ואולי אפילו יותר) ולכן צריך, לדעתי, לעזור לו או לפחות להבין מהיכן הקושי הזה נובע. בשום מקום לא כתבתי "להכריח"...

 

[apk]

הענין הוא שזה בדיוק כמו עם אוכל

???
לפעמים הורים מרגישים שלילד יש קושי רב מאוד ביצירת חברויות ואז הם מנסים לעזור לו בכך. לפעמים ילד מאוד שקוע במשהו אחד לדוגמא במחשב או בטלביזיה עד שההורה מרגיש שאין לו שום דבר אחר... תראי, כשכתבתי על חשיבות המשחק, לא כתבתי על להכריח לשחק. מה שכתבתי הוא שילד שבוחר לא לשחק בכלל יש לו קושי (כמו לילד שבוחר שלא ללמוד בכלל ואולי אפילו יותר) ולכן צריך, לדעתי, לעזור לו או לפחות להבין מהיכן הקושי הזה נובע. בשום מקום לא כתבתי "להכריח"...

הענין הוא שזה בדיוק כמו עם אוכל
כמה הורים כותבים: "הילד שלי לא אוכל כלום במשך ימים" כשבמציאות הילד לא מפסיק לאכול ומתפתח מעולה? אותו דבר אני לא מאמינה שבמציאות יש ילד שלא משחק אף פעם, אבל אני כן מאמינה שיש לא מעט הורים שלא מסתפקים בכמות המשחק שלו ולכן יטענו שאינו משחק כלל, ואז כפי שההורה שטוען שילדו לא אוכל כלל ילחץ על ילדו שמפוצץ מאוכל לאכול עוד כך אותם הורים ילחצו על הילד לקחת עוד ועוד משחקים וישבו לו על הראש שישחק או שיפגש עם חברים מעבר למה שמתאים לו. מי שבכלל מעלה על דעתו שעלינו למנן לילד את כמות המשחק שלו כבר הולך בכיוון של גרימת נזק לילד. אין ילד שלא משחק מרצונו, יש רק הורים ששואפים ליותר מידי - הניחו לילדים, המשחק הוא עניינם הפרטי, אתם רק יכולים לשתף איתם פעולה כשהם מבקשים לשחק משחק משותף אתכם, אבל כמה לשחק תנו להם לקבוע

 

[אגוזים1]

את גולשת

הענין הוא שזה בדיוק כמו עם אוכל
כמה הורים כותבים: "הילד שלי לא אוכל כלום במשך ימים" כשבמציאות הילד לא מפסיק לאכול ומתפתח מעולה? אותו דבר אני לא מאמינה שבמציאות יש ילד שלא משחק אף פעם, אבל אני כן מאמינה שיש לא מעט הורים שלא מסתפקים בכמות המשחק שלו ולכן יטענו שאינו משחק כלל, ואז כפי שההורה שטוען שילדו לא אוכל כלל ילחץ על ילדו שמפוצץ מאוכל לאכול עוד כך אותם הורים ילחצו על הילד לקחת עוד ועוד משחקים וישבו לו על הראש שישחק או שיפגש עם חברים מעבר למה שמתאים לו. מי שבכלל מעלה על דעתו שעלינו למנן לילד את כמות המשחק שלו כבר הולך בכיוון של גרימת נזק לילד. אין ילד שלא משחק מרצונו, יש רק הורים ששואפים ליותר מידי - הניחו לילדים, המשחק הוא עניינם הפרטי, אתם רק יכולים לשתף איתם פעולה כשהם מבקשים לשחק משחק משותף אתכם, אבל כמה לשחק תנו להם לקבוע

את גולשת
למקום שאני בכלל לא נמצאת... על כל הורה מוטלת, לדעתי, האחריות מצד אחד להיות קשוב לילד ומצד שני לזרום איתו ועם מה שמתאים לו. יחד עם זאת, כל ילד יכול להראות סימנים לקושי כלשהו בעזרת זה שהוא: לא משחק, לא לומד, לא אוכל וכו' וכו'... ייתכנו מקרים בהם אין קושי אמיתי וזהו רק "שיגעון" של ההורים ולא באמת בא מהילד... ייתכנו מקרים אחרים בהם יש קושי אמיתי של הילד ואז זו האחריות של ההורה דווקא כן לשים לב לניואנסים הקטנים, לשינוי בהתנהגות או להתנהגות חריגה, פשוט משום שזו הדרך של ההורה לעלות על כך שיש בכלל קשיים לילד...

 

[apk]

את מכירה

את גולשת
למקום שאני בכלל לא נמצאת... על כל הורה מוטלת, לדעתי, האחריות מצד אחד להיות קשוב לילד ומצד שני לזרום איתו ועם מה שמתאים לו. יחד עם זאת, כל ילד יכול להראות סימנים לקושי כלשהו בעזרת זה שהוא: לא משחק, לא לומד, לא אוכל וכו' וכו'... ייתכנו מקרים בהם אין קושי אמיתי וזהו רק "שיגעון" של ההורים ולא באמת בא מהילד... ייתכנו מקרים אחרים בהם יש קושי אמיתי של הילד ואז זו האחריות של ההורה דווקא כן לשים לב לניואנסים הקטנים, לשינוי בהתנהגות או להתנהגות חריגה, פשוט משום שזו הדרך של ההורה לעלות על כך שיש בכלל קשיים לילד...

את מכירה
במציאות, משמועה או מקריאה ילד שלא רוצה לשחק ולו מעט משחקים מרצונו החופשי? אני לא מכירה מצב כזה, לכן ההשוואה, כי בדיוק כפי שילד לא ירעיב את עצמו כך הוא גם לא ימנע לחלוטין ממשחק, ומכאן שדחיפה למשחק אינה שונה במאום מדחיפה לאוכל.

 

[אגוזים1]

ראשית

את מכירה
במציאות, משמועה או מקריאה ילד שלא רוצה לשחק ולו מעט משחקים מרצונו החופשי? אני לא מכירה מצב כזה, לכן ההשוואה, כי בדיוק כפי שילד לא ירעיב את עצמו כך הוא גם לא ימנע לחלוטין ממשחק, ומכאן שדחיפה למשחק אינה שונה במאום מדחיפה לאוכל.

ראשית
מי שהעלה לראשונה את האופציה הזו היית את (להזכירך

) אבל כן, אני מכירה ילד אחד שכל הזמן, אבל כל הזמן הוא על המחשב. לא חברים, לא לימודים, לא יציאה החוצה, לא משפחה, לא משחקים. כ ל ו ם. הילד כרגע בטיפול פסיכולוגי... בכל מקרה, זה לא חייב להיות הכל או לא כלום. כמו שלא חייבים ממש להגיע להרעבה על מנת שההורים יבינו שיש לילד קושי... אגב, רק לגבי הרעבה עצמית... גם זה קיים כידוע. אפילו יש לזה שם - אנורקסיה...