ויטרינה

[סופגניה*]

ויטרינה

בחלון הראווה שלי סרטי נייר צבעוניים, תפאורה לגו זקוף בחומרה. בלונים מתנופפים, פתיתי שלג מרחפים, כוכבים מתנוצצים. ניצבת ידיים שלובות, עיניים עיוורות, חיוך מתוח מסיכה דמומה. פנים דוהרות מביטות בחופזה, אשליה ממוסגרת מרהיבה. ורק זבוב קטן ירווה דמעתה.

 

[אפרת.א]

אמרתי לך כבר פעם ש...?

לידך - כל בובת ויטרינה, מחוירה? שאת - אינך זקוקה לנייר צבעוני, לתפאורה - לתאורה? עינייך מחייכות, פנייך מדברות, יודעת... אין יותר בובות דמומות... וזה הזבוב הטורדני... עושה חיים - (אל תדאגי.. מגיע למקומות הכיייי........מממממ.....ניסתרים? הכי נלבבים....הכי שאותנו מרקידים..)) ואת - בובה ללא מסיכה, חיוך של אושר - ולא דמעה, הביטי סביבך - מראה מרהיב, אכן , כוכבים נוצצים סביב! בחלונך - סרט ראווה צבעוני... את כרגיל - מדהימה! (אגב - בשהיה האחרונה שלי בלונדון, כמעט בכל חלון ראוה המכבד את עצמו.....היו דמויות אמיתיות שדיגמנו, רקדו ו...חחחחח לאחת מהן - הציק זבוב , היא נסתה לסלקו אך....אבוי, המסכנה...)

 

[סופגניה*]

את פשוט נפלאה......

איזו תגובה מפרגנת ויפה אהבתי כל מילה, חייכתי אלייך בחיבה. רק יכולה לומר.... את הכי חמודה שרק אפשר. תודה לך.

 

[שש]

ושבלול שיצא מהכונכיה

שבילים יום שעבר וליל השאיר אגלי טל המיס את הקליפה רק גבישי כפור של בוקר מקפיאים את העשב בצדי השבילים רק ידך המושטת באהבה ממיסה ומפלסת לי שבילים

 

[סופגניה*]

שבילים של חיבה

מפלס שירך. היד שהושטת, לא נידחתה. באהבה התקבלה ניגבה הדימעה חיוך העלתה הפשירה קליפה גם תוכן. יפה עד מאד שירך. תודה.