וידוי

[שרון שיאצו]

וידוי

הגיעה אליי מטופלת חדשה וצעירה עם בעיה אקוטית חריפה. הסברתי שאעשה לה תשאול מקיף לפני הטיפול, היא הנהנה והתחלנו. בתשאול עלו הרבה מאד בעיות כרוניות, שלעניות דעתי קשורות קשר אמיץ לבעיה איתה הגיעה, והיא עד כה ניסתה לטפל בכל בעיה בנפרד ע"י רופא אחר ולרוב בעזרת כדורים. והוידוי: 'הפלתי' את כל מה שאני מבינה, יודעת ומאבחנת, כולל הסברים 'סינים', תרגילים שונים, שינוי תזונה וכו'. אצל כל אחת ממטופלותיי בעבר זה עבד נפלא. אצלה נדמה לי שהגזמתי בעיקר כי היא נורא צעירה. סיפרו לה ששיאצו עוזר לכאב שלה, היא באה, ואני פתאום מביאה לה המון תשובות לשאלות שלא בהכרח נשאלו. במהלך השיאצוף לאחר התשאול, ניסיתי להיות הכי מחבקת ותומכת שיש, ולמלא אותה אופטימיות. ועדיין, אני מתייסרת מזה. מה עושים? קבענו שנדבר מחר , אז מחר אדע אם היא שונאת אותי או מודה לי, או סתם מותשת ממני....

 

[טאוֹ]

הדבר השני, אחרי נשימה עמוקה: לחייך

למה את מייסרת את עצמך, יקירתי? אני לא חושב שאת צריכה לחשוש שהיא תשנא אותך, כי לא עשית איזה חטא נורא שאת צריכה באמת "להתוודות" עליו. לדעתי, רגשות האשם לא מקדמים ולא מלמדים אותנו דבר. ראי את המקרה כשיעור שאת יכולה להתקדם איתו וממנו למקום טוב יותר. האמפתיה שבאה במהלך הטיפול עצמו, החיבוק והתמיכה, הם דברים חשובים ונפלאים שיש לקחת גם אותם בתמונה הכוללת. גם אם עשית טעות, היא אינה מבטלת את כל הטיפול. בקריאה הראשונה, תרגמתי את "הפלתי את כל מה שאני מבינה" ל-"שמתי בצד את כל מה שאני יודעת". רק אחר-כך הבנתי שעשית, בעצם, את ההיפך. אני לא מתיימר לדעת מה נכון עבורך, אבל יכול להיות שאם תמצאי את דרך הביניים בין הגישה הראשונה לשניה, הדבר יעזור לך להועיל יותר למטופלות שלך. הרי כל מטופלת היא עולם ומלואו, וכל מקרה עומד לגופו. על תזכורת כזאת, אני באופן אישי הייתי מרגיש אסיר תודה.

 

[מ י ר י 2 2]

אולי גם מחר לא תדעי

מה שבטוח, אין לך מה לייסר את עצמך. יכול להיות שלא התאים לה לשמוע את זה. יכול להיות שהיא תודה לך מאוד. יכול להיות שהיא לא תרצה לראות אותך יותר, אבל שנתת לה מתנה שהיא תשתמש בה בעתיד. יכול להיות שהיא לא תבוא יותר כרגע, ותופיע שוב פתאום עוד כמה חודשים. אולי התזכורת בשבילך כאן היא שהאחריות על קיום התהליך הטיפולי, בסופו של דבר, היא של המטופל, ואנחנו כאן לשירותו. כך שמה שהיא לא תחליט, זו בחירה שלה. גם אם טעית (וזה בכלל לא בטוח) זה אנושי. אם את חושבת שזה מתאים, אולי כשאת מדברת איתה מחר תשתפי אותה בהרגשה שלך.

 

[אתד]

אם זאת הייתי אני

והיית מסובבת לי את הראש ב 180 מעלות מכל מה שאמרת גם אם הגזמת לגילה הייתי מעריכה את זה מאוד והיית משאירה רושם ענק גם אם הייתי קולטת את זה שבוע אחרי.. אם תדברי איתה ו "תתנצלי" או תשדרי לה הרגשה שהגזמת/העקת זה פחות טוב, כי טוב לדעת שאת (המטפל) הוא ליגה אחרת ונאמן לעצמו ובאמת מאמין כי זאת הדרך הנכונה בפרט שהיא לקחה הרבה כדורים לכל מיני בעיות והיתה בדרך מסוימת לאורך זמן... אז במיוחד ה"וידוי" שלך הוא בדיוק מה שצריך.

 

[טאוֹ]

גם אני חושב שאין צורך בהתנצלות

אבל נדמה לי שמשימתם של מטפלים אינה להרשים את המטופלים, אלא לתת להם את הטיפול הכי טוב שאפשר... אני לא מבין גדול בליגות ובאמיתות מוחלטות, אבל לדעתי דווקא מטפל שבודק את עצמו, גם בעזרת פידבק חיצוני, הוא מטפל שנמצא בדרך נכונה.

 

[אתד]

מטפל שלא ירשים מה יש לעשות אצלו?

ועוד איך שצריך להרשים! איך תתן את הטיפול הכי טוב שאפשר אם לא תפתח למטופל את ההזדמנות להחזיר לך פידבק בעוד חודש? ואין מה לעשות אלטרנטיבי זה ליגה אחרת ממה שרגילים, מי שלא מסכים עם זה הוא כנראה גדל בבית כזה.

 

[שרון שיאצו]

תודה, חברים, נתתם לי חומר למחשבה.

רק אומר שבמהלך הטיפול אמרתי לה :"באת בשיל כאב X ופתאום אני 'מתנפלת' עלייך עם כל יתר הנושאים. אני יודעת שזה לא פשוט, אבל אהיה איתך רצינית כפי שאני עם כל המטופלים שלי." הרגשתי שאסור לעשות לה הנחות כי לא ייתכן שהכבד יהיה כה עמוס ב- 3 סוגי כדורים נגד כאבים (לא ויטמינים, תרופות!) שנלקחים על בסיס יומיומי עד שהיא צריכה כדורים נוספים לתיקון הכבד.... לא יודעת איך ייפסק המעגל הזה ללא שינוי דרסטי. מצד שני, היא צעירונת מתוקה ותמימה (לא ילדה) שניפצתי לה את כל מה שהיא האמינה בו עד עכשיו, ואני בכלל לא בטוחה שהיא תכננה יותר מטיפול אחד של 'זבנג וגמרנו'. ומצד שלישי דווקא לכן היה לי חשוב לומר לה הכל, שמא היא תצא ממני ולא תדע שיש פתרונות טבעיים ופשוטים ליתר הדברים שהציקו לה (אפילו לא שיאצו, סתם שינוי תזונה, תרגילים ושעות שינה). בכל אופן המצפון המקצועי שלי שקט, המצפון האישי שלי טרוד. אדבר איתה היום ונראה. מבטיחה לספר, תודה שאתם כאן.

 

[טאוֹ]

../images/Emo140.gif תודה גם לך, על השיתוף

מה ההבדל בין המצפון המקצועי ולבין המצפון האישי במקרה הזה, או בכלל?

 

[טאוֹ]

חוסר הסכמה, חוסר הבנה

לא מסכים שמטפל צריך להרשים את המטופלים. את פונה לטיפול לצורך ריפוי, או לצורך בידור? לא מבין את שאר הדברים שכתבת, ואשמח אם תסבירי.

 

[אתד]

במסר

 

[0 אור 0]

גם אם תחושתך הלא נוחה נכונה

עדיין אין סיבה להתייסר - גם אם נתת לה מידע שעדיין היא לא בשלה לעכלו, הרי תמכת וחיבקת ונשארת קשובה. אני בטוחה שהיא לא תחבר בינך לבין "שופכי הידע" המתהדרים , אלא תקבל מתוך כל מה שנתת את החיבוק ואת האמפתיה ואת אותם דברים שהיא בשלה לקבלם. ויש סיכוי בכלל לא קטן, שדברים מסויימים שאמרת לה אתמול יבשילו יטמעו בעוד שובע, חודש או שנה - פתאום הדברים יסתדרו ויחזרו אליה. ואז היא תיזכר בך בהכרת תודה. מקווה שהיום הדברים כבר נראים טוב יותר

 

[m a n o o s h i t]

אַז פון פיל יסורים און גרויס אימה

רבי משה מקוברין אמר : כל עוד סובל האדם יסורים- ישמח,. כי העין שלמעלה משגיחה עליו. שבאים היסורים על האדם, עליו להתעורר תכף ומייד. אם לתשובה, אם לחיפוש הסיבה. את מתייסרת על כי נתת לה תשובות לשאלות שלא נשאלו.. טענת ש : 'הפלתי' את כל מה שאני מבינה, יודעת ומאבחנת, כולל הסברים 'סינים', תרגילים שונים, שינוי תזונה וכו'. סוף ציטוט. אחר כך את מספרת ש: "אצלה נדמה לי שהגזמתי בעיקר כי היא נורא צעירה." סוף ציטוט. את מוסיפה ואומרת ש: ניסיתי להיות הכי מחבקת ותומכת שיש, ולמלא אותה אופטימיות. ועדיין, אני מתייסרת מזה. מה עושים? קבענו שנדבר מחר , אז מחר אדע אם היא שונאת אותי או מודה לי, או סתם מותשת ממני.... סוף ציטוט. דברים נפלאים אלו יש בהם כדי לעוררנו. או במקרה שלך, לעוררך. עובדה התעוררת.. את מתיסרת. מצד אחד את מתיסרת בתחושת ההזדהות עם סיבלה. ומצד שני את מתייסרת במחשבה האם איבדת אותה? האם נראית לה טרחנית? האם היא מותשת ממך.. האם היא תחזור.. עלייך לעשות הפרדה בין היסורים הללו, אלו הדואגים לה באמת ובתמים כפי שאכן משתמע מדברייך. לבין היסורים בשאלה האם העקת, לא העקת, תחזור אלייך או לא. עצם התיסרותך מעידה על דרך נכונה שלך. אותו עין המשגיחה עלייך מלמעלה, זו שלחצה על כפתור ההזדהות.. אותה עין תנחה אותך כיצד לטפל נכון במטופלת זו. בהצלחה לשתיכן.

 

[שרון שיאצו]

תודה רבה. איני חוששת שמא לא תחזור.

היו כאלה לפניה ויהיו כאלה אחריה (היא לפחות שילמה, יש מישהי שהבטיחה לחזור ולשלם בפעם הבאה, ונעלמה לנצח....). אלא שאני חוששת שמעודף מידע שהרגשתי אחריות להעביר אליה, היא תאטם ותפסיד, תוותר ותמשיך בדרכה המחלישה. האם לא היה נכון יותר לצעוד איתה לאט יותר? אין לי תשובה גם היום. והציטוט נהדר, רשמתי בפניי. תודה.

 

[כנרת יפה שלי]

את לא המרכיב היחיד בחיים שלה.

את עושה כמיטב יכולתך, אבל היא באה עם האישיות שלה, והנכונות שלה, ועוד... לא הכל על אחריותך.

 

[אדומה2]

שני דברים

קראתי את ההודעה שלך כמה פעמים ויש לי שני דברים שעולים לי לראש: 1. איפה את משליכה מעצמך על מה שקרה, ואיפה זה באמת מגיע ממנה. 2. זה מזכיר לי מטופלת שלי הייתה לפני 3 שנים או משהו כזה, שהגיעה עם דבר אחד ויצאו מהתשאול כל כך הרבה דברים שהבחורה הנהנה, עשתה אחורה פנה ולא חזרה. ניסיתי לחשוב איפה זה אני, מה לא היה בסדר, מה לא היה נכון..... אי אפשר לדעת במדויק, כי יש באמת הרבה מרכיבים בטיפול- יש את עניין הזמן הנכון, המקום הנכון, הבשלות של המטפל והמטופל לטיפול הספציפי הזה, היכולת להכיל את הדברים ועוד ועוד. יכול להיות שלאחר שיעבור זמן, ואם היא לא תחזור, תוכלי לקחת את הניסיון הזה ובעתיד, אם תיפגשי מטופל או מטופלת שמשהו שם יראה לך דומה לסיטואציה הזו שסיפרת עליה, תוכלי אולי לעשות דברים אחרת, ואז תוכלי לומר שלמדת מניסיון, גם אם הוא פחות נעים מהצלחות מסחררות (יותר ופחות) עם מטופלים אחרים.

 

[שרון שיאצו]

עדכון מהיום-

אז הנה היא התקשרה מיוזמתה! הכאב איתו הגיעה הצטמצטם ב- 90% ואחרי הטיפול היא פיתחה חום של 38 מעלות, איתו היא הסתובבה יומיים. היא חשבה שזה וירלי, שי יש הרגשה שזה מהטיפול. בכל אופן היא אמרה שהיא דחתה בינתיים את התזונה, אבל השתמשה בתרגילים והם הועילו לה מאד. אני מרגישה שלקחתי לה חלק מהקרדיט בגלל צעירותה, והנה היא קיבלה אותו חזרה. היא הצליחה להחליט מה נכון לה עכשיו ומה היא דוחה לפעם אחרת. והיא אפילו אמרה שהיא תדבר איתי בשבוע הבא ותקבע טיפול נוסף... למדתי פה הרבה מהשיעור הזה. השיעורים הכי טובים בחיים ניתנים בחינם.

 

[טאוֹ]

טוב לשמוע ../images/Emo45.gif

נשמע באמת כמו שיעור מעולה, אבל האם היה זה שיעור בחינם?