מופתע לטובה
New member
וידוי
פרק 10 - וידוי בדרך חזרה מחיפה ביקשתי מאילן שיחליף אותי ליד ההגה. הייתי זקוק לשעה של שקט, לעכל את ארועי היום ואת הוידוי המדהים, ששמעתי מפיה של תמרה. המכונית דהרה דרומה על כביש החוף לכיוון תל-אביב, מבטי מוקד על נקודה סתמית בים, שנתגלה ונעלם חליפות, ומחשבותי דשו שוב ושוב בדברים ששמעתי. אילן שתק אף הוא. למרות ניסיונו העשיר בחילופי זוגות, והכרות אינטימית עם נשים רבות, דבריה של תמרה לא חלפו לידו מבלי לעצור. על אף הקרירות והריחוק ששידר כלפי חוץ, אילן התגלה לי כאדם רגיש וכחבר אמיתי. אילמלא תבונתו ועירנותו, הרהרתי לעצמי, היום היה נגמר ודאי אחרת. תמרה נולדה, גדלה והתחנכה על מורדות הכרמל בחיפה. בת יחידה להורים ניצולי שואה, שמעולם לא הזכירו ודיברו על המקום ההוא. רק לאחר מות הוריה, בעיון במסמכים שמצאה בבית הוריה בשדרות וינגיט, גילתה תמרה שגם אביה וגם אמה איבדו בטרוף ההוא משפחה, בני זוג וילדים. הוריה של תמרה שמרו על אורח חיים דתי, ואת האולפנה התיכונית לבנות היא סיימה בהצלחה יתרה. התנגדות נחרצת של הוריה לרצונה להתגייס לצבא או לכל הפחות להרשם ללימודים אקדמאים גנזו חלום ותקווה לפתוח צוהר קטן, מעולמה האפור והדכאוני, אל העולם החילוני שקרץ לעברה מכל עבר. המשכתי לתלות את מבטי בים הכחול, מנסה לדמיין את ילדותה בבית בו פגשתי את עורך הדין רייטמן. היא בטח ישבה שעות בוהה בים הנשקף מחלונות הבית, חולמת על שירות צבאי, על לימודים באוניברסיטה, ועל חיים עצמאיים וחופשיים. מדוע היא לא מרדה? הדהדה שוב ושוב השאלה בראשי. בלחץ הוריה נרשמה תמרה לסמינר למורות, במסגרת החינוך הממלכתי דתי, והחלה בלימודי שנה ראשונה. את אבנר היא פגשה לראשונה ליד דלת הכניסה לבניין שבו היא התגוררה עם הוריה. אבנר למד אז בטכניון והתגורר בדירה שכורה בשכנות לתמרה. אבנר גדל בקיבוץ סעד, ילד חוץ שאומץ על-ידי הקיבוץ לאחר שאביו נהרג בתאונת דרכים, ואמו לקתה בנפשה. לאחר שירות צבאי בצנחנים הוא נרשם ללימודי הנדסה כימית בטכניון שבחיפה. הקיבוץ שכר עבורו ועבור עוד שני בנים מהמשק, שלמדו בטכניון דירה קטנה בהדר הכרמל, בבניין שבו גרה תמרה עם הוריה. מספר חודשים לאחר שהכירו נישאו אבנר ותמרה בטכס צנוע ברבנות בחיפה. בתחילה גרו עם הוריה של תמרה, וכאשר זו הרתה, רכשו ההורים לבני הזוג דירה קטנה ברחוב סמוך. שנתיים לאחר שסמדר הבת הבכורה נולדה, הצטרף למשפחה נועם, ובני הזוג עברו לדירה גדולה יותר, גם הפעם בעזרתם של הוריה של תמרה. אבנר סיים את לימודי ההנדסה בהצטיינות והתקבל לעבודה בחיפה כימיקליים. הבחור הצעיר, שהשקיע את כל זמנו ומרצו בעבודה, זכה להערכה רבה ממנהליו והחל מתקדם לתפקידים ניהוליים, בהם הפגין מנהיגות, אחריות, ובעיקר שאפתנות ללא גבולות. תמרה סיימה את הסמינר למורות בהצטיינות וקבלה את תעודת ההוראה שבועות ספורים לפני לידתה של סמדר. לאחר הלידה היא הקדישה את זמנה לתינוקת ואז נולד נועם. אבנר מעולם לא התלהב מהרעיון שתמרה תצא לעבודה. סיפורי הבגידות ורכילות הניאופים אותם זכר מהקיבוץ בו גדל, יחד עם המתירנות המינית אותה חווה בעת השירות הצבאי, הביאו אותו לקנאות רבה בכל הקשור לתמרה. בתחילה תורגמה הקנאות על-ידי תמרה כאהבה, דאגה ומסירות, אך לאחר כמה שנים היא החלה לחוש בלחץ ההולך ומתהדק. אבנר לא היה בן שיחה. הוא היה מופנם וסגור, אך בהשוואה לקדרות ששררה בבית הוריה, חייה שלה נראו בעיני תמרה כאידיליה ושלמות. האמנם? שאלתי את עצמי, כאשר תמרה סיפרה לאילן ולי על שנות נישואיה הראשונות. האם באמת היא חשה שחייה הם אידיליה ושלמות, המשכתי להרהר במכונית. ואולי ההשוואה לחיים בבית הוריה היתה מפלט נוח מהבדידות והמצור שאבנר כפה עליה? הניכור בין בני הזוג הלך והעמיק. שלוש שנים לאחר שהצטרף לחיפה כימיקליים, כאשר הוא נושא בתפקיד מנהל מחלקה בכיר, פרש אבנר והצטרף למפעל כימי קטן כמנהל תפעול. כמה שנים לאחר מכן, כאשר המפעל נקלע לקשיים, ניצל אבנר את ההזדמנות, לקח הלוואה גדולה ורכש את המפעל מבעליו. השנים הראשונות היו קשות מאוד. אבנר נעדר שעות רבות מהבית, וכל נטל הבית וגידול הילדים נפל על כתפיה של תמרה. גם המצב הכלכלי היה קשה, וחודשים ארוכים אבנר לא משך שכר מהמפעל. תמרה נעזרה בהוריה, שתמכו בה ביד רחבה. כל כך שנאתי את אבנר, כאשר תמרה סיפרה איך שהיא גילתה, רק לאחר מות הוריה, שגם אבנר נעזר בהוריה, ושאת ההלוואה הגדולה לרכישת המפעל והלוואות אחרות הוא קיבל, בלי שסיפר לה, מאביה. כמה קר ומנוכר יכול גבר להיות אל זוגתו, אם ילדיו, התרוצצו המחשבות במוחי. חשדה של תמרה, שאבנר אינו נאמן לה, התעורר במקרה שנים רבות לאחר מכן. המפעל היה אז בשיאו, המצב הכלכלי השתפר, אך אבנר המשיך להיות קר ומנוכר, שקוע עמוק בענייניו, מקדיש את תשומת לבו למשפחה רק בעניינים הקשורים בקיום מצוות. תמרה שנהגה להאזין בקביעות לתוכנית וידויים של שדרן רדיו מפורסם האזינה באחד הימים לוידוי הזוי של אשה, שסיפרה שהבוס שלה כופה עליה יחסים אינטימיים בידיעתו של בעלה. משום מה קולה של האישה הזכיר לה מאוד את קולה של ריקי, המזכירה במפעל של אבנר. אבל תאוריה של האישה על מין פרוע, על קשירות ועל יחסים מוזרים אחרים, לא התיישבו אצל תמרה עם דמותו של בעלה. אני דווקא כן יכולתי לדמיין את האיש חמור סבר, לבוש החליפה, הכרסתן עם הכיפה הגדולה לראשו, מתעלל, מכאיב ומענה את מזכירתו חסרת הישע. חשתי כעס עצום ותעוב כלפי האיש הזה, כאשר תמרה המשיכה וסיפרה לנו כיצד היא נטלה יוזמה, המתינה באחד הערבים ליד המפעל, וכאשר המזכירה עזבה את המפעל בשעת ערב מאוחרת, היא נגשה אליה וסחטה וידוי מדהים ומפתיע. כל השמות המוזכרים בסיפור בדויים פרק 11 יפורסם ביום ראשון 23 ביולי 2006 או לפני פרקים קודמים אפשר לקרוא בבלוג שלי
פרק 10 - וידוי בדרך חזרה מחיפה ביקשתי מאילן שיחליף אותי ליד ההגה. הייתי זקוק לשעה של שקט, לעכל את ארועי היום ואת הוידוי המדהים, ששמעתי מפיה של תמרה. המכונית דהרה דרומה על כביש החוף לכיוון תל-אביב, מבטי מוקד על נקודה סתמית בים, שנתגלה ונעלם חליפות, ומחשבותי דשו שוב ושוב בדברים ששמעתי. אילן שתק אף הוא. למרות ניסיונו העשיר בחילופי זוגות, והכרות אינטימית עם נשים רבות, דבריה של תמרה לא חלפו לידו מבלי לעצור. על אף הקרירות והריחוק ששידר כלפי חוץ, אילן התגלה לי כאדם רגיש וכחבר אמיתי. אילמלא תבונתו ועירנותו, הרהרתי לעצמי, היום היה נגמר ודאי אחרת. תמרה נולדה, גדלה והתחנכה על מורדות הכרמל בחיפה. בת יחידה להורים ניצולי שואה, שמעולם לא הזכירו ודיברו על המקום ההוא. רק לאחר מות הוריה, בעיון במסמכים שמצאה בבית הוריה בשדרות וינגיט, גילתה תמרה שגם אביה וגם אמה איבדו בטרוף ההוא משפחה, בני זוג וילדים. הוריה של תמרה שמרו על אורח חיים דתי, ואת האולפנה התיכונית לבנות היא סיימה בהצלחה יתרה. התנגדות נחרצת של הוריה לרצונה להתגייס לצבא או לכל הפחות להרשם ללימודים אקדמאים גנזו חלום ותקווה לפתוח צוהר קטן, מעולמה האפור והדכאוני, אל העולם החילוני שקרץ לעברה מכל עבר. המשכתי לתלות את מבטי בים הכחול, מנסה לדמיין את ילדותה בבית בו פגשתי את עורך הדין רייטמן. היא בטח ישבה שעות בוהה בים הנשקף מחלונות הבית, חולמת על שירות צבאי, על לימודים באוניברסיטה, ועל חיים עצמאיים וחופשיים. מדוע היא לא מרדה? הדהדה שוב ושוב השאלה בראשי. בלחץ הוריה נרשמה תמרה לסמינר למורות, במסגרת החינוך הממלכתי דתי, והחלה בלימודי שנה ראשונה. את אבנר היא פגשה לראשונה ליד דלת הכניסה לבניין שבו היא התגוררה עם הוריה. אבנר למד אז בטכניון והתגורר בדירה שכורה בשכנות לתמרה. אבנר גדל בקיבוץ סעד, ילד חוץ שאומץ על-ידי הקיבוץ לאחר שאביו נהרג בתאונת דרכים, ואמו לקתה בנפשה. לאחר שירות צבאי בצנחנים הוא נרשם ללימודי הנדסה כימית בטכניון שבחיפה. הקיבוץ שכר עבורו ועבור עוד שני בנים מהמשק, שלמדו בטכניון דירה קטנה בהדר הכרמל, בבניין שבו גרה תמרה עם הוריה. מספר חודשים לאחר שהכירו נישאו אבנר ותמרה בטכס צנוע ברבנות בחיפה. בתחילה גרו עם הוריה של תמרה, וכאשר זו הרתה, רכשו ההורים לבני הזוג דירה קטנה ברחוב סמוך. שנתיים לאחר שסמדר הבת הבכורה נולדה, הצטרף למשפחה נועם, ובני הזוג עברו לדירה גדולה יותר, גם הפעם בעזרתם של הוריה של תמרה. אבנר סיים את לימודי ההנדסה בהצטיינות והתקבל לעבודה בחיפה כימיקליים. הבחור הצעיר, שהשקיע את כל זמנו ומרצו בעבודה, זכה להערכה רבה ממנהליו והחל מתקדם לתפקידים ניהוליים, בהם הפגין מנהיגות, אחריות, ובעיקר שאפתנות ללא גבולות. תמרה סיימה את הסמינר למורות בהצטיינות וקבלה את תעודת ההוראה שבועות ספורים לפני לידתה של סמדר. לאחר הלידה היא הקדישה את זמנה לתינוקת ואז נולד נועם. אבנר מעולם לא התלהב מהרעיון שתמרה תצא לעבודה. סיפורי הבגידות ורכילות הניאופים אותם זכר מהקיבוץ בו גדל, יחד עם המתירנות המינית אותה חווה בעת השירות הצבאי, הביאו אותו לקנאות רבה בכל הקשור לתמרה. בתחילה תורגמה הקנאות על-ידי תמרה כאהבה, דאגה ומסירות, אך לאחר כמה שנים היא החלה לחוש בלחץ ההולך ומתהדק. אבנר לא היה בן שיחה. הוא היה מופנם וסגור, אך בהשוואה לקדרות ששררה בבית הוריה, חייה שלה נראו בעיני תמרה כאידיליה ושלמות. האמנם? שאלתי את עצמי, כאשר תמרה סיפרה לאילן ולי על שנות נישואיה הראשונות. האם באמת היא חשה שחייה הם אידיליה ושלמות, המשכתי להרהר במכונית. ואולי ההשוואה לחיים בבית הוריה היתה מפלט נוח מהבדידות והמצור שאבנר כפה עליה? הניכור בין בני הזוג הלך והעמיק. שלוש שנים לאחר שהצטרף לחיפה כימיקליים, כאשר הוא נושא בתפקיד מנהל מחלקה בכיר, פרש אבנר והצטרף למפעל כימי קטן כמנהל תפעול. כמה שנים לאחר מכן, כאשר המפעל נקלע לקשיים, ניצל אבנר את ההזדמנות, לקח הלוואה גדולה ורכש את המפעל מבעליו. השנים הראשונות היו קשות מאוד. אבנר נעדר שעות רבות מהבית, וכל נטל הבית וגידול הילדים נפל על כתפיה של תמרה. גם המצב הכלכלי היה קשה, וחודשים ארוכים אבנר לא משך שכר מהמפעל. תמרה נעזרה בהוריה, שתמכו בה ביד רחבה. כל כך שנאתי את אבנר, כאשר תמרה סיפרה איך שהיא גילתה, רק לאחר מות הוריה, שגם אבנר נעזר בהוריה, ושאת ההלוואה הגדולה לרכישת המפעל והלוואות אחרות הוא קיבל, בלי שסיפר לה, מאביה. כמה קר ומנוכר יכול גבר להיות אל זוגתו, אם ילדיו, התרוצצו המחשבות במוחי. חשדה של תמרה, שאבנר אינו נאמן לה, התעורר במקרה שנים רבות לאחר מכן. המפעל היה אז בשיאו, המצב הכלכלי השתפר, אך אבנר המשיך להיות קר ומנוכר, שקוע עמוק בענייניו, מקדיש את תשומת לבו למשפחה רק בעניינים הקשורים בקיום מצוות. תמרה שנהגה להאזין בקביעות לתוכנית וידויים של שדרן רדיו מפורסם האזינה באחד הימים לוידוי הזוי של אשה, שסיפרה שהבוס שלה כופה עליה יחסים אינטימיים בידיעתו של בעלה. משום מה קולה של האישה הזכיר לה מאוד את קולה של ריקי, המזכירה במפעל של אבנר. אבל תאוריה של האישה על מין פרוע, על קשירות ועל יחסים מוזרים אחרים, לא התיישבו אצל תמרה עם דמותו של בעלה. אני דווקא כן יכולתי לדמיין את האיש חמור סבר, לבוש החליפה, הכרסתן עם הכיפה הגדולה לראשו, מתעלל, מכאיב ומענה את מזכירתו חסרת הישע. חשתי כעס עצום ותעוב כלפי האיש הזה, כאשר תמרה המשיכה וסיפרה לנו כיצד היא נטלה יוזמה, המתינה באחד הערבים ליד המפעל, וכאשר המזכירה עזבה את המפעל בשעת ערב מאוחרת, היא נגשה אליה וסחטה וידוי מדהים ומפתיע. כל השמות המוזכרים בסיפור בדויים פרק 11 יפורסם ביום ראשון 23 ביולי 2006 או לפני פרקים קודמים אפשר לקרוא בבלוג שלי