וידוי

[seaגל]

וידוי

לא פעם שנגעתי באושר נבהלתי לא פעם שהרגשתי שלמות פנימית ושקט נבהלתי... התחברתי לעוצמה שלא הייתי מודעת לה קודם לכן והרגשתי שהשמיים הם הגבול, לא ממש ידעתי מה עושים עם כל העוצמה הזאת והרגשתי צורך מידי לבטל את ההרגשה הזאת...כאילו היא לא נועדה עבורי ,אותה אחת שכל חייה גדלה בידיעה (שהועברה לה במסירות)שהיא אפס...אותה אחת שכל חייה דאגו לדכא את העוצמה שבה... נבהלתי מהכוח שבי מהיכולת שלי לאהוב אותי ואת החיים ,מהיכולת שלי להרגיש שלמה , מהיכולת שלי לקחת אחריות על החיים שלי ולנהל אותם כראות עיניי.. יש לי הרגשה שלפעמים אנחנו פשוט פוחדים להכנס דרך הדלת הזאת של האור השלמות והשלווה כי פשוט לא נדע מה לעשות עם זה...עם כל העוצמה הזאת עם כל האחריות הזאת... נשמע מוזר?

 

[a girl named tal]

לא, בכלל לא נשמע מוזר

המון אנשים יעידו על הרגשות דומות.. בעיקר כאלו שעברו הרבה ולרוע המזל התרגלו להתמודד עם קשיים, וזה מה שהם מכירים, ולפעמים הם לא יודעים איך פתאום לאכול את כל הטוב הזה. אפשרות נוספת היא שמיד נוצר פחד חדש, הפחד לאבד.. האמת היא שאני אישית פחות מכירה את ההרגשה הזאת, ואם כן אני לא מודעת לזה.. אני בבסיסי מאוד אופטימית למרות הכל, ולכן אני מחכה לדברים טובים כל הזמן וכשהם מגיעים אני לוקחת בשתי ידיים..

 

[פרסטטוניק ווגון יילט]

נראה לי שזה כוחו של הרגל

יכול גם להיות שאת בשלה לעשות שינויים עם עצמך אבל אין לך ניסיון באיך לגרום לשינויים האלה לקרות. וזה אולי מה שמעכב. כלומר יכול להיות שלא מדובר כאן במעבר שלך מהמצב הישן למצב החדש. אלא רק לשינוי מצב כלשהו. כי התרגלת למצב הקודם והמוכר.

 

[ה מוזה]

נלסון מנדלה

אמר את אותו דבר במילים אחרות והזכרת לי אותן [ שווה אפילו להדפיס ולתלות על המראה ] הפחד העמוק ביותר שלנו, אינו פחד מפני חוסר היכולת הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה האור ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות כל אחד מאיתנו שואל את עצמו מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר? למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה אנו ילדים של אלוהים כשאנו בוחרים לשחק את המשחק הקטן, אנו לא משרתים את העולם שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכנו כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח

באופן בלתי מודע אנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים [נלסון מנדלה/1984]