In Another Time
New member
וידוי.
אני בזוגיות כבר ארבע שנים. ארבע שנים של התאהבות סוחפת.
אני חולה עליו והוא אוהב אותי.
אני כל הזמן מרגישה שזה לא מספיק לי. לא מספיק לי הזמן שלנו ביחד.
הוא בקבע בצבא. והקשר שלנו, כמו חיילים, מתראים רק בסופשים.
אני מתגעגעת אליו המון.
אבל.
אני מרגישה שהוא לא מתגעגע אליי.
"אתה מתגעגע אליי לפעמים?" שאלתי אותו לפני כמה ימים.
"איך אפשר להתגעגע, אם אני איתך כל הזמן?" הוא שואל.
"בטח שאפשר." אמרתי לו. אני שעתיים בלעדיו, אני מתגעגעת אליו.
אני לא ישנה איתו, אני לא נרדמת בקלות.
אני מרגישה צורך להתקשר אליו כדי לשעת מה שלומו בכל רגע.
אני עדיין מאוהבת בו, לא משנה כמה זמן עבר מאז.
זו לא בעיה של חוסר מעש או חוסר תחביבים שלי.
לא משעמם לי.
אני פשוט מאוהבת בו. עדיין. למרות הזמן שעבר.
אז כן, אנחנו מדברים 3 פעמים ביום. אולי זה קצת לחוץ לו מידי.
סביר להניח.
אני רוצה שיאהב אותי כמו פעם.
אני רוצה שיגיד לי שהוא אוהב אותי, שהוא מתגעגע אליי, שהוא מצפה לראות אותי.
אני לא רוצה שהוא יאמר לי שהוא אוהב אותי או מתגעגע רק כשאני אומרת לו לפני כן.
אני רוצה שיאהב אותי כמו פעם.
שאני ארגיש שהוא מתרגש להיות איתי.
כמו שאני מתרגשת להיות איתו.
אני רוצה שכשהוא מתכנן לנסוע לאנשהו או לעשות משהו חווייתי, שיראה גם אותי בתוכניות האלה.
אני רוצה, שכמו שלי לא חשוב הזמן עם עצמי, גם הוא יעדיף לוותר על הזמן שלו עם עצמו... כמו פעם... שאנחנו היינו במרכז...
הוא לא עם רגל בחוץ. בזה אני בטוחה.
אבל. אני מחפשת שותף. אני מחפשת מישהו שיוכל לסמוך עליי, כמו שאני סומכת עליו.
אני לא מרגישה שהוא סומך עליי.
דיברנו על זה.
אתם יודעים מה הוא אמר?
אז כן, אולי אני קצת לחוצה. אולי אני לפעמים חופרת על העתיד המשותף שלנו. איך יראו החיים שלנו...
אבל אני לא יודעת, לי זה נראה אחרי 4 שנים כל כך טבעי. כל כך טבעי לרצות עתיד משותף.
אולי זה מלחיץ אותו. הוא אמר לי שזה מלחיץ אותו.
אני זקוקה לאהבה שלו.
לתשומת הלב שלו...
ואני לא מקבלת אותה...
אני בזוגיות כבר ארבע שנים. ארבע שנים של התאהבות סוחפת.
אני חולה עליו והוא אוהב אותי.
אני כל הזמן מרגישה שזה לא מספיק לי. לא מספיק לי הזמן שלנו ביחד.
הוא בקבע בצבא. והקשר שלנו, כמו חיילים, מתראים רק בסופשים.
אני מתגעגעת אליו המון.
אבל.
אני מרגישה שהוא לא מתגעגע אליי.
"אתה מתגעגע אליי לפעמים?" שאלתי אותו לפני כמה ימים.
"איך אפשר להתגעגע, אם אני איתך כל הזמן?" הוא שואל.
"בטח שאפשר." אמרתי לו. אני שעתיים בלעדיו, אני מתגעגעת אליו.
אני לא ישנה איתו, אני לא נרדמת בקלות.
אני מרגישה צורך להתקשר אליו כדי לשעת מה שלומו בכל רגע.
אני עדיין מאוהבת בו, לא משנה כמה זמן עבר מאז.
זו לא בעיה של חוסר מעש או חוסר תחביבים שלי.
לא משעמם לי.
אני פשוט מאוהבת בו. עדיין. למרות הזמן שעבר.
אז כן, אנחנו מדברים 3 פעמים ביום. אולי זה קצת לחוץ לו מידי.
סביר להניח.
אני רוצה שיאהב אותי כמו פעם.
אני רוצה שיגיד לי שהוא אוהב אותי, שהוא מתגעגע אליי, שהוא מצפה לראות אותי.
אני לא רוצה שהוא יאמר לי שהוא אוהב אותי או מתגעגע רק כשאני אומרת לו לפני כן.
אני רוצה שיאהב אותי כמו פעם.
שאני ארגיש שהוא מתרגש להיות איתי.
כמו שאני מתרגשת להיות איתו.
אני רוצה שכשהוא מתכנן לנסוע לאנשהו או לעשות משהו חווייתי, שיראה גם אותי בתוכניות האלה.
אני רוצה, שכמו שלי לא חשוב הזמן עם עצמי, גם הוא יעדיף לוותר על הזמן שלו עם עצמו... כמו פעם... שאנחנו היינו במרכז...
הוא לא עם רגל בחוץ. בזה אני בטוחה.
אבל. אני מחפשת שותף. אני מחפשת מישהו שיוכל לסמוך עליי, כמו שאני סומכת עליו.
אני לא מרגישה שהוא סומך עליי.
דיברנו על זה.
אתם יודעים מה הוא אמר?
אז כן, אולי אני קצת לחוצה. אולי אני לפעמים חופרת על העתיד המשותף שלנו. איך יראו החיים שלנו...
אבל אני לא יודעת, לי זה נראה אחרי 4 שנים כל כך טבעי. כל כך טבעי לרצות עתיד משותף.
אולי זה מלחיץ אותו. הוא אמר לי שזה מלחיץ אותו.
אני זקוקה לאהבה שלו.
לתשומת הלב שלו...
ואני לא מקבלת אותה...