וידוי.

[In Another Time]

וידוי.

אני בזוגיות כבר ארבע שנים. ארבע שנים של התאהבות סוחפת.
אני חולה עליו והוא אוהב אותי.
אני כל הזמן מרגישה שזה לא מספיק לי. לא מספיק לי הזמן שלנו ביחד.
הוא בקבע בצבא. והקשר שלנו, כמו חיילים, מתראים רק בסופשים.
אני מתגעגעת אליו המון.
אבל.
אני מרגישה שהוא לא מתגעגע אליי.

"אתה מתגעגע אליי לפעמים?" שאלתי אותו לפני כמה ימים.
"איך אפשר להתגעגע, אם אני איתך כל הזמן?" הוא שואל.
"בטח שאפשר." אמרתי לו. אני שעתיים בלעדיו, אני מתגעגעת אליו.
אני לא ישנה איתו, אני לא נרדמת בקלות.
אני מרגישה צורך להתקשר אליו כדי לשעת מה שלומו בכל רגע.
אני עדיין מאוהבת בו, לא משנה כמה זמן עבר מאז.

זו לא בעיה של חוסר מעש או חוסר תחביבים שלי.
לא משעמם לי.
אני פשוט מאוהבת בו. עדיין. למרות הזמן שעבר.

אז כן, אנחנו מדברים 3 פעמים ביום. אולי זה קצת לחוץ לו מידי.
סביר להניח.
אני רוצה שיאהב אותי כמו פעם.
אני רוצה שיגיד לי שהוא אוהב אותי, שהוא מתגעגע אליי, שהוא מצפה לראות אותי.
אני לא רוצה שהוא יאמר לי שהוא אוהב אותי או מתגעגע רק כשאני אומרת לו לפני כן.
אני רוצה שיאהב אותי כמו פעם.
שאני ארגיש שהוא מתרגש להיות איתי.
כמו שאני מתרגשת להיות איתו.
אני רוצה שכשהוא מתכנן לנסוע לאנשהו או לעשות משהו חווייתי, שיראה גם אותי בתוכניות האלה.

אני רוצה, שכמו שלי לא חשוב הזמן עם עצמי, גם הוא יעדיף לוותר על הזמן שלו עם עצמו... כמו פעם... שאנחנו היינו במרכז...

הוא לא עם רגל בחוץ. בזה אני בטוחה.
אבל. אני מחפשת שותף. אני מחפשת מישהו שיוכל לסמוך עליי, כמו שאני סומכת עליו.
אני לא מרגישה שהוא סומך עליי.

דיברנו על זה.
אתם יודעים מה הוא אמר?
אז כן, אולי אני קצת לחוצה. אולי אני לפעמים חופרת על העתיד המשותף שלנו. איך יראו החיים שלנו...
אבל אני לא יודעת, לי זה נראה אחרי 4 שנים כל כך טבעי. כל כך טבעי לרצות עתיד משותף.
אולי זה מלחיץ אותו. הוא אמר לי שזה מלחיץ אותו.

אני זקוקה לאהבה שלו.
לתשומת הלב שלו...
ואני לא מקבלת אותה...

 

[פרפרי אהבה]

אולי שווה לנסות לדבר שוב?

לפעמים בשיחה שנייה/נוספת-מתבהרים עוד דברים.
אני בהחלט מבינה אותך,אחרי 4שנים יש ציפייה של ראייה זוגית.

יכול להיות שזה עניין של אופי ושהוא פשוט אינדבידואל ואולי זה רק נראה שלא חושב עלייך אלא פשוט מתכנן ובטבעי יוצא לו ככה.

מקווה שהדברים יתבהרו ויסתדרו

 

[לשבור את בנימין]

אמרת לו בכנות כמו שאת כותבת כאן לאנשים בפורום

? אני אומרת מיוזמתי ככה וככה, ואתה תמיד מחזיר?
חסר לי שתיזום ותראה לי כמה ואיך ותגיד?

מצד אחד הצבא תמיד ישמור עליך מאוהבת ואותו בקשר.
מצד שני את כל כך רוצה וברגע שהוא יהיה יותר ברור לי ולך שהקשר
יתמתן. שניכם תהיו אוהבים ופחות מאוהבים. ככה זה, פחות געגועים, אז מתרגלים אחד לשני. בנוגע לעיסוקו, הוא כנראה לא יושב לבד ומחכה או מסוגל לעשות את עבודתו וגם לחשוב עליך במשרה מלאה. הוא כן זקוק לך ואת תומכת ומשאירה אותו כנראה מעוגן לחזרה הביתה. עורף חם ואוהב. את מלחיצה אותו, את לחוצה ממנו. נכון שזה נשמע הגיוני שהוא יבין את הביקורת והטענות וישנה התנהגות, ולפעמים בעצם לרוב, אנשים סתם נהיים אנטי ודוחפים בחזרה ברגע שהם מקבלים כאלו דברים. אולי תרגעי לבד? כשהוא לא בבית? תרחיבי את אופקיך ואת חייך האישיים? הוא עדיין כאן איתך. אל תקברי את יחסיכם בעודם בחיים. אולי תגידי מה שיושב עליך בכנות פשוטה, ותשחררי. תראי מה יקרה אצלו. בלי לשבת לו על הראש. משימה לא קלה, מנסיון זוגי אישי.

 

[sweetdreams]

אני חושבת שאתם נמצאים במקום אחר לגמרי

אתם בכלל לא חווים את הקשר שלכם, אלא את התוצאות הציפיות השונות שלכם ממנו. את עם הראש קדימה ורואה איתו עתיד, והוא לגמרי לא שם, אז הוא מנסה להחזיק בכוח במה שקיים ולא לתת לזה להתקדם למחוזות שהוא לא מוכן אליהם. הוא עוצר את עצמו איתך ולא זורם אחרי ההתלהבות שלך מהקשר כי הוא יודע שגם אם הוא יתן לך את מה שאת כביכול רוצה עכשיו זה בכלל לא יספיק לך. את כבר תרצי את הדבר הבא ותמשיכי להיות לא מרוצה על כך שהוא לא איתך.

תשאלי את עצמך בכנות: אם הוא היה שותף לקשר כמו שאת מתארת שאת רוצה - ממש כמו בהתחלה, מרעיף עלייך אהבה ורומנטיקה, אומר לך שהוא מתגעגע ורוצה לבלות איתך כל רגע - זה מה שהיה מרגיע אותך ובאמת היית מאושרת?
לפי דעתי (ואני חושבת שגם לפי דעתו) התשובה היא לא. את תמשיכי להתמקד במה שחסר לך ולא במה שהוא נותן. את לא באמת רוצה את מה שהיה בהתחלה, אלא את כבר מתכננת על השלב הבא. והוא מבין את זה ובכנות אני אומרת לך שאם הייתי במקומו גם אני הייתי נלחצת.

אני גם לא אומרת שאת לא בסדר, וזה הגיוני שאחרי זמן מסויים את מרגישה בשלה לעבור איתו לשלב הבא. אבל זה גם הגיוני שהוא לא נמצא בשלב הזה איתך. אין רק דרך אחת נכונה לחוות זוגיות, או קצב אחד שנכון לה להתקדם לפיו.
אבל כאן אתם ניצבים בפני אתגר, וצריכים להחליט כל אחד לעצמו וגם עם האחר מה חשוב לכם יותר - מע׳ היחסים שלכם או הסטטוס שבו אתם נמצאים?
אני לא יכולה לענות לך בשבילך מה לך יותר חשוב, שתי התשובות הן לגיטימיות. אבל היה ונקלעת למצב של או הכל או כלום, ואת חייבת לבחור בניהם, אז את צריכה לדעת במה את בוחרת.

בהצלחה!

 

[mishel s]

 

[dify]

אני אחלק את זה לשניים,

מצד אחד, אני מבינה אותו. אני לא אדם של קיטש, 3 שיחות טלפון ביום בלי לחדש שום דבר היו מעצבנות אותי, אדם שתכלס צריך לבקש ממני להגיד לו שאני אוהבת אותו, היה משגע אותי, וגם אני לא מתגעגעת אחרי שעתיים שאנחנו לא יחד (למרות שאני סופר דופר אוהבת).
לכן אני יכולה להבין אותו, ברמת המחוות, לא כולנו אותו דבר (אם כי אין להאמין כמה אני בעצמי הפכתי לקיטשית בזוגיות הנוכחית שלי, הרבה יותר משהייתי אי פעם, אבל זה ביוזמתי ולא כי לוחצים עלי, זה צורך שלי ממני).





מה שהטריד אותי במה שכתבת זה לא העובדה שהוא לא מראה את אהבתו באותם סמלים, מה שבאמת הטריד אותי זה המשפט הזה:
"שאני ארגיש שהוא מתרגש להיות איתי.
כמו שאני מתרגשת להיות איתו.
אני רוצה שכשהוא מתכנן לנסוע לאנשהו או לעשות משהו חווייתי, שיראה גם אותי בתוכניות האלה.

אני רוצה, שכמו שלי לא חשוב הזמן עם עצמי, גם הוא יעדיף לוותר על הזמן שלו עם עצמו... כמו פעם... שאנחנו היינו במרכז..."

מצטערת, אבל פה בעיני יש רמזור מהבהב או אדום ענקי! "שיראה גם אותי בתוכניות הללו"? זה אומר שהוא לא רואה? "יעדיף לוותר על הזמן עם עצמו כמו פעם שאנחנו היינו במרכז" כלומר הוא מעדיף להיות עם עצמו ואתם כבר לא במרכז כיחידה זוגית אחת בעיניו?

אני מצטערת, עבורי המשפטים הללו זו בדידות, יכול להיות שאני מתרגמת לא נכון פוסט שמציג הצצה למציאות מורכבת, מאד יתכן שאני טועה, אבל מבחינתי, אדם שמרגיש ככה בתוך הזוגיות שלו זה אדם שאין לו זוגיות, יש לך אותי "חבר", אבל אין לך זוגיות, מקום שבו יש כל כך רצון להיות יחד, שברור שהוא חושב עליכם בכל דבר שהוא מתכנן וברור שהוא רוצה להיות חד לא פחות משהו רוצה להיות עם עצמו.
המשפט הזה שלך אומר שאת אפילו לא מקום שני במחשבות שלו, שיש דברים אחרים שמעסיקים אותו והוא לוקח אותך כמובן מאליו שתהיי שם אחרי הדברים האחרים.


את לא מקבלת תשומת לב ואת יודעת את זה. אז בשביל מה להיות ב"חברות" אם לא בשביל תשומת הלב? אני שואלת ברצינות? זה לא שאתם נשואים כבר 25 שנה עם ילדים ומשכנתא וזה מה יש, אתם בסך הכל אחד עם השני וכבר עכשיו אין לך אצלו סדר עדיפויות ואין לך את הצורך שלך.





אני בטוחה שיש מיש אומר לך שאת לוחצת ותרפי, אבל אני לא חושבת שזה הסבר מספק. אני חושבת שהוא זקוק בקשר הזה לדברים שונים לגמרי ממך, ואולי, כמו שכתבתי ממש עכשיו בהודעה אחרת בפורום, הוא לא באמת זקוק לזוגיות, היתה התלהבות בהתחלה, היא ירדה, ועכשיו זה סוג של עוד דבר בחיים שלו.


אני אישית חושבת שאם את חיה בתחושת תסכול ובדידות, כזו ארוכה שבה את לא יכולה להגיע איתו להבנה אמיתית, כזו שבה את מרגישה שלא רואים אותך, אז את צריכה לעושת עם עצמך שיחה אמיתית בשאלה למה את נשארת שם באמת, מה זה כן נותן לך, והאם זה מספיק לך.

אני חושבת שלהרגיש בודד (אבל באמת בודד לאורך זמן, לא איזה ריב קטן פה או שם) בתוך זוגיות, זה לא דבר שיש הצדקה להשלים איתו. חיים רק פעם אחת, רצוי לעשות את זה באושר. ככה אני מאמינה.

דיפי.

 

[dify]

תיקון שגיאות הקלדה בפסקה 4:

הפסקה המתוכנת:

אני מצטערת, עבורי המשפטים הללו זו בדידות, יכול להיות שאני מתרגמת לא נכון פוסט שמציג הצצה למציאות מורכבת, מאד יתכן שאני טועה, אבל מבחינתי, אדם שמרגיש ככה בתוך הזוגיות שלו זה אדם שאין לו זוגיות, יש לך אולי "חבר", אבל אין לך זוגיות, מקום שבו יש כל כך רצון להיות יחד, שברור שהוא חושב עליכם בכל דבר שהוא מתכנן וברור שהוא רוצה להיות יחד לא פחות משהוא רוצה להיות עם עצמו.
המשפט הזה שלך אומר שאת אפילו לא מקום שני במחשבות שלו, שיש דברים אחרים שמעסיקים אותו והוא לוקח אותך כמובן מאליו שתהיי שם אחרי הדברים האחרים.

 

[s EsH]

בני כמה אתם?