וידוי:

רעותי 17

New member
וידוי:

אני שונאת את שמחת תורה. או לפחות שנאתי. **** פעם בשנה אבא שלי יוצא מבית הכנסת. זה קורה בשעת הדמדומים שבין מנחה לתפילת ערבית של שמחת תורה. בדיוק באותה חצי שעה שסוחרים בתורה. כל שנה אותה נוסחה. מי שיש לו כסף-יזכה לכיבוד ומי שלא, שיישב בצד וישתוק. ככה נראית שמחת תורה אצלנו:פוליטיקה,אגו,כבוד וכסף. שמחה? תורה? פחח. הצחקתם אותי. **** השנה כבר כמעט החלטתי שאני עושה חג מחוץ לבית. בשניה אחרונה נשארתי בבית עם החלטה. השנה אני שמחה ולא משנה מה. לא מתעסקת באינטריגות האלה, לא מתמרמרת,לא שונאת. שמחה-עד הסוף. הגעתי לבית כנסת ונגמרה תפילת מנחה. בניגוד לכל שנה החלטתי שאני נשארת למכירה. החלטנו ששמחים, נכון? אז אני גם לא "יוצאת" נגד שום דבר. התיישבתי, לקחתי נשימה ארוכה ואז זה הגיע. "השנה החליטה הנהלת בית הכנסת לבטל את המכירה. ההנהלה תחליט מי יהיו חתן בראשית וחתן תורה". שקט לדקה,הלם קטן,חיוך ודמעה אחת של התרגשות. לרגע שכחתי כבר איפה אני גרה: "מה זאת אומרת ההנהלה?? מי החליט? על סמך מה?" קריאה שהיתה יכולה להפוך לבלאגן, הגבאים שממהרים להשתיק ולהבטיח תשובות אחר כך. מתחילים בתפילה. "אתה הראת לדעת.." קורא אחד, השני אחריו השלישי ממשיך וכאן זה נתקע. אותו אחד שהתרעם על החלטת ההנהלה ממשיך בשלו. הוא קורא את כל הפסוקים, אחד אחרי השני, לא נותן לאף אחד אחר להצטרף. בהתחלה עוד כמה ממלמלים אחריו,אחר כך זה נפסק. הקהל עומד בשקט והוא בשלו. "ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל" "אמרינו"?? שלנו?? של כל בית הכנסת? הוא מפסיק ואנחנו מתחילים שוב בתפילה. הוא נותן לנו לסיים את הקטע הזה וממשיך את הבא, שוב, לבד. אצלי בזווית העין כבר מתחילות הדמעות. אני נותנת צ'אנס אחרון ונשברת. יוצאת החוצה דומעת כולי. לא יודעת על מה אני בוכה. אולי על כל השנים האלה שאני רוצה לשמוח ותקועה בגועל הזה, אולי על ההשפלה העצמית שלו, אולי על הבת שלו ואשתו שעמדו לידי,אולי על זה שהנה, השנה זה כבר כל כך היה קרוב להיות אמיתי, אפילו ההנהלה החליטה, ו..לא. חייבים להרוס, אולי על ההחלטה העצמית שלי שנכשלה,אולי על היישוב כולו שלא יודע איך לשמוח באמת,איך לחיות יחד באמת,איך לא לתת לכסף ולאגו לשלוט ואולי.. אולי על הכל ביחד. מגיעה הביתה, נותנת עוד קצת לבכי לצאת, מנגבת את הפנים ,מתיישבת וחושבת "הנה, כל הזמן אני אומרת שאני שונאת את שמחת תורה, עכשיו אני גם יודעת למה". אחרי כמה דקות אחותי מגיעה ואומרת לי שהרגיעו אותו והתפילה נמשכת, אם אני רוצה. ואני כבר לא בטוחה שאני רוצה. אבל החלטתי, נכון? והחג רק התחיל. אני מתקרבת לבית הכנסת "יחד, יחד. כולם קדושה לך ישלשו" "ותן בנו יצר טוב לעבדך באמת וביראה ובאהבה" יחד? אהבה? אמת? איפה בדיוק? וכמעט כמעט אני בוכה שוב אבל לא. אניי נכנסת לבית הכנסת, נותנת יד לילדה בת 5 שלידי ורוקדת. ופתאום..בית הכנסת נראה לי אחר והאנשים שבו אמיתיים יותר,שמחים יותר. אולי ההחלטה הזאת כן שינתה אחרי הכל, אולי ההבנה שהיה אחד התנגד, אבל כל השאר לא,אולי התבגרנו, אולי אני התבגרתי. **** זה היה החג הכי שמח שהיה לי. כמעט כל החברות שלי לא היו בחג אבל לא הפסקתי לרקוד. עם נשים מבוגרות ועם ילדות בנות 5. חטפתי מרפקים בצלעות,בעיטה ברגל,שפשוף היסטרי מכיסא גלגלים ועוד סוכריה פגעה לי בול בפוני [שאין לי], אבל בעיקר חיוך אחד ענקי,מטורף. משהו שלא ראיתי אצלי כבר שנים. ואחר כך, חתן תורה ובראשית, והבחור שזכה ב"כל הנערים" כאלה ממש שאפשר להגיד עליהם: "בחור הרימותי מתוך החבורה, מצאתיו לב נכון להסבירה, צדק וחסד רודף באורח ישרה ונשאו ליבו ונדבה רוחו להתעוררה.." **** כל שנה אני לא סובלת את האורך של התפילה, השנה היא היתה קצרה מתמיד. והשנה היא גם היתה טהורה מתמיד ושמחה מתמיד. אני לא יודעת איך הגיע המהפך הזה, כנראה בהחלטה אישית שלי, אבל שנה הבאה בעז"ה אני בבית. "וטהר ליבנו לעבדך באמת.."
 

Nחמן

New member
רעותי היקרה!

מדוע את משתתפת בפורום בקביעות? כאן לא צריך לשם בשביל לכתוב. כעיקרון אני מסכים עם טענתך אבל זוהי טענה פרטית ואיננה קשורה לאופי החג, שהוא החג השמח מכל היתר. לעצם הטענה. ישנן דעות שונות בעניין. בני עדות המזרח מחבבים מאוד את המצוות. כל אשר להם ישקיעו במצוות הכנסת אורחים ובתפארת בית הכנסת, המהווה מקדש מעט. אכן ישנם לא מעטים, שעבורם זה כבוד לזכות בפתיחת ההיכל או במצווה חשובה אחרת בשבת או בחג. לא מעט פוסקים ערערו על מנהג זה אבל מאידך גיסא בית הכנסת חי כידוע מתרומות ובהתאם לגדלו כן עולות הוצאותיו. יש להניח, שרוב המתפללים מרוצים מכך, שאחד מחבריהם זכה במצווה כזאת או אחרת תמורת היפרדות מסכום נכבד. לא ידוע לי על מחלוקות אישיות, הנובעות מעניין זה. הדבר קיים גם בחלק מבתי הכנסת האשכנזים. בכל בתי הכנסת, שבהם התפללתי מעודי ועד ניום הזה, לא מצאתי לנכון להשתתף בעיסקאות המכירה. הכבוד הגדול עבורי הוא הזכות להתפלל שם ותו לןא. ירצו לכבד אותי במצווה, אשמח, לא ירצו, אקבל זאת כרצונו של מקום. אני מוכן לתרום חמטרה חשובה כמיטב יכולתי גם ללא קבלת תמורה כלשהי.
 

Naor2x

New member
צודק בהחלט נחמן...

גם אני לא משתתף אף פעם במכירת המצוות. ואצלנו, בגלל שזה בית כנסת של מרוקאים, עושים מכל העניין משהו גדול כזה... כמו שאמרת. זה עניין של כבוד (ואני חושב שיש גם הרבה אגו מאחורי זה). בעיניי אין שום כבוד ב"לזכות" במכירה הפומבית. מי שרוצה לעשות מצוות שיעשה אותן לשם שמיים. שיעשה בשביל השם, ולא בשביל הכבוד. כך אני מסתכל גם על כל דבר שאני עושה בהקשר של בית הכנסת (אם זו תרומה כספית, או אפילו אם לעלות להיות ש"ץ כשאני מתבקש). ויש הרבה בדברייה של רעות לדעתי.
 

Nחמן

New member
מעניין... ../images/Emo9.gif

איך מרוקאי ואשכנזי יכולים להיות דומים זה לזה... אבל האמת היא, שאשרינו, שזכינו לקיבוץ גלויות, ופרט להבדלים בנוסח התפילה אין שום משמעות לעדתיות בימינו (אולי בקרב חוגים מצומצמים, שעדיף לא לדבר עליהם...). לפעמים אני דווקא נהנה מאוד מהגיוון במסורת. אבל... לא נראה לי, שאצליח לשנות משהו בנדון. לפחות אדון אנשים אלה לכף זכות, שמפארים ומרוממים את בית הכנסת - מקדש מעט.
 

רעותי 17

New member
לא הבנתי את השאלה הראשונה שלך :)

ולגביה שאר, מה שהגיב ההוא מתחתיך. אין שום בעיה לתרום לבתי הכנסת. אבל לקנות?? מצוות? בחייך. ומה אם יש מישהו שאין לו? אז הוא לא יכול? אף פעם?
 

Nחמן

New member
הצדק איתך

טעות נוראה! הנכון הוא: מדוע את לא משתתפת בפורום בקביעות? אני מתנצל על שגיאת המקלדת. מאז ומתמיד נהניתי לפגוש אותך כאן. מקבל גם שאר דברייך. זו הייתה גם רוח התגובה שלי גם לנאור אך שוב זאת לא סיבה להיעדר מהתפילות בבית הכנסת. אני מסכים איתך בהחלט, שיש למצוא סידור נוח לכבד גם את אלה, שאינם בעלי ממון (כפי שנהוג למשל לכבד את הרב ב"חתן תורה" מעצם מעמדו ולא כתוצאה מ"מכירת מצוות". אדרבא! כחברה בבית הכנסת את רשאית להציע הצעה מעין זו. אם לא יקבלו אותה, יש עוד בתי כנסת רבים כדי להתפלל בהם באווירה נינוחה. מממ... מצטער! בבית הכנסת שבו אני מתפלל לא תוכלי להיות "חתן תורה" ולא "חתן בראשית" (גם לא "כלה"...
). איזו אפלייה!...
שיהיה לך יום נעים וחורף בריא והמשיכי לכתוב, עד שיגיע תורך להתאדם.
 
מזדהה איתך. בנוגע לכיפור.

בכיפור הגיע אצלנו חזן חדש, מעצבן את כולם, שר כאילו הוא באופרה, מטריד ביותר! התעלמתי מכל חזרת הש"ץ, התפללתי לבד ורק אמרתי קדושה וכו'... כל מה שצריך להגיד במניין. יש בהרבה מקומות חזנים, שלא כולם מתאימים להיות חזנים. והבנתי שאם הש"ץ לא ממש מקובל על כולם, אז הוא לא ראוי להיות ש"ץ בעקבות כך. מזדהה איתך בנושא.
ואני תומך בדעה שאת צריכה להגיע לפה יותר.
 

Nחמן

New member
משהו אישי

יש לי לספר לך בעניין זה אבל זה כבר לא לפורום. בהזדמנות מקווה עוד לפגוש אותך (הפעם הכנת לך רק
) ולספר לך אותו. רק תדע, שאם לא היה מעציב, זה יכול היה להיות שעשוע גדול).
 

טוהרtoar

New member
ניסיתי

אבל עצרתי באמצע... נראה לי זו הודעה שאצטרך לקרוא בהמשכים... מחילה
 
למעלה