וידוי שוויץ ושאלות

[אמא קיפי]

וידוי../images/Emo67.gif שוויץ../images/Emo99.gif ושאלות../images/Emo35.gif

זוכרים אותי?

אז זהו. התישבתי ליד המחשב והחלטתי לשבור שתיקה. האמת? כל פעם אני מתחילה להגיב ורואה שאני הולכת לכתוב ארוך ועוד שניה והבוס.... ואז אני חוזרת לקריאה פאסיבית. בהזדמנות הזו – שאלה: איך אתן מסתדרות עם לגלוש בעבודה? אצלי המחשב הוא "נגד כוון התנועה" ולכן אם אני רק קוראת – העניין לא מעורר תשומת לב יתרה. לכתוב – זה כבר סיפור אחר. ולכן השתיקה. קשה לי עם זה אבל אין ברירה. העבודה היא חיינו ולכן כל עוד אין לי אפשרות לצאת מפה למקום אחר (האמת? נראה לי שכל שינוי מקום עבודה שאני אעשה יהיו לי פחות שעות מחשב

אבל זה כבר סיפור אחר...) אז אני שולחת איחול קולקטיבי להריוניות החדשות (והיולדות, ואלו שבדרך...).מה קורה אצלנו? כל יום דבר חדש. גיל שנה עשה מהפך כך שביום אחד הפיצפונת נהיתה ילדה גדולה שיודעת לבטא את עצמה מה היא רוצה: בה=אבא, אמא,בננה חות=מפתחות קֶקק (ק' ארוךךךך)=בקבוק, רמזור ירוק (נו, אמא, תסעי כבר!) האו=כלב קרע=עורב אָ=אדום דו=כדור אור(עם ר' מתגלגלת)=אור פוּ=תפוח וכו' וכו' (חלק מלווה בתנועות כך שאין כאן הדגמה). בקיצור – כל יום מביא איתו חכמות חדשות והברקות שאין לי מושג איך היא מגיעה לזה. אין – אני מאוהבת בילדה הזו! ואיך אפשר בלי שאלות?

קניתי לה קרם הגנה לשמש כיון שהילדה חולת גינה. כמה פעמים ביום למרוח (היא בשמש בבוקר ואחה"צ)?

הרגלי האכילה שלה השתנו פלאים. היא כבר לא טועמת כל דבר אלא רק מה שבא לה. אני בדילמה לגבי כמות הסימילאק שהיא צריכה לקבל. יש איזה שהוא תחשיב לגבי כמות קלוריות מומלצת לגיל שנה? אין לי מושג אם היא אוכלת הרבה או מעט לגילה... מאיזה גיל ילד מעסיק את עצמו במשחקים? היא משחקת נפלא לבד אבל צריכה מישהוא לידה בטווח ראיה.

חרדת נטישה. מתי זה עובר? כל ציוץ ציפור/ טריקת דלת/ דיבור בקול רם וכד' גורמים לבהלה היסטרית. היא תופסת אותי חזק במבט מבוהל והדמעות בדרך... ממש נורא. האמת? היו לי מלאנת'לפים שאלות בראש אבל עד שהתכנסנו כאן היום לכתוב - הן פרחו ונעלמו... אה, נזכרתי בעוד אחת: מתי חוזר הזכרון שנדפק בהריון

? אני מוכנה לחכות רק לדעת שזה קורה מתישהו

 

[סוכריה על מקל]

שלום לך ../images/Emo24.gif

איזה כיף ההתפתחויות האלה והגילויים החדשים... זה רק הולך וגובר כל הזמן, וההנאה הולכת ומתעצמת. ולשאלותייך -

- למרוח כל פעם לפני שיוצאים מהבית. אם אתם יותר משעתיים בשמש (ואני מקווה שלא... חם...) למרוח שוב.

- תני לה כמה שהיא רוצה ממה שהיא רוצה. בגיל שלה גם יונצ' אכל רק דברים ספציפיים, היום הוא אוכל כל מה שלא אוכל אותו. סימילאק - אני רואה שזה משתנה כל הזמן, אבל תמיד כשאני נותנת בקבוק הוא מלא ל-240. שיאכל כמה שהוא רוצה וצריך (בד"כ הוא לא מסיים אותו).

אין פה ענין של "איזה גיל" - יש פה ענין של הילדה שלך ואיך היא. את יכולה להיות בטווח הראיה שלה ולהתרחק בהדרגה (כל יום עוד טיפה) - בינתיים לעסוק בעניינייך - לקפל כביסה, וכו'. היא תגיד לך בדיוק מתי הגעת לגבול. יונתן מאוד אוהב שאני איתו בחדר גם אם הוא משחק לבד (מבשל לבובות שלו ומאכיל אותן, למשל - פעילות שאני לא מוזמנת להצטרף אליה. אויל הוא פוחד שאני אגמור להן את כל האוכל?). לפעמים אני פשוט יושבת אצלו בחדר וקוראת.

חרדת הנטישה - שוב, זה מאוד אינדיבידואלי. אצלנו דוקא יש הנאה רבה מרעשים למיניהם ונסיון לחקות אותם... אני מדמיינת את המבט המבועת בעיניים הכחולות היפות של הבובונת שלך וגם לי בא לבכות... אולי אחרי שמשהו כזה מבהיל אותה תגשי איתה לראות מאיפה בא הרעש ותנסו "לייצר" כזה? ככה היא תדע שזה לא מפחיד? והזכרון... אח, הזכרון... לו ידעתי... מה שכן, אומרים שויטמין E טוב לשיפור הזכרון. אולי כדאי לנסות.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

ואם לא לזיכרון לפחות לעור הפנים...

ושמעתי שזה מסתדר אחרי הריון ספונטני

(אם תהיי פה יותר זמן בטוח תידבקי במגפה).

 

[סאני המצליחה]

כ"כ הרבה פירושים ל"בה" אחד קטן ../images/Emo8.gif

איזה כייייייף זה שהם כבר יודעים לבטא מה שהם רוצים. הרעיון של סוכריה "לייצר" את הרעש מחדש ולראות שבאמת זה לא מפחיד הוא מעולה כי כך אני עושה עם ליהי וזה עובד מצויין

. לגבי השמש אני תמיד מורחת לליהי לפני יציאה מהבית בכל חלק בו הגוף חשוף לשמש ומשתדלת שיהיה לה גם כובע. כמה זמן שהוא מחזיק על הראש זה כבר סיפור אחר

אוכל-שאלת השאלות. אני אף פעם לא יודעת אם היא אכלה מספיק ותמיד חושבת שזה לא מספיק אבל מנסה להציע גם כשהיא רואה אותי אוכלת משהו. רוצה יופי לא רוצה לא צריך. אני נגד לתת בכוח כי אז זה יוצר אנטי. תנסי להציע מתי שאת חושבת שהיא רעבה ואם היא באמת רעבה היא תאכל. זיכרון- מה זה? על מה דיברנו?

 

[שמש קטנה]

סוכריה ענתה על הכל

אז רק רציתי להוסיף לגבי הפחדים מרעשים- בתור אמא לילד פחדן במיוחד, הנה כמה טיפים: מה שעוזר בד"כ זה להתקרב למקור הרעש ולהסתכל, אבל כשהילד/ה על הידיים או קרוב מאוד אלייך כדי שירגיש בטוח. הסברים על טיב הרעש ומה בדיוק עושה המכשיר תמיד עזרו אצלנו. במיוחד במקרה של המיקסר שגרם לבכי היסטרי כל פעם מחדש-היום אמיתי מוציא את ה"מזלגות" של המיקסר מהמגירה ומחקה את הרעש ומספר ש"פעם אמא הכינה קצפת"...עדיין לא התגברנו על רעש של קידוח, למשל, אבל נראה לי שכאן פשוט כדאי לחכות כמה שנים טובות שיגדל. טריקת דלת? גם אני נבהלת מזה, את לא? אולי היא פשוט רגילה לסביבה שקטה ולכן כל רעש חריג מקפיץ אותה? לדעתי, שוב-חיבוקים והרגעה בדיבור... לגבי הזיכרון-אני אשת בשורות! הוא חוזר באופן מפתיע ובעיתוי הכי לא צפוי. אצלי הוא חזר ממש בשבועות האחרונים, לתדהמתי. כבר חשבתי שזה אבוד ואני רצינית לגמרי.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

לקרב למקור הרעש? המממממממממ...

הכפתור קופצת מבהלה למשמע הרעש (הבלתי נעים בעליל) שמשמיעים אופנועים/קטנועים/שאר הדו גלגליים עם מנוע... אז מה, לקחת אותה לסיבוב על אופנוע?

 

[מיכל ק-ש]

הי אמא של קיפי

: אני משתדלת לצמצם את השהות של אופק בשמש בשעות החמות למינימום האפשרי (וזה קשה מאוד לחולת שמש כמוני). אם אין ברירה, אני מורחת רבע שעה בערך לפני שיוצאים מהבית. אם אנחנו יוצאים לקראת השעה 16:00 אני חוסכת ממנה את המריחה, למרות שברור לי שמשתזפים גם אז, אבל אני שונאת את הקרמים האלו. הם גורמים להזעה, שורפים בעיניים והכל נדבק אליהם וחוץ מזה קצת שמש זה בסדר ואף רצוי בעיני.

: גם אופק כבר לא טועמת כל דבר ולפעמים אפילו דברים שאהבה "פעם", היא לא מוכנה לאכול. גם אני בדילמה לגבי כמה בקבוקים היא צריכה לקבל ביום ואחכה לקרוא את התשובות שתקבלי. : לא בטוחה שהבנתי את השאלה. את אומרת שהיא משחקת נפלא לבד, אז מה מפריע לך, זה שהיא צריכה מישהו בטווח ראיה? אני מניחה שממילא את לא משאירה אותה בלי מבוגר שרואה אותה ופוקח עין, אז איפה הבעיה?

: מה שאת מתארת לא נשמע לי קשור לחרדת נטישה, אלא לרגישות לרעש. אין לי מושג מה עושים עם זה. אולי רק להראות לה את מקור הרעש ולנסות להפוך אותו למשהו ידידותי. לגבי הזכרון שנדפק בהריון: דווקא ידעתי תוך כמה זמן הוא חוזר, אבל שכחתי

נשיקות לבובה היפהפיה שלך.

 

[מחפשת מידע בנושא]

../images/Emo42.gifשמש עלייך ישראל../images/Emo42.gif

תקראו את הכתבה. אני נבהלתי, אבל יודעת שכל מילה בסלע.

 

[באאבו]

תגיד, איפה היא כבר ראתה עורב?

אוי אום-קיפי - אני מרגישה עכשיו כמו איזה סבתא פולניה שמשמינה מנחת... לא ידעתי שאוצר המילים שלה כבר כל כך גדול והיא נשמעת ממש משובחת - אני חייבת לראות אותה דחוף! לגבי השאלות -

קרם הגנה - לדעתי, תמרחי לה לפני כל יציאה (פעם בבוקר ופעם אחה"צ).

התחשיב היחידי שאני מכירה הוא מערכת הרעב/שובע של הילדים בעצמם - למה לך תחשיבים? תני לה כמה שהיא מסוגלת לאכול (לגבי הסימיליאק) - לגבי כל השאר (המוצקים) - זה אותו רעיון. רק חשוב שהיא תקבל אוכל מגוון. זה צריך להיות בערך ככה: בוקר - בקבוק בוקר מאוחר - פירות או מעדן (גמדים) צהריים - מנה בשרית + תוספות אחה"צ - פירות או מעדן (תלוי מה היה בבוקר) (וגם קצת במבה בגינה

) ערב - ביצה, אבוקדו, שקדיה - איך שיוצא... לפני השינה - בקבוק

לגבי המשחקים - זה נהדר שהיא מעסיקה את עצמה. אם את מוטרדת מזה שהיא צריכה מישהו לידה (אני מניחה שזה מצרכי בטחון) - שימי דחליל לידה וככה תתפני לשאר העיסוקים

נדמה לי שהרעשים לא קשורים לחרדת נטישה אלא פשוט לפחד מרעשים - נסי את ההמלצה של שמש קטנה.

לא נראה לי שהזכרון יחזור אי פעם

.. אצלי זה רק מחמיר

מצטערת שעניתי לך כמו ורדה רז'יאל -ג'קונט - הכל נפלט לי תוך שניות מרוב מהירות. אגב - בקשר ל- "למה" שלך, תשובה בהמשך במייל. נשתמע,

 

[כלשםתפוס]

לא כל כך יודעת

לענות לך על השאלות אבל איזה כיף זה באמת שכל יום הם לומדים להגיד עוד מילה ועוד מילה ופתאום את קולטת שכבר אין לך תינוקת בבית אלא ממש ילדה קטנה שיודעת להתבטא נכון?!

 

[רוני של איתי]

אמא של קיפי -

איזה כיף של חידושים! פעם היא היתה כל כך קטנה, עכשיו היא נשמעת ממש כמו איתי... יש סיכוי לאיזה משלוח תמונות טרי? 1. אנחנו ממרחני הבוקר. בד"כ בשעות אחה"צ אנחנו הולכים 'נטורל'. 2. לא יודעת לגבי כמויות. יכולה להגיד לך שאיתי, כעיקרון, אוכל 3 בקבוקים ביום - אבל יש ימים שהוא מבקש עוד (ומקבל). 3. גם לא יודעת. איתי משחק יפה לבד, אבל זה לא מחזיק יותר מכמה דקות. הרבה פעמים הוא רק צריך אישור מילולי מאיתנו ("גאון!"

) והוא ממשיך לבד. 4. חרדת נטישה? בטח יש חפיפה בין פחד מרעשים לחרדת נטישה, אבל אני לא חושבת שהם זהים. אצלנו הפחדים מתחלפים - הנביחות של הכלב כבר לא מזיזות, המיקסר מלחיץ מאוד (למרות שהוא מכיר ומזהה את המכשיר, יודע לחקות את הרעש וגם להגיד שככה עושים עוגה). היתה עוד שאלה? שכחתי...

 

[מרב של ערן]

מי אמר שהזיכרון חוזר? ../images/Emo3.gif

זה רק הולך ונעשה גרוע, אבל יש בזה גם יתרונות

כל הכבוד על אוצר המילים המרשים. אצלנו בגיל שנה הכל היה אֶה ואצבע מורה. האם העובדה שהצלחנו להבין הכל אומרת ששפה זה דבר מיותר?

למרוח כל שעתיים בשמש. עדיף למרוח פעם אחת יותר מדי מאשר להישרף.

זה שאלה טובה. כמובן שהכמויות אצל כל ילד הן שונות. יש ילדים שחיים מאויר ויש ילדים שטוחנים בלי גבול. הפרעסר שלי נוהג לאכול בקבוק 240 מ"ל בבוקר, אח"כ כארוחת ביניים פרי, בצהריים טוחן עוף/שניצל, פתיתים/פסטה ולקינוח סלט פירות, ולפני שנת הצהריים עוד היה יורד על בקבוק 240 מ"ל נוסף. השבוע החלטתי שהבקבוק הזה מיותר. אחרי ארוחת צהריים כזו גדולה נראה היה לי שהבקבוק זה סתם הרגל. אז עשיתי ניסוי ולא נתתתי בקבוק. הלך לישון בלי לשים לב בכלל. כמובן שאם יש יום כמו היום שהוא מסרב לאכול צהריים הוא מקבל במקום זה בקבוק. בערב ארוחת ערב (ביצה, מלפפון, גבינה/חומוס) ולפני השינה בקבוק 300 מ"ל. לא יודעת אם זה לפי כמות קלוריות מומלצת או לא, זה מה שנראה לי שיהב זקוק לו. מאחר שהוא לא יכול לאכול מבחר גדול של מאכלים, נראה לי שהבקבוק יהיה חברינו הטוב עוד תקופה מכובדת.

גם יהב אוהב שאנחנו יושבים לידו כשהוא משחק. לא חייבים לקחת חלק פעיל במשחק אבל חשובה לו הנוכחות שלנו לידו. חרדת נטישה לא חווינו

טפו, מלח, בצל ושום.

 

[מרב.]

הזיכרון שלי נקרא עליו השלום ../images/Emo3.gif

אני לא חושבת שיחזור אי פעם

אמא קיפי, כיף לקרוא אותך באופן כללי וכיף לשמוע על היפהפיה שלך באופן פרטני. אני המומה מכמות המילים! אענה רק לגבי האוכל- תני לה לאכול כמה שהיא רוצה. היא לא תרעיב את עצמה, היא תאכל כמה שהיא תריכה ותדע לדרוש כשתרצה אוכל שונה או יותר. אני קוראת עכשיו ספר שנתנה לי המרבק"ית שלנו בנושא ילדים ואוכל, ובשורה התחתונה המחברת אומרת שם שההורים אחראים על להציע לילד מגוון מזונות בריאים, איך יוגש האכול וכמה זמן, על טריותו, להציע לילד עזרה באכילה וכו', אבל אינם אחרים על כמה הילד יאכל ואיך הילד גדל. מאז אני כבר לא נלחצת (טוב, כמעט

) מכמה איתם אוכל, ותאמיני לי שלפעמים זה ממש מעט (תחשבי שהוא אוכל רק דברים רכים ויונק רק 2-3 פעמים ביום). אני מעשירה לו חלק מהאוכל בשקדיה ומקווה שיום יבוא והאוכל יבוא יותר בקלות

מקווה מאוד שנתראה בקרוב!!

 

[ליאת פעמיים]

טוב שאפשר לקרוא את השוויצים הקטנים

נשמע שהקטנה שלכם גדלה ומתפתחת בכיף. תשובות כבר קיבלת עד שהספקתי להגיע למחשב. אז תהנו מהקטנה שלכם שהולכת וגדלה