s h i r k u s h
New member
וידוי ../images/Emo122.gif
בחרתי בפורום הזה לכתוב את הוידוי הזה לעצמי ולכם, כי זה פורום שמדבר על התמודדויות בחיים ומה שמתקשר לוידוי הזה זה משהו שמתמודדת איתו תמיד. מאז ומתמיד קינאתי באחותי ולא סתם, הייתה לזה סיבה בהחלט מוצדקת ואני לא היחידה שחושבת ככה: אחותי בתור אחות בכורה תמיד קיבלה את הטופ שבטופ, תמיד התייחסו אליה כקדושה, לא משנה כמה היא הייתה מגעילה ורעה, אם הייתה צריכה משהו היו רצים ועוזרים לה, היו עושים למענה הכל כמו איזו מלכה. לעומת זאת- אני קיימת פה כדי לענות על טלפונים, להקשיב לאימא שלי אחרי המריבות עם אבא שלי וכו',ואח שלי- לתמיכה במחשב. אני והוא מרגישים מאוד מקופחים, מרגישים שמתייחסים אלינו כמובן מאליו. אפשר בגדול להבין למה מתייחסיים בצורה מיוחדת אל אחותי, היא גרה בחו"ל אבל גם כשהיא הייתה גרה בארץ הם היו מתנהגים אליה ככה כאילו היא קדושה וזה עוד יותר החדיר בי חוסר ביטחון, עוד יותר הדימוי העצמי שלי שנמוך גם ככה, ירד. בכל מקרה, כל פעם כשאחותי באה לביקור, אני נהיית מתוחה, העצבים שלי גוברים, אני מעוצבנת כל הזמן כי זה כאילו המלכה מגיעה, פתאום רק היא קיימת, אני קיימת רק כדי לדאוג שהכל יהיה בסדר, אם היא ישנה- כולנו צריכים לסתום ולא לנשום אבל אם אני ישנה- אפשר לריב, אפשר לצעוק אפשר הכל. אז כן, אני כאן מתוודה, אני מקנאת בה על היחס שהיא קיבלה, על האהבה שהיא קיבלה מהוריי ואני מרגישה שלא מקבלת,על זה שהכל מצליח לה בחיים ואצלי לא, על זה שיש לה בעל מדהים ובן מקסים ואני לא זכיתי לדעת מהי אהבה באמת משני הצדדים. אני מתוודה.
בחרתי בפורום הזה לכתוב את הוידוי הזה לעצמי ולכם, כי זה פורום שמדבר על התמודדויות בחיים ומה שמתקשר לוידוי הזה זה משהו שמתמודדת איתו תמיד. מאז ומתמיד קינאתי באחותי ולא סתם, הייתה לזה סיבה בהחלט מוצדקת ואני לא היחידה שחושבת ככה: אחותי בתור אחות בכורה תמיד קיבלה את הטופ שבטופ, תמיד התייחסו אליה כקדושה, לא משנה כמה היא הייתה מגעילה ורעה, אם הייתה צריכה משהו היו רצים ועוזרים לה, היו עושים למענה הכל כמו איזו מלכה. לעומת זאת- אני קיימת פה כדי לענות על טלפונים, להקשיב לאימא שלי אחרי המריבות עם אבא שלי וכו',ואח שלי- לתמיכה במחשב. אני והוא מרגישים מאוד מקופחים, מרגישים שמתייחסים אלינו כמובן מאליו. אפשר בגדול להבין למה מתייחסיים בצורה מיוחדת אל אחותי, היא גרה בחו"ל אבל גם כשהיא הייתה גרה בארץ הם היו מתנהגים אליה ככה כאילו היא קדושה וזה עוד יותר החדיר בי חוסר ביטחון, עוד יותר הדימוי העצמי שלי שנמוך גם ככה, ירד. בכל מקרה, כל פעם כשאחותי באה לביקור, אני נהיית מתוחה, העצבים שלי גוברים, אני מעוצבנת כל הזמן כי זה כאילו המלכה מגיעה, פתאום רק היא קיימת, אני קיימת רק כדי לדאוג שהכל יהיה בסדר, אם היא ישנה- כולנו צריכים לסתום ולא לנשום אבל אם אני ישנה- אפשר לריב, אפשר לצעוק אפשר הכל. אז כן, אני כאן מתוודה, אני מקנאת בה על היחס שהיא קיבלה, על האהבה שהיא קיבלה מהוריי ואני מרגישה שלא מקבלת,על זה שהכל מצליח לה בחיים ואצלי לא, על זה שיש לה בעל מדהים ובן מקסים ואני לא זכיתי לדעת מהי אהבה באמת משני הצדדים. אני מתוודה.
