bepositive80
New member
וידוי ��
היום אני שוקלת 46 על 1.53 גובה.
לפני קרוב ל- 10 שנים שקלתי 20 קילו יותר.
עם הזמן ירדתי ולפני 4 שנים גם נרשמתי לחדר כושר שעזר לי לרדת יותר.
כיום אני לא יכולה ללא חדר כושר. כל יום מתעוררת בשעה 05:30 לשעה ריצה ולפעמים שעה ריצה והליכה מהירה( סה"כ שעתיים).
מבחינה תזונתית לפי החשובים שלי אני לא עוברת את ה- 1300 קלוריות שזה בערך הקלוריות שמכניסה לגוף כל יום. אני יודעת שבגלל שאני מתאמנת הרבה אני יכולה לאכול יותר אבל הראש שלי משכנע אותי די בקלות להגיד "לא" למאכלים. כשאני רוצה להתפנק בטילון, ארוחה במסעדה או כל דבר טעים אני מקצצת באוכל ומתאמנת הרבה יותר כדי ליהנות יותר מהאוכל.
אני מאוד אוהבת אוכל. אוכל עושה אותי מאושרת. מאז שאני בשיגעון הזה של הדיאטה והחדר כושר הפסקתי להשקיע בבישול כי זה גורם לי לאכול יותר( ובישול זה תרפיה בשבילי).
אני מרגישה שהייתי מאושרת יותר כשהייתי שמנמנה, בלי להעסיק את הראש שלי כל הזמן במה לאכול וכמה אנרגיה אני שורפת בחדר כושר. רוצה להיות עם ראש משוחרר גם כשעולה במישקל. אני רוצה לקבל את עצמי אבל פשוט לא יכולה.
אני רוצה להדגיש שבגלל הדיאטות יויו שלי במשך כל החיים נהיו לי הרבה סימני מתיחה באזור המותניים. ��
בנוסף-נמאס לי מהחדר כושר אחרי 4 שנים. אני מרגישה שהוא גוזל ממני הרבה זמן ואנרגיה.
גם מבחינה זוגית זה מקשה עלי לנהל קשרים בגלל הבעיה התזונתית שלי והבילוי הרבה בחדר כושר.
איך אפשרי להתנתק מהמחשבות המטרידות האלה? איך אפשרי להיות מאושרת ושלמה עם עצמי?
פסיכולוג לא אקח כי עולה יקר אז זה לא אופציה.
יש דבר כזה "שמנה טוב לה"?
��������
היום אני שוקלת 46 על 1.53 גובה.
לפני קרוב ל- 10 שנים שקלתי 20 קילו יותר.
עם הזמן ירדתי ולפני 4 שנים גם נרשמתי לחדר כושר שעזר לי לרדת יותר.
כיום אני לא יכולה ללא חדר כושר. כל יום מתעוררת בשעה 05:30 לשעה ריצה ולפעמים שעה ריצה והליכה מהירה( סה"כ שעתיים).
מבחינה תזונתית לפי החשובים שלי אני לא עוברת את ה- 1300 קלוריות שזה בערך הקלוריות שמכניסה לגוף כל יום. אני יודעת שבגלל שאני מתאמנת הרבה אני יכולה לאכול יותר אבל הראש שלי משכנע אותי די בקלות להגיד "לא" למאכלים. כשאני רוצה להתפנק בטילון, ארוחה במסעדה או כל דבר טעים אני מקצצת באוכל ומתאמנת הרבה יותר כדי ליהנות יותר מהאוכל.
אני מאוד אוהבת אוכל. אוכל עושה אותי מאושרת. מאז שאני בשיגעון הזה של הדיאטה והחדר כושר הפסקתי להשקיע בבישול כי זה גורם לי לאכול יותר( ובישול זה תרפיה בשבילי).
אני מרגישה שהייתי מאושרת יותר כשהייתי שמנמנה, בלי להעסיק את הראש שלי כל הזמן במה לאכול וכמה אנרגיה אני שורפת בחדר כושר. רוצה להיות עם ראש משוחרר גם כשעולה במישקל. אני רוצה לקבל את עצמי אבל פשוט לא יכולה.
אני רוצה להדגיש שבגלל הדיאטות יויו שלי במשך כל החיים נהיו לי הרבה סימני מתיחה באזור המותניים. ��
בנוסף-נמאס לי מהחדר כושר אחרי 4 שנים. אני מרגישה שהוא גוזל ממני הרבה זמן ואנרגיה.
גם מבחינה זוגית זה מקשה עלי לנהל קשרים בגלל הבעיה התזונתית שלי והבילוי הרבה בחדר כושר.
איך אפשרי להתנתק מהמחשבות המטרידות האלה? איך אפשרי להיות מאושרת ושלמה עם עצמי?
פסיכולוג לא אקח כי עולה יקר אז זה לא אופציה.
יש דבר כזה "שמנה טוב לה"?
��������
