וידוי קטן

[טלטוש]

וידוי קטן

מאז שהסדרה התחילה להעלות זוגות עם בעיות, החלטתי ליישם הרבה מהתובנות שעלו בתכנית. התוצאה: בעלי ואני לא מפסיקים לריב, מה זה אומר? שעדיף לי לשמור על סטטוס קוו של אימה בלי לטפל? או להפר את הסטטוס קוו ולהגיע בסוף לרבנות? סתם שאלה שמטרידה אותי בשעות מאוחרות של הלילה....

 

[ה ד ר 1 2 3]

אני חושבת

שהדרכים שאיאנלה עובדת איתם מעוררות תחושות ומחשבות, וזה לא עשייה של בום וגמרנו, והכל טוב ויפה, להפך הדברים נועדו בשביל שיעלו דברים, אפילו משקעים מהעבר..לפני התוצאה צריך הרבה סבל ובכי, וקשיים. בכל מקרה, אני חושבת שזה לא נכון ליישם את הדברים הללו בלי טיפול פסיכולוגי ליד. 3>

 

[פיפיטה]

היי טלטוש

קשה, קשה להיות נשואים בעונה הקודמת בעלי צפה בכמה פרקים, ואילו בעונה הזו עדיין לא, ואני די שמחה שלא כי יש הרבה נושאים שאני רואה שאני לא בסדר ואני לא רוצה שהוא יגיד לי את רואה?????????????????????????? אז בינתיים אני לומדת ואני אנסה ליישם. לא שהוא 100% אבל הוא משתדל יותר ממני. המעניין הוא שגם לזוגות הצעירים יש בעיות בדיוק כמו לזוגות המבוגרים (אני נשואה 23 שנים) בעניין הילדים,הניקיון,חוסר סבלנות וסובלנות, ועוד הרבה. אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מהעונה עם הזוגות ולא רק הנשואים, גם הצעירים שבפורום יכולים ללמוד ותראו שכשתהיו נשואים יהיו לכם אותם בעיות. (לא חובה אבל תמיד יש קצר בתקשורת. ובקשר לשיחה של רונדה עם הנשים, למה אנחנו מצפות מהגברים שיבינו לבד את הרצונות שלנו בלי שנבקש , מאחר שרב הגברים (לא כולם ובלי לפגוע אבל חלק גדול) לא מתחזק את הבית מרצונו , אני הכנתי דף עם דברים שצריך לעשות בבית בזמנך הפנוי , וזה עובד בלי מריבות ובלי עצבים. טוב זהו להיום לילה טוב

 

[שביל החלב והדבש]

ואני חושבת שיש יתרון לזוגות שעובדים

במקצועות טיפוליים, ואינם חווששים להביע את עצמם ואת רצונותיהם, אינם מפחדים מעימות או ויכוח ומלאי ביטחון באהבה של בן הזוג ובאהבה שלהן אליו. אני צופה בתוכנית ודי מתפלאת על הגישה "הלא אכפתית" של חלק מהזוגות לתשומות הענקיות שהם משקיעים בזוגיות שלהם מבלי לרגע להפסיק - להסתכל מה קורה ולהתחיל לבנות את חייהם. הכל נשמע ונראה כל כך ילדותי, כמו הם משחקים בזוגיות שלהם כמו ילדים בגן, בחיי. אף אחד/ת מהזוגות האלה לא התאמץ לפני התוכנית לצאת לרגע מתוך עצמו, מתוך הרצונות שלו ולשמוע את הצד השני. תמיד נשמע מהסיפורים שלהם שהתגובה אחת "שלילית" דוחפת אותם "הישר" לדפוסי התנהגות של ילדים. אני לא מבינה את זה בכלל. איך אפשר לגדל ילד עם "שנאה" בין ההורים? איך אפשר לקבוע לבת זוגתך מה ללבוש- והיא מייד הופכת את עצמה לקורבן ולא "נותנת" סקס בתור עונש? איך אפשר להשתמש בבגידה של בן הזוג כדי לרדת לחייו, כי זה "מסדר" לך את הדימוי העצמי הדפוק שלך? לא יודעת. בעלי ואני כבר למעלה מעשרים שנים נשואים. כל יום נישואין זה יום של חשבון נפש באופן טִקסי. אנחנו מתגאים בהצלחה שלנו לחיות שנים רבות יחד, בהצלחה שלנו להתגבר על המכשולים, באהבה שלנו. זה הטקס. ביום יום, אין דבר שמובן מאליו, אין דבר שלא נאמר בקול [לפעמים זה כואב, לפעמים זה מנחם]. יש דינמיקה חזקה בינינו, יש חילופי תפקידים, יש פינוי זמן ויש תמיכה. אנחנו שניים אנחנו לא אחד + אחד וכל אחד "עושה טובה" למען הזולת. איננו "עושים טובה", בעלי לא "עוזר לי בניקוי הבית" בעלי מנקה את הבית כי הוא שותף או כי זו התורנות שלו או כי מתחשק לו, או כי אני עסוקה מאוד ואין לי זמן. בעלי יודע, שבזמני לחץ שלו אפנה זמן ואהיה שם.

 

[FreshF5]

היא לא נותנת לו סקס

כי המבט בעיניו, כשהוא שולט עליה, מזכיר לה את האיש שהתעלל בה מינית בילדות

 

[Y. Welis]

הילדותיות שהזכרת היא בעיה גדולה

והמקור שלה הוא באופי של בן/בת הזוג כשהוא נכנס למערכת היחסים. אם זה לא מטופל לפני החתונה, זה רק יחמיר. זו אגב אחת האשליות הגדולות (שהוזכרה לא מעט גם בד"ר פיל) - הציפיה שהחתונה תתקן דברים ותיישר את הפגמים; זה הרבה יותר מבטיח גירושים מהירים. באשר למה שטלטוש שאלה - כדאי לבדוק אם הריבים הם על נושא ספציפי, או 'שיחרור קיטור'; כי יש מריבות שמתחילות על דבר אחד ונגמרות באחר, והן אינדיקציה לבעיה שלא מדברים עליה. אני ממליץ לשאול עם יותר פרטים בפורום 1561, ושיהיה רק טוב.

 

[godeta]

טלטוש יקרה

את מספרת מה קורה אצלכם ואני רואה את קייסי ושכר האימה. אני מקווה שאת לא עוברת את המסלול של קייסי. היא עוברת התעללות רגשית חמורה ואין לה את הכלים לעצור את זה. הבחור צריך "נֶעור" ובדרך כלל השיטה היא - לשחק בכלים שלו כלומר, אם היא תהיה מסוגלת לדבר פחות לא להעיר לו להיות מאד נעימה אבל אסרטיבית ולתת לו את ההרגשה הברורה שהשיטה לא עובדת יותר ולא משפיעה עליה, היא ממשיכה בענייניה ואם לא נראה לו - שישנה גישה."השוק" של היפוך התפקידים בדרך כלל עוזר אבל, תמיד קיים הסיכוי שזאת תהיה מלחמה סיסטמטית. אגב טלטוש אם תשני טקטיקה (צריך להיות חזק ולעבוד דרך הראש - מתמטיקה. לחשב כל מהלך ולהשאר עינייני לא רגשי) יש סיכוי שתצליחי. אבל, לחיות באימה? וואו מעורר מחשבות וכאב. אגב, מה נורא כל כך ברבנות? תהיי חזקה.

 

[טלטוש]

תודה לכולם

אכן מאזן של אימה אבל מצד שנינו, נמאסו כבר הריבים - צריך לפתור אותם איכשהו. ככה זה כששמים בבית אחד שני אנשים מאוד עקשנים עם דעות נחרצות.

 

[המונשרי]

חושבת ש...

צריך לברור את "המלחמות" בקפידה. כשמילת המפתח היא לעיתים קרובות -> פ ש ר ה כדי ליישם תובנות שניתנות בתוכנית צריך שתהיה מוכנות מצד שני בני הזוג.[ האם היא קיימת גם מצידו?] לפעמים כשרק אחד מהצדדים נמצא בכיוון - ואילו השני - במקום אחר לגמרי - זה מתכון בטוח לסיכסוכים. אולי הסוד הוא ללכת טיפין טיפין ולא על כל הקופה . כי מאד קשה לשנות ולהשתנות. ניתן לבחור באלמנטים היותר בוערים ולטפל רק בהם. לדעת מתי לעמוד על שלך ומתי להרפות... והטיפ הכי קשה ליישום ולהכרה - כשאני משתנה זה משנה את "מאזן האימה" וגורם לצד השני גם להשתנות.

 

[Y. Welis]

מסכים בעניין השינוי. יחסים הם כמו הרגל שהתקבע

וצריך מודעות ומאמץ לשנות. אבל בעניין הזוגיות, יש עיקרון מעניין: אם אחד מבני הזוג ישנה את התנהגותו, השינוי ישפיע גם על התנהגות בן הזוג השני. כדאי לנסות.