המממ...
קראתי מתחת וראיתי את התגובה שלך ושזה דיכא אותך.
עכשיו אני תוהה אם לפרט בעצמי גם, כי אני לא רוצה להכאיב לך, אבל אני דווקא חושבת שזה תהליך טוב בשבילך, גם אם כואב.
אני מאוד גאה בזוגיות שהצלחנו לבנות יחד, בעיקר כי לי היה מודל רע מאוד של זוגיות מהורי.
במה מתבטאת האהבה?
- במאמץ להבין את נק' המבט של השני, לשים את עצמי בנעליו (והוא בשלי)
- ברצון העז לשמח אותו כך סתם או לשמח ולעודד בתקופות שקשה לו
- בהומור המשותף שהולך ונבנה עם השנים, אנחנו מצליחים להצחיק אחד את השניה כ"כ וזה כיף גדול
- בגעגועים - בין אם סתם כך באמצע היום או בגלל נסיעה של אחד מאיתנו
- בצורך העז להתנחם אצלו כשקשה לי, והיכולת שלו לגרום לי להרגיש מנוחמת
- בהתגברות על מחלוקות שתמיד אבל תמיד עוברת אצלנו דרך שיחה פתוחה ובונה (גם אם יש שלב כואב או קשה יותר לפני השיחה הזאת)
- בהנאה שאנחנו מפיקים מהבת שלנו והקשר איתה, הנאה שאנחנו חולקים (שזר לא יבין)
כל הדברים האלו הם הדדיים. כמו שאני רוצה לשמח אותו כך אני מרגישה שהוא רוצה עבורי. זה בא לידי ביטוי כל הזמן, במילים, במגע, במעשים, בשותפות במטלות המשפחתיות. ההדדיות הזאת מזינה את הקשר ומשמרת את הרגש. יש שקוראים לזה עבודה על הקשר וכו'. אני מרגישה שזה הפך להיות דרך חיים אצלינו. לא הרגשתי עד כה שאני צריכה לפנות זמן מיוחד כדי לבלות איתו או לדבר איתו, אני משתוקקת לזה (וגם הוא) ולכן זה קורה.
המחשבה על החיים בלעדיו מעלה בי דמעות מיד ותחושת מועקה קשה.
לעולם לא האמנתי שתהיה לי זוגיות כזאת. כמעט נפרדתי ממנו בגלל הקושי שלי להאמין בסיכוי של זוגיות טובה להתקיים. הייתי בטיפול, התמודדתי עם השדים שלי והוא היה יציב והאמין בשביל שנינו בנתיים.
אחרי כמעט 7 שנים יחד... אני אסירת תודה שלא ויתרתי.
אני יכולה לציין שבמיקרים בחיי שכן חוויתי התאהבות מטורפת, הזוגיות נכשלה והיום אני יכולה להגיד שלא היו אלו קשרים בריאים כלל.
קראתי מתחת וראיתי את התגובה שלך ושזה דיכא אותך.
עכשיו אני תוהה אם לפרט בעצמי גם, כי אני לא רוצה להכאיב לך, אבל אני דווקא חושבת שזה תהליך טוב בשבילך, גם אם כואב.
אני מאוד גאה בזוגיות שהצלחנו לבנות יחד, בעיקר כי לי היה מודל רע מאוד של זוגיות מהורי.
במה מתבטאת האהבה?
- במאמץ להבין את נק' המבט של השני, לשים את עצמי בנעליו (והוא בשלי)
- ברצון העז לשמח אותו כך סתם או לשמח ולעודד בתקופות שקשה לו
- בהומור המשותף שהולך ונבנה עם השנים, אנחנו מצליחים להצחיק אחד את השניה כ"כ וזה כיף גדול
- בגעגועים - בין אם סתם כך באמצע היום או בגלל נסיעה של אחד מאיתנו
- בצורך העז להתנחם אצלו כשקשה לי, והיכולת שלו לגרום לי להרגיש מנוחמת
- בהתגברות על מחלוקות שתמיד אבל תמיד עוברת אצלנו דרך שיחה פתוחה ובונה (גם אם יש שלב כואב או קשה יותר לפני השיחה הזאת)
- בהנאה שאנחנו מפיקים מהבת שלנו והקשר איתה, הנאה שאנחנו חולקים (שזר לא יבין)
כל הדברים האלו הם הדדיים. כמו שאני רוצה לשמח אותו כך אני מרגישה שהוא רוצה עבורי. זה בא לידי ביטוי כל הזמן, במילים, במגע, במעשים, בשותפות במטלות המשפחתיות. ההדדיות הזאת מזינה את הקשר ומשמרת את הרגש. יש שקוראים לזה עבודה על הקשר וכו'. אני מרגישה שזה הפך להיות דרך חיים אצלינו. לא הרגשתי עד כה שאני צריכה לפנות זמן מיוחד כדי לבלות איתו או לדבר איתו, אני משתוקקת לזה (וגם הוא) ולכן זה קורה.
המחשבה על החיים בלעדיו מעלה בי דמעות מיד ותחושת מועקה קשה.
לעולם לא האמנתי שתהיה לי זוגיות כזאת. כמעט נפרדתי ממנו בגלל הקושי שלי להאמין בסיכוי של זוגיות טובה להתקיים. הייתי בטיפול, התמודדתי עם השדים שלי והוא היה יציב והאמין בשביל שנינו בנתיים.
אחרי כמעט 7 שנים יחד... אני אסירת תודה שלא ויתרתי.
אני יכולה לציין שבמיקרים בחיי שכן חוויתי התאהבות מטורפת, הזוגיות נכשלה והיום אני יכולה להגיד שלא היו אלו קשרים בריאים כלל.
