וידוי עמוק מהלב

[danakarn]

וידוי עמוק מהלב

נשואה 6 שנים. 3 ילדים. בתוך הקשר יש הרבה מריבות, וויכוחים והאשמות. כמעט אין מגע פיזי. שלא לדבר על יחסי מין.
עצוב. הרבה מרחק.
באופן מפתיע ובלתי צפוי נוצר בזמן האחרון קשר קרוב עם מישהו בעבודה. נפגשים רק פעמיים בשבוע ולמעט זמן במסגרת העבודה.
אין בנינו כלום. אבל יש התרגשות הדדית כשנפגשים. סומק בלחיים. מבוכה.
ברור ששנינו מאוד מחבבים אחד את השני.
אני נשואה. הוא גרוש והרבה יותר מבוגר.
מתוך החיים המעייפים והאפורים שיש לי עכשיו זה בא במפתיע. כאילו מזכיר לי חיים אחרים שהיו לי פעם עם הרבה התרגשות וחיזורים כשהכרתי בחרים והתחלנו לצאת.
פתאום הבנתי על מה אני מוותרת בחיים שלי.
לא מתכוונת לבגוד בבעלי אבל גם מבינה כמה אני חייה לא טוב.
לא בטוחה שאוהבת את בעלי.
אשמח לשמוע אתכן.
עצובה.

 

[innocent bystander]

אין לי מה לומר לך

אבל רוצה לשלוח חיבוק. כמה קשה.

 

[regvuv1]

בתור הבת של...

זוג שעד היום לא לגמרי ברור למישהו מאתנו מה הם עושים ביחד, ואני יודעת על רומן אחד לפחות שכל אחד מהם ניהל בשלב כלשהו של החיים - תדברי עם בעלך? אולי במסגרת ייעוץ זוגי, אולי לבד, אולי בטיפול משפחתי, אולי עם חבר טוב. תדברו, תראו אם זה הדדי, ותנסו לחשוב מה הלאה.
אני יודעת שזה קשה מאוד לפרק חבילה כזו, בעיקר כשיש ילדים - אבל לפעמים זה עדיף, קודם כל לכם אבל גם להם. יש שתי סיבות שבזכותן אני הצלחתי למצוא זוגיות, למרות שממש לא האמנתי אי פעם שארצה - האחת היא חברה טובה מגיל ילדות שהוריה הם בזוגיות מופלאה וחצי גידלו אותי, והעובדה שבן זוגי מגיע ממשפחה חזקה ויציבה, והיה עקשן מספיק

. אם הייתי לומדת רק מהמודל ההורי שלי, לעולם לא הייתי מתחתנת אלא תמיד מנתקת קשרים ברגע שהם היו הופכים לרציניים - כמו שעשיתי הרבה.
בינתיים שולחת חיבוק וירטואלי

, אשמח לעזור במשהו אם אוכל ותבקשי.

 

[ליבו17]

גם אני כמוך...

וגם אצלי הבעל שיחק תפקיד מכריע בדיוק כמו שתיארת.
בנוסף היתה עבודה עמצית אינטנסיבית שבזכותה החלפתי את המודל הגרוע של הורי במודל שבניתי לעצמי. אני מאוד גאה לומר שהיום הזוגיות שלנו מהווה מודל חיובי לאחיותי הצעירות ואני יודעת שזה משמעותי מאוד עבורן.

לפותחת השרשור - הדבר העיקרי שיש לי לומר לך זה כל הכבוד על התחלת ההתייעצות. עשית צעד ראשון וזה חשוב מאין כמוהו.
את וודאי מוצפת כרגע בהמון רגשות וההתמודדות קשה אבל ראי זאת כפתח לשינוי חשוב בחייך.
בין אם תישארו יחד ותשקמו את הקשר או אם תחליטו להיפרד - נראה שהחוויה שלך עם אותו אדם בעבודה עוררה אותך וגרמה לך להסתכל לבעיה בעיניים. אולי גם יש פה תקווה סמויה, כי החוויה הזאת מראה לך שיכול להיות אחרת (עם בעלך או בלי). זה הוביל אותך לחשוב, לשאול ולפעול.
זה בטוח קשה כרגע אבל התחלת תהליך חשוב שעשוי לשפר את איכות חייך וחיי משפחתך לטווח הארוך.

בהצלחה! הרבה אומץ וכוח!

 

[אביה ב]

לא פשוט

המצב שאת מתארת לא פשוט, אבל שלא תחשבי לרגע ש"בחוץ" זה כן פשוט.
לפי מה שכתבת, בתוך 6 שנים הבאתם 3 ילדים. אני מתארת לעצמי שהם מאוד צפופים בגיל ומן הסתם גם ממש קטנים (אולי תאומים)
אחד הדברים הכי "מודדים" (שלא לומר מקשים) בזוגיות זה השלב שאת נמצאת בו.
ואולי את מרגישה שאין אהבה בינכם ואולי את מרגישה ש"שם" בעבודה את יותר. יותר את, יותר יפה, יותר שווה יותר ויותר כל מיני דברים.
אם תשאלי אותי, את גם לא טועה... אבל!! לדעתי, ומנסיון אני אומרת (אני גרושה ונשואה בשנית) לא שווה לפרק את החבילה בכל מקרה. יש המון מה לקחת בחשבון ודברים שלא חושבים עליהם בזמן הזה ובאגם הזה שאת שוחה בו כרגע.
אם היית מצליחה להגיע למצב שעם בעלך תרגישי טוב כמו שאת רוצה - זה הרי יהיה אידיאלי. ויש דרך לעשות זאת. האמיני לי. זה לא פשוט אך אפשרי.
אשמח לתת לך עוד קצת מנסיוני
יש לך את הפון שלי בחתימה (בקישור)
את במצב ממש לא פשוט, אני כו"כ מבינה אותך

אבל אל תעשי דברים גדולים מידי עכשיו.
דברי איתי

 

[danakarn]

אהבתי את תשובתך. אשמח לדבר איתך

בהמשך.
האם תהיי מוכנה בינתיים לחלוק כאן בכתב מעט מנסיונך?
נראה לי שיש לי הרבה מה לשמוע ממך.
תודה וספשבוע נעים

 

[danakarn]

אביה, למה התכוונת שאמרת שיש

דרך לגרום לכך שעם בעלי ארגיש טוב עמו שאני רוצה?
איזו דרך?

תודה!

 

[אביה ב]

תראי

אני לא יכולה להיות "חכמה גדולה" מרחוק אני רק אומר לך שלפי האני מאמין שלי, האדם הוא שקובע לעצמו את מחשבותיו. אם אני רוצה להרגיש משהו מסויים אני גורמת לעצמי להרגיש אותו. איך? זאת שאלה טובה (יפה שאת שואלת) אני חושבת על זה, אני מביאה את עצמי למצב פיזי שבו הייתי לו הייתי מרגישה כך באמת ויש עוד כמה פעולות. האמת, קצת לא טוב לי להסביר אותם ככה בפורום, כי מבלי ששומעים זה עלול להתפרש לא נכון ולהישמע לא ממש טוב
אני אשמח לתת לך, כשיצא לך, תרימי טלפון. רק אם יצא לך

 

[danakarn]

אנסה לתאר קצת את מה שמרגישה בזוגיות שלנו

, בהתחלה נמשכתי לבעלי אבל לכל אורך הדרך משהו היה חסר ומשהו לא אמיתי קינן שם. היום אני לעיתים קרובות ממורמרת כשאני איתו, כל רעש שהוא עושה מטריף אותי, כל מיני אמירות שלו משגעות אותי ואני הרבה עצבנית איתו. משהו מת שם כשאנחנו יחד. יש לנו ילדים ואני לא חושבת שאהיה מסוגלת לעזוב. גם בגלל טובת הילדים, מבחינה משפחתית וכלכלית, וכמובן חשובה לי שלמות המשפחה.
יש ימים יותר טובים, יש פחות.
אבל זה רחוק ממה שאחרות תארו שיש להם בזוגיות.
זהו.. מקווה שהסברתי את עצמי..

 

[ליבו17]

וואוו, זה נשמע קשה

הייתי מנסה להתחיל בטיפול אישי כדי לברר עם עצמי אם אני רואה טעם בלעבוד על הזוגיות הזאת בכלל ולנסות לשפר. אם המסקנה היא שלא אז אני לא רואה טעם להישאר יחד בשביל הילדים.
עדיף הורים מאושרים אך פרודים מאשר אומללים ומרירים אך ביחד.
יש לזה המון השלכות על כל בניי המשפחה בטווח הקצר והארוך גם יחד.
אני מבינה שאת מאוד מוצפת ואולי לא מוכנה לשמוע את זה כרגע.
אבל הייתי חייבת לציין זאת (ילדה להורים גרושים).

 

[ענת רז דארמה]

אף אחד בעולם לא יוכל להגיד לך מה לעשות

אבל אני בהחלט חושבת שאדם לא צריך לחיות את חייו בזוגיות כזו, וזכותך לבקש לעצמך אושר, בין אם בהשקעה בתיקון ושיפור הזוגיות הקיימת ובין אם בפרידה ומציאת זוגיות חדשה או חיים לבד.

 

[danakarn]

תודה לכל המגיבות. אני מאוד מבולבלת

ממש מרגישה את עצמי נמשכת לחבר מהעבודה כמו מגנט. חושבת עליו. מרגישה שיש לנו המון על מה לדבר (בניגוד לשתיקות האינסופיות עם בעלי).
מוצאת את עצמי לא מפסיקה לחשוב עליו.
ממש במצוקה..

 

[danakarn]

ושאלה נוספת חשובה, בעיקר למי שיש לה

זוגיות טובה ומספקת.

אני חייבת להבין - לכל אלו שיש להן זוגיות טובה, אוהבת את הבעל וכו'..

איך שומרים על האהבה לאורך שנים?
האם ההתרגשות עדיין קיימת גם אחרי שנים וכמה ילדים?

התחלתי לחשוב שזוגיות לא יכולה לשרוד יותר מכמה שנים בודדות, אבל המציאות מראה אחרת..

אשמח לשמוע אתכן.

לילה טוב!

 

[katan tanit]

לעבוד...

אומנם אני יחסית "צעירה" בזוגיות (או שהזוגיות שלי יחסית צעירה), "רק" 6 שנים, והבאנו בינתיים 2 ילדים -
אני זוכרת שקראתי פעם משהו שנשמע לי נכון - בכל תקופה, צריך לפחות אחד מבני הזוג "לעבוד" בשביל הזוגיות. מה זה אומר, שזוגיות צריך לתחזק, במיוחד בתקופות של לחץ (למשל אחרי לידה, לחץ כלכלי וכו').
אני חושבת שמה שהכי חשוב זה תקשורת פתוחה. לדבר . להיות אחד עם השניה.
ללכת יחד לבית קפה, לדבר. או לחילופין, לעשות ערב זוגי. לצאת לסופ"ש יחד.
לאחרונה שמעתי ממישהי שהיא כמעט בגיל של אמא שלי, שימי שישי בבוקר זה זמן שהיא ובעלה מבלים זמן ביחד. זה כל כך מקסים בעיני, שהם נשואים כלכך הרבה שנים , ועדיין שומרים על זה. ומצד שני, אולי הם מצליחים לשמור על זה בגלל שהם מפנים זמן אחד בשביל השניה.
עוד דבר, "ללמוד לריב" בלי לריב - כלומר, ללמוד לפנות אחד אל השניה בכבוד, לא להוציא תסכולים אחד על השני, אלא אחד בעזרת השני. (אם אני עצבנית על משהו, אני לא אצעק על בעלי, אלא אספר לו למה אני עצבנית).
התרגשות בעיני לא מגיעה אם כל היום עסוקים בשגרה מפרכת ומייגעת. ההתרגשות והשמחה מגיעות כשעושים דברים מיוחדים, מרגשים, נעימים.
מקווה שעזרתי במשהו

 

[אביה ב]

מסכימה איתך מאוד

בזוגיות חשוב מאוד לעבוד
זה עציץ שאם לא משקים אותו הוא ייבול
פעם מישהי שעבדה במשתלה אמרה לי שאם עציץ נבל יש להטביע אותו במים למשך כמה זמן....
לא יודעת לגבי העציץ אבל... מה רע לנסות?

 

[regvuv1]

יש זוגיות טובה לאורך שנים

אני בזוגיות רק 12 שנים (6 מתוכן כבר עם ילדים), אבל החמים שלי בזוגיות מופלאה כבר 40 שנים, מתוכן עובדים ביחד בעסק משותף כבר כמעט עשרים. יש להם גם מריבות, יש גם ימים פחות מוצלחים, אבל הם עדיין מתנשקים כמה פעמים ביום, מתחבקים המון, תומכים אחד בשני בכל דבר, משתפים בהכל.
טוב, קוראים לי... אנסה להמשיך בערב

 

[regvuv1]

מנסה להוסיף את השנקל שלי...

קראתי קצת מהאחרות: הלוואי שלא היינו רבים ו/או מתפרצים אחד על השני מדי פעם. בעיקר אני זו שמתפרצת, התירוץ הוא שככה גדלתי, בבית ששומרים בוהכל בבטן עד שאי אפשר יותר ואז הכל נשפך בבת אחת. אבל אנחנו עובדים על זה, ביחד. מדברים תמיד על מה שקרה ומנסים ללבן עניינים ברוגע.
יש עדיין הרבה אהבה, הרבה חום ותמיכה הדדית - אחרת היינו מתפרקים נפשית לפני כמה חודשים, כששברתי גב ועקב ושכבתי במיטה חודשיים.
הפסקות אחד מהשני עוזרות מאוד - כשהיינו בישראל זה היה טיסות עבודה מידי פעם וכמה שבועות מילואים פעם בשנה. עכשיו זה בעיקר טיסות עבודה שלו, לשבוע כל פעם, כמה פעמים בשנה. זה מאוד עוזר להזכר כמה אני שונאת לישון לבד, כמה אני אוהבת לדבר איתו לפני שנרדמים (אפילו בימים שאנחנו סחוטים ורק בוהים באיזו סדרה במחשב...), כמה זה כיף שיש מי שהולך להכין לי רגע משהו מתוק כי היה לי יום קשה, כמה אני אוהבת לבשל לעוד מישהו...
אני יכולה גם לספר לך שלפני כמה שנים היה לי מישהו בעבודה, נשוי בעצמו, שהמשיכה ההדדית בין שנינו היתה מאוד ברורה. במשך חודש הסתובבנו אחד סביב השני, כולל טיול מחלקה של יומיים, לא רציתי לעשות כלום כדי לא לפגוע במה שיש לי (כנראה גם הוא לא) - אבל חלמתי עליו הרבה. ואז זה פתאום עבר לי, אחרי בערך חודש קלטתי כמה דברים בו הם בעצם ההפך ממה שמושך אותי, ושכל המשיכה היתה סתם פלירט קל שלי עם המציאות שהשתנתה, שפתאום הייתי אמא לשניים, עסוקה וטרודה, שיותר אין פילרטוטים סתם עם בחורים, והתחלה של קשר חדש וכו'.
בכל אופן, לדעתיקשר זה עניין של עבודה קשה והרבה רצון, וזה חייב להיות הדדי. סקס טוב גם תורם, וכבר הכרתי מקרים שייעוץ מיני עזר בהם לשקם יחסים (אולי שווה ללחשוב על זה, או על סתם צעצוע חדש...), אבל הכי תורמות שיחות עומק בלי התחמקויות.

 

[danakarn]

לכל מי שכתבה שיש זוגיות טובה - יש לי שאלה

אני שומעת הרבה מחברות לעבודה, חברות, מכרות - איזה בעל מתוק יש לי וכמה הן אוהבות את הבעל שלהן.
אני לעומת זאת מרגישה שאני צריכה לפעמים להתאמץ כדי להרגיש את האהבה. זה לא בא לי טבעי או אוטומטי כמו שנראה לי שזה בא כשיש זוגיות טובה.
כאילו משהו בכימיה לא עד הסוף מתאים שם.
הרבה דברים שהוא עושה מעצבנים אותי - לא כי הם לא בסדר, פשוט *לי* באופן אישי מפריעה צורת הדיבור שלה, החשיבה שלו ואפילו ההומור שלו לא לטעמי.

נשמע חמור לא?

מצד שני אני חייבת לאזן ולהגיד שהוא אדם מקסים, טוב לב, אוהב להיות עם הילדים, יודע לתת את הנשמה כשצריך.

רוצה שתסבירו לי מהי האהבה לאחר שעוברת ההתאהבות.. לא בטוחה שיש לי את זה.
ואולי אם היא היתה אז הייתי יודעת.

מסייגת גם ואומרת שלא היה לי אף פעם קשר שהיה מעולה או שהיתה התאהבות מטורפת.
אז אולי אני הבעייתית?
כן יודעת להגיד על עצמי שיש לי קושי באינטימיות.

טוב, זהו. חפרתי מספיק.

אשמח לתגובות..

 

[regvuv1]

מנסה...

אצלי האהבה מתבטאת בזה שאני ממש מתגעגעת אם הוא לא אתי יומיים, ממש חסר לי לשוחח איתו - כרגע שנינו עובדים מהבית ומשוחחים לאורך כל היום, לפני כן זה היה בעיקר קשקוש קצר בטלפון במהלך היום ואחה"צ ובערב השלמה. אני נהנית לרכל איתו או למתוח ביקורת (חיובית/שלילית) על כל מה ומי שחווינו במהלך היום, כולל עצמנו והילדים. אחרי שהוא חוזר משבוע בחו"ל אני מוצאת את עצמי מבלה רבע שעה לפחות תקועה בבית השחי שלו כדי להסניף אותו (הוא מברי המזל שלא סובלים מריח רע בבתי השחי...). אני נהנית לנסות לבשל משהו שישמח אותו, נהנית כשהוא עושה את אותו הדבר בשבילי. אנחנו חושבים ומסכימים על המון דברים, ולמרות כמה שאנחנו דומים, אני מריצה דרכו רעיונות שלי ותמיד מקבלת נקודת מבט חדשה ומרעננת, וגם הוא עושה אותו דבר אתי. אני נהנית לראות אותו עם הילדים, הוא אבא נהדר בעיני, מתפקעת מצחוק מהשטויות שהוא אומר להם ומתפעלת מהשליטה העצמית שהוא מפגין (ואצלי כל כך חסרה) כשצריך לכעוס עליהם.
אני עדיין מוצאת את עצמי מחייכת, חיוך פנימי כזה - לא משהו בולט כמו בסרטים, כשאני רואה אותו פתאום בלי התרעה. אני לא מסוגלת לדמיין איך אסתדר בלעדיו - לא עניין הילדים, אני מסתדרת לבד שכהוא טס, איך אוכל בלי השיחות שלנו, בלי נקודת המבט שלו, בלי מישהו שיחבק אותי בסוף יום קשה... איתו אני חולקת את הכל.
מצד שני, יש בו גם דברים שמעצבנים אותי נורא - איך שהוא יכול לבלגן את *כל* המטבח בדקה של בישולים, אי אפשר לעבוד איתו שם בו זמנית כי שום דבר לא נמצא במקום... איך שבלתי אפשרי לשוחח איתו בטלפון כי הוא כזה מונוטוני ולא משתף פעולה (ומה לעשות שאני אחרי יום שלם עם הילדים ורוצה לדבר דקה עם מבוגר)... ויש עוד הרבה.

ואחרי המגילה שלי... תחשבי שוב על ההתחלה שלכם - התאהבת בו? למה כן/לא? מה היה בו שגרם לך לחשוב שאיתו את רוצה לבלות את החיים? נשמע לי שאת בעיקר באיזשהו משבר, ולאו דווקא משהו לא טוב בזוגיות.

 

[danakarn]

תודה. זה מאוד יפה מה שכתבת אבל

עוד יותר מדגיש לי כל מה שאין אצלנו.
נשמע שיש לכם זוגיות יפה.
הייתי רוצה שיהיו את הדברים האלו אצלנו. אבל אין.

זה ממש מדכא..