וידוי מעצמי לעצמי
כל ערב אני שוכב במיטה וחושב על עצמי, על מה שהיה היום ומה שיהיה מחר, אני די מרוצה שם במיטה, מאיך שאני נראה, מהציון הטוב שהוצאתי בפסיכומטרי ובכלל. תמיד אני מדמיין איך מחר אני אצליח במה שאעשה, אני רואה את עצמי הולך ברחוב עם חיוך, נכנס לחנויות, יושב בבתי קפה , מדבר עם אנשים ונהנה, כל ערב אני אומר לעצמי שכך יהיה מחר. כל זה רק בלילה, בסוף היום, אחרי כל הסבל שאני עובר ביום. בבוקר הכל נעלם, אני פותח את העיניים ורואה את היום בהיר, הציפורים מצייצות וכל מה שראיתי בחושך עובר. אני מסתכל על עצמי במראה ורואה עיניים קצת נפוחות, החולצה לא מחמיאה לי והג'ינס בכלל נוראי, איך אני אצא ככה לרחוב? ואני יוצא, קשה לי ללכת ברחוב מול כולם כשרק מסתכלים עלי והחסרונות שלי קופצים לכולם לעיניים, אני נראה כל כך רע עכשיו וכולם בוהים בי, אז אני הולך בצד, לפעמים אני אפילו מצליח להרים את הראש לנסות להראות שאני בסדר, שיפסיקו לשפוט אותי. במכון כושר בכלל זה סיפור, אם הוא ריק אני אתאמן בכיף, אבל אם מלא, איך אני יכול להיות שם שכולם עם שרירים ואני, המסכן, עדיין בהתחלה, אני מרגיש כאילו גם שם רק מסתכלים עלי וצוחקים, אז מה אני אתחיל לפתוח בשיחה? מילא לא יאהבו אותי... אני עוד מעט בן 22, חייב לעשות עם עצמי משהו, להתקדם לאנשהו, אבל את כל זה אני חושב רק בלילה כשאני לבד ולא מבין איך התנהגתי ככה היום, אני מסיק מסקנות ואומר שזהו, מחר הכל משתנה. אבל לא משתנה, אני מסתכל על עצמי ומרכין ראש, אולי לזכר מה שיכלתי להיות אם... יש לי חברים, הם אומרים שאני נראה טוב, שאני נחמד וחכם וחברותי כשאני רוצה, עכשיו הרבה יותר מהתיכון ואני משתפר כל רגע, ואני אומר לעצמי שהם חברים שלי, הם אומרים את זה רק בשביל לנסות לעלות לי את הביטחון, לא באמת. אני מרגיש שהייתי יכול להגיד משהו אחר, למה לא אמרתי את זה? למה יצאתי מופסד? למה לא עשיתי את זה? רק אחר-כך אני חושב על הכל. ומה יהיה איתי? מה עם האוניברסיטה? התקבלתי למה שרציתי,ופתאום אני לא רוצה, הציון בפסיכומטרי פתאום נראה לי מגוחך, יכלתי לקבל הרבה יותר, אני אעשה עוד אחד ואדחה את הלימודים בשנה, אולי אני אוכל ללמוד משהו יותר טוב שיותר יעניין אותי? אני מקווה ששנה הבאה זה לא יראה מגוחך שוב. אני חושב על זה, על עצמי, זה די פתטי, עובדה שאני מודע להכל, אז למה לסבך, למה לא לשנות? אבל זה פשוט ככה, אין לי הסבר זה לא יגמר לא משנה מה אעשה, ככה אני. אני לא אצליח להציל את עצמי!
כל ערב אני שוכב במיטה וחושב על עצמי, על מה שהיה היום ומה שיהיה מחר, אני די מרוצה שם במיטה, מאיך שאני נראה, מהציון הטוב שהוצאתי בפסיכומטרי ובכלל. תמיד אני מדמיין איך מחר אני אצליח במה שאעשה, אני רואה את עצמי הולך ברחוב עם חיוך, נכנס לחנויות, יושב בבתי קפה , מדבר עם אנשים ונהנה, כל ערב אני אומר לעצמי שכך יהיה מחר. כל זה רק בלילה, בסוף היום, אחרי כל הסבל שאני עובר ביום. בבוקר הכל נעלם, אני פותח את העיניים ורואה את היום בהיר, הציפורים מצייצות וכל מה שראיתי בחושך עובר. אני מסתכל על עצמי במראה ורואה עיניים קצת נפוחות, החולצה לא מחמיאה לי והג'ינס בכלל נוראי, איך אני אצא ככה לרחוב? ואני יוצא, קשה לי ללכת ברחוב מול כולם כשרק מסתכלים עלי והחסרונות שלי קופצים לכולם לעיניים, אני נראה כל כך רע עכשיו וכולם בוהים בי, אז אני הולך בצד, לפעמים אני אפילו מצליח להרים את הראש לנסות להראות שאני בסדר, שיפסיקו לשפוט אותי. במכון כושר בכלל זה סיפור, אם הוא ריק אני אתאמן בכיף, אבל אם מלא, איך אני יכול להיות שם שכולם עם שרירים ואני, המסכן, עדיין בהתחלה, אני מרגיש כאילו גם שם רק מסתכלים עלי וצוחקים, אז מה אני אתחיל לפתוח בשיחה? מילא לא יאהבו אותי... אני עוד מעט בן 22, חייב לעשות עם עצמי משהו, להתקדם לאנשהו, אבל את כל זה אני חושב רק בלילה כשאני לבד ולא מבין איך התנהגתי ככה היום, אני מסיק מסקנות ואומר שזהו, מחר הכל משתנה. אבל לא משתנה, אני מסתכל על עצמי ומרכין ראש, אולי לזכר מה שיכלתי להיות אם... יש לי חברים, הם אומרים שאני נראה טוב, שאני נחמד וחכם וחברותי כשאני רוצה, עכשיו הרבה יותר מהתיכון ואני משתפר כל רגע, ואני אומר לעצמי שהם חברים שלי, הם אומרים את זה רק בשביל לנסות לעלות לי את הביטחון, לא באמת. אני מרגיש שהייתי יכול להגיד משהו אחר, למה לא אמרתי את זה? למה יצאתי מופסד? למה לא עשיתי את זה? רק אחר-כך אני חושב על הכל. ומה יהיה איתי? מה עם האוניברסיטה? התקבלתי למה שרציתי,ופתאום אני לא רוצה, הציון בפסיכומטרי פתאום נראה לי מגוחך, יכלתי לקבל הרבה יותר, אני אעשה עוד אחד ואדחה את הלימודים בשנה, אולי אני אוכל ללמוד משהו יותר טוב שיותר יעניין אותי? אני מקווה ששנה הבאה זה לא יראה מגוחך שוב. אני חושב על זה, על עצמי, זה די פתטי, עובדה שאני מודע להכל, אז למה לסבך, למה לא לשנות? אבל זה פשוט ככה, אין לי הסבר זה לא יגמר לא משנה מה אעשה, ככה אני. אני לא אצליח להציל את עצמי!
