וידוי מהלב...
טוב, לא יודעת אם זה המקום לשפוך את ליבי, אבל בכל זת אעשה זאת. נפרדתי היום מהבחור שהכי אהבתי בחיים שלי. כל כך הרבה אהבה יש ביניינו כבר 3 שנים ואני יודעת שתמיד אני אוהב אותו. אני עצובה מאוד אבל מרגישה שכרגע אין לי מה לתת לקשר הזה. מרגישה שהקשר הזה מגביל אותי מאוד מלהכיר אנשים חדשים ולחוות את כל מה שיש לחיים להציע לי. מרגישה שהתמכרתי לבן אדם הזה וזה לא עושה לי טוב, כי כשאני איתו העולם נעלם ואחרי כל פעם שאנחנו נפגשים אני מרגישה רע וריקנות. כבר הבנתי שהקשר הזה שואב ממני כל טיפת אנרגיה שיש לי וזה עצוב לי להבין. לא מתאימה לי זוגיות בשלב הזה בחיי, מרגיש לי חנוק מידי וכל התקופה האחרונה רק הרגשתי שאני צריכה זמן לעצמי ומרחק. אבל קשה להתרחק מבן אדם שכל כך אוהבים. אני פשוט יודעת שזה לא בשבילי הקשר הזה. כמה עצב אלוהים ברא בעולם? נמאס לי להיות במאבק. רוצה למצוא את האושר בתוכי ולא בחיצוני ויודעת שכשזו רק אני לבד והעולם, אני מחוברת יותר ונהיית מאושרת יותר. עצוב לי להבין שזה ככה. הייתי יומיים במדבר בדרום עכשיו והיה לי לילה לבן של מחשבות. הכאב שבבחירה לוותר על מישהו שכל כך אוהבים. לדעת שבחיים החד פעמיים האלו אני מוותרת על הזמן שיכולתי להעביר איתו ולצידו. הסתכלתי בכוכבים כל הלילה. החיים נראו לי זמניים כל כך והתמלאה בי עצבות והבנה. שאין לי ברירה. הקשר הזה הוא כבר לא מה שהיה - שניינו השתנינו, כבר אין ממש מכנה משותף או על מה לדבר.. רק האהבה נשארה. פעם חשבתי שזה מספיק. היום אני יודעת שזה לא. מקווה שלא נפלתי עליכם עם הסיפור שלי באמצע החיים, פשוט עושה לי טוב לפרוק. והיום אמרתי לו שעדיף שנפרד. אני יודעת ששברתי את ליבו. הוא לא מבין ואולי לעולם לא יבין, אבל אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו. תודה שקראתם, תודה שיש פורום כזה פה. שיהיה לכולכם המשך יום/ערב מקסים וחיים נפלאים ורוויי נחת...
טוב, לא יודעת אם זה המקום לשפוך את ליבי, אבל בכל זת אעשה זאת. נפרדתי היום מהבחור שהכי אהבתי בחיים שלי. כל כך הרבה אהבה יש ביניינו כבר 3 שנים ואני יודעת שתמיד אני אוהב אותו. אני עצובה מאוד אבל מרגישה שכרגע אין לי מה לתת לקשר הזה. מרגישה שהקשר הזה מגביל אותי מאוד מלהכיר אנשים חדשים ולחוות את כל מה שיש לחיים להציע לי. מרגישה שהתמכרתי לבן אדם הזה וזה לא עושה לי טוב, כי כשאני איתו העולם נעלם ואחרי כל פעם שאנחנו נפגשים אני מרגישה רע וריקנות. כבר הבנתי שהקשר הזה שואב ממני כל טיפת אנרגיה שיש לי וזה עצוב לי להבין. לא מתאימה לי זוגיות בשלב הזה בחיי, מרגיש לי חנוק מידי וכל התקופה האחרונה רק הרגשתי שאני צריכה זמן לעצמי ומרחק. אבל קשה להתרחק מבן אדם שכל כך אוהבים. אני פשוט יודעת שזה לא בשבילי הקשר הזה. כמה עצב אלוהים ברא בעולם? נמאס לי להיות במאבק. רוצה למצוא את האושר בתוכי ולא בחיצוני ויודעת שכשזו רק אני לבד והעולם, אני מחוברת יותר ונהיית מאושרת יותר. עצוב לי להבין שזה ככה. הייתי יומיים במדבר בדרום עכשיו והיה לי לילה לבן של מחשבות. הכאב שבבחירה לוותר על מישהו שכל כך אוהבים. לדעת שבחיים החד פעמיים האלו אני מוותרת על הזמן שיכולתי להעביר איתו ולצידו. הסתכלתי בכוכבים כל הלילה. החיים נראו לי זמניים כל כך והתמלאה בי עצבות והבנה. שאין לי ברירה. הקשר הזה הוא כבר לא מה שהיה - שניינו השתנינו, כבר אין ממש מכנה משותף או על מה לדבר.. רק האהבה נשארה. פעם חשבתי שזה מספיק. היום אני יודעת שזה לא. מקווה שלא נפלתי עליכם עם הסיפור שלי באמצע החיים, פשוט עושה לי טוב לפרוק. והיום אמרתי לו שעדיף שנפרד. אני יודעת ששברתי את ליבו. הוא לא מבין ואולי לעולם לא יבין, אבל אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו. תודה שקראתם, תודה שיש פורום כזה פה. שיהיה לכולכם המשך יום/ערב מקסים וחיים נפלאים ורוויי נחת...
