וידוי כואב
אחרי שלוש שנים של סבל לא יכולתי להחזיק את זה בפנים יותר, החלטתי שאני הולך לדבר איתה על זה... באתי אליה אחרי שחזרתי מהעבודה, הכל היה כרגיל, היא שמה עלי את הראש שלה ושנינו שכבנו על השפה כמו בכל ערב... הרגשתי שעכשיו זה הרגע, עכשיו אני מוציא הכל... אמרתי לה את כל מה שאני חושב עליה, על מה שסבלתי בגללה, איך היא פגעה בי ויצאתי ממנה שרוט, כמה כאב לי בגללה וכמה שנאה יש לי כלפיה... היא לא ידעה איך להגיב, היא הסתכלה אלי בעיניים העגולות שלה ואני דמיינתי את כל המחשבות שבטח רצות לה עכשיו בראש... ישבנו בשקט בלי להוציא קול כמעט חצי שעה עד שלבסוף היא קמה וקפצה מהחלון. מאז לא ראיתי את מיצי שוב... אני מתגעגע...
אחרי שלוש שנים של סבל לא יכולתי להחזיק את זה בפנים יותר, החלטתי שאני הולך לדבר איתה על זה... באתי אליה אחרי שחזרתי מהעבודה, הכל היה כרגיל, היא שמה עלי את הראש שלה ושנינו שכבנו על השפה כמו בכל ערב... הרגשתי שעכשיו זה הרגע, עכשיו אני מוציא הכל... אמרתי לה את כל מה שאני חושב עליה, על מה שסבלתי בגללה, איך היא פגעה בי ויצאתי ממנה שרוט, כמה כאב לי בגללה וכמה שנאה יש לי כלפיה... היא לא ידעה איך להגיב, היא הסתכלה אלי בעיניים העגולות שלה ואני דמיינתי את כל המחשבות שבטח רצות לה עכשיו בראש... ישבנו בשקט בלי להוציא קול כמעט חצי שעה עד שלבסוף היא קמה וקפצה מהחלון. מאז לא ראיתי את מיצי שוב... אני מתגעגע...