וידוי ובקשת עזרה
קודם כל אני מצטער מראש אם הדברים שלי קצת לא ברורים או שהם נשמעים מטופשים מאוד. אני בן 15 מירושלים. בזמן האחרון (מלפני חודשיים בערך) התחילו לעלות לי לראש כל מיני מחשבות שלא הטרידו אותי קודם, וכל המחשבות האלה באו ביחד, בבת אחת ובלבלו אותי לגמרי. עכשיו אני חושב שאני פתאום לא יודע מה טוב בשבילי, מה אני רוצה ומה אני לא רוצה, כשקורה לי דבר משמח מאוד אני כבר לא מתרגש וכשקורה לי דבר מאוד עצוב אני הרבה פעמים לא מצליח להיות עצוב גם כשאני מתאמץ - לעומת זאת אני לפעמים נכנס לדיכאונות בלי שום סיבה. אני כבר לא מצליח לעשות דברים לפי הרצונות שלי ועושה רק את מה שאני צריך לעשות: כל דבר שאני עושה אני מוצא סיבה כזאת או אחרת שאסור לי לעשות אותו. למשל: כשאני נוסע עם המשפחה לטיול/אירוע אני כל הזמן חושב רק על זה שרוב הילדים בכיתה שלי היו באותו זמן עם החברים וזה אומר שאני לא בסדר... עד לפני כמה שנים הייתי דחוי מבחינה חברתית ובשנים האחרונות זה הצליח להשתפר אוטומטית, אבל עם המחשבות האלה הגיעו כל מיני מחשבות אחרות: שאם אני אהיה יותר מדיי עם חברים אז אני אהפוך להומוסקסואל או אגלה שאני הומו, (אני יודע שכולם אומרים שאין שום דבר נורא בלהיות כזה, אבל די ברור שזה קשה מאוד) וכל פעם שאני חושב על זה אני מסתכל על בנים ובנות וחושב מי נראה/אית לי יותר מושך/כת, ולמרות שעד שהמחשבות הגיעו הייתי בטוח שהבנות, עכשיו אני כבר לא בטוח בשום דבר. אולי בכלל זה שאני מגלה לכולם את הסודות שלי כאן זה משהו שרק בנות עושות וזה אומר שיכול להיות שאני הומו? עוד משהו שנורא מציק לי זה שאני נמצא פחות מדי עם החברים ויותר מדי עם המשפחה (לפי מה שרוב אלה שבגיל שלי חושבים, אף פעם לא אמרו לי את זה אבל די ברור לי). אני תמיד חושב שזה ישפיע על החיים שלי בעתיד ושכל משבר קטן שיקרה לי במשפחה ימוטט אותי. אבל גם כשאני מנסה להיכנס לחברה אני עושה את זה כבר מתוך חובה ולפעמים בלי רצון (ובגלל זה בדרך כלל לא הולך לי טוב) וגם מפחידות אותי המחשבות שהזכרתי קודם. כבר דיברתי על הנושא הזה כמה פעמים עם ההורים שלי, אבל אני לא יכול לשגע אותם כל פעם מחדש (למרות שהם דווקא שמחים לעזור לי) ושוב, אני מרגיש שאסור לי להיות תלוי בהם כי זה יפגע בי בהמשך. או שאני סתם מקבל את זה כ"איסור" כי אני מנסה להיות שווה לחברים שלי ש(אני חושב)פחות קשורים להורים שלהם ויותר עם שאר החברה. מצטער על האורך ותודה רבה על העזרה, אפיק
קודם כל אני מצטער מראש אם הדברים שלי קצת לא ברורים או שהם נשמעים מטופשים מאוד. אני בן 15 מירושלים. בזמן האחרון (מלפני חודשיים בערך) התחילו לעלות לי לראש כל מיני מחשבות שלא הטרידו אותי קודם, וכל המחשבות האלה באו ביחד, בבת אחת ובלבלו אותי לגמרי. עכשיו אני חושב שאני פתאום לא יודע מה טוב בשבילי, מה אני רוצה ומה אני לא רוצה, כשקורה לי דבר משמח מאוד אני כבר לא מתרגש וכשקורה לי דבר מאוד עצוב אני הרבה פעמים לא מצליח להיות עצוב גם כשאני מתאמץ - לעומת זאת אני לפעמים נכנס לדיכאונות בלי שום סיבה. אני כבר לא מצליח לעשות דברים לפי הרצונות שלי ועושה רק את מה שאני צריך לעשות: כל דבר שאני עושה אני מוצא סיבה כזאת או אחרת שאסור לי לעשות אותו. למשל: כשאני נוסע עם המשפחה לטיול/אירוע אני כל הזמן חושב רק על זה שרוב הילדים בכיתה שלי היו באותו זמן עם החברים וזה אומר שאני לא בסדר... עד לפני כמה שנים הייתי דחוי מבחינה חברתית ובשנים האחרונות זה הצליח להשתפר אוטומטית, אבל עם המחשבות האלה הגיעו כל מיני מחשבות אחרות: שאם אני אהיה יותר מדיי עם חברים אז אני אהפוך להומוסקסואל או אגלה שאני הומו, (אני יודע שכולם אומרים שאין שום דבר נורא בלהיות כזה, אבל די ברור שזה קשה מאוד) וכל פעם שאני חושב על זה אני מסתכל על בנים ובנות וחושב מי נראה/אית לי יותר מושך/כת, ולמרות שעד שהמחשבות הגיעו הייתי בטוח שהבנות, עכשיו אני כבר לא בטוח בשום דבר. אולי בכלל זה שאני מגלה לכולם את הסודות שלי כאן זה משהו שרק בנות עושות וזה אומר שיכול להיות שאני הומו? עוד משהו שנורא מציק לי זה שאני נמצא פחות מדי עם החברים ויותר מדי עם המשפחה (לפי מה שרוב אלה שבגיל שלי חושבים, אף פעם לא אמרו לי את זה אבל די ברור לי). אני תמיד חושב שזה ישפיע על החיים שלי בעתיד ושכל משבר קטן שיקרה לי במשפחה ימוטט אותי. אבל גם כשאני מנסה להיכנס לחברה אני עושה את זה כבר מתוך חובה ולפעמים בלי רצון (ובגלל זה בדרך כלל לא הולך לי טוב) וגם מפחידות אותי המחשבות שהזכרתי קודם. כבר דיברתי על הנושא הזה כמה פעמים עם ההורים שלי, אבל אני לא יכול לשגע אותם כל פעם מחדש (למרות שהם דווקא שמחים לעזור לי) ושוב, אני מרגיש שאסור לי להיות תלוי בהם כי זה יפגע בי בהמשך. או שאני סתם מקבל את זה כ"איסור" כי אני מנסה להיות שווה לחברים שלי ש(אני חושב)פחות קשורים להורים שלהם ויותר עם שאר החברה. מצטער על האורך ותודה רבה על העזרה, אפיק
