Princess Nicole
New member
וידוי הישר מהלב...
תמיד אמרו עליי שאני רומנטית... מאלה שלא יכולים לראות סרטים ולקרוא ספרים מרגשים בלי לבכות... אחת כזאת שחיה מחלום לחלום..חולמת על האביר על הסוס הלב... לפעמים הם קוראים לי נסיכה...אומרים שיש לי הכל...כל מה שהם איי פעם ירצו... אבל הם לא יודעים דבר אחד... כשאני רואה סרטים רומנטיים, לא משנה אם הסוף עצוב, או שמח, או אפילו אם הסרט סתם מטופש ולא כל כך מרגש...אני בוכה... למה לעזאזל אני בוכה? תמיד בסרטים יש את הבחור והבחורה, ותמיד הם יאהבו אחד את השני...גם אם הסוף טראגי...אהבות גדולות וכל כך יפות... אז נכון, סרטים זה לא החיים האמיתיים... אבל אני רואה את זה גם במציאות...אהבות נצחיות...זה סובב אותי כל היום, כל האנשים שאני מכירה, האנשים שאני אוהבת... ואני לא יכולה שלא לחשוב...למה דווקא לי, מי שכל כך רוצה ומייחלת לזה לבוא...למה דווקא אני לא מצליחה למצוא את האהבה הזאת...את אותו בחור שימלא את הלב שלי סוף סוף...שיגרש את הרייקנות שממלאת אותי לאט לאט... אז נכון...אני רק בת 18...אבל אני לא יכולה לסבול את הלבד הזה יותר...ואני לא מבינה איך כל בחור שרציתי עד היום לא הראה בכלל סימן של התעניינות... למה זה ככה? אני רוצה אותם, אז הם לא רוצים אותי...או להפך- הם רוצים אותי, ואני לא מעוניינת (ויש לי את הסיבות שלי...) לא משנה מה זה...זה אף פעם לא הדדי... אני רק רוצה למצוא את אותו אחד שאתאהב בו וגם הוא יתאהב בי בחזרה...זה הכל... וכשאני כן אומרת את זה לאנשים, הם תמיד אומרים לי שאי אפשר לקבל את הכל... אבל אני יכולה להבטיח שהייתי מוותרת על כל מה שיש לי בשביל אהבה...זה חשוב לי יותר מהכל... איך אני יכולה לשפוך את הלב שלי בפני אנשים, את מה שאני מרגישה באמת, כשהמשפט הראשון שיוצא להם הוא - "אי אפשר לקבל את הכל" ? אני כן רוצה הכל. ואם אי אפשר לקבל את הכל, אז אני מוותרת על משהו אחר....לא על האהבה... ודי, נמאס לי כבר, נמאס לי לחפש, נמאס לי להתפלל שזה יגיע, נמאס לי...כמה אפשר? אני גם לא יודעת איפה לעזאזל מוצאים כזה דבר...אז איך אני יכולה לדעת איפה לחפש? וזה לא שאני לא מנסה...אני כן...זה פשוט לא מגיע... אני מקווה שמי שקרא עד כאן לא חושב שאני מטורללת או משהו...זה פשוט איך שאני מרגישה...השעה מאוחרת וגם כרגע ראיתי סרט רומנטי...אז איך כבר אפשר לצפות ממני להרגיש?... נמאס לי לבכות בסרטים...אני רוצה משהו אמיתי. עכשיו.
תמיד אמרו עליי שאני רומנטית... מאלה שלא יכולים לראות סרטים ולקרוא ספרים מרגשים בלי לבכות... אחת כזאת שחיה מחלום לחלום..חולמת על האביר על הסוס הלב... לפעמים הם קוראים לי נסיכה...אומרים שיש לי הכל...כל מה שהם איי פעם ירצו... אבל הם לא יודעים דבר אחד... כשאני רואה סרטים רומנטיים, לא משנה אם הסוף עצוב, או שמח, או אפילו אם הסרט סתם מטופש ולא כל כך מרגש...אני בוכה... למה לעזאזל אני בוכה? תמיד בסרטים יש את הבחור והבחורה, ותמיד הם יאהבו אחד את השני...גם אם הסוף טראגי...אהבות גדולות וכל כך יפות... אז נכון, סרטים זה לא החיים האמיתיים... אבל אני רואה את זה גם במציאות...אהבות נצחיות...זה סובב אותי כל היום, כל האנשים שאני מכירה, האנשים שאני אוהבת... ואני לא יכולה שלא לחשוב...למה דווקא לי, מי שכל כך רוצה ומייחלת לזה לבוא...למה דווקא אני לא מצליחה למצוא את האהבה הזאת...את אותו בחור שימלא את הלב שלי סוף סוף...שיגרש את הרייקנות שממלאת אותי לאט לאט... אז נכון...אני רק בת 18...אבל אני לא יכולה לסבול את הלבד הזה יותר...ואני לא מבינה איך כל בחור שרציתי עד היום לא הראה בכלל סימן של התעניינות... למה זה ככה? אני רוצה אותם, אז הם לא רוצים אותי...או להפך- הם רוצים אותי, ואני לא מעוניינת (ויש לי את הסיבות שלי...) לא משנה מה זה...זה אף פעם לא הדדי... אני רק רוצה למצוא את אותו אחד שאתאהב בו וגם הוא יתאהב בי בחזרה...זה הכל... וכשאני כן אומרת את זה לאנשים, הם תמיד אומרים לי שאי אפשר לקבל את הכל... אבל אני יכולה להבטיח שהייתי מוותרת על כל מה שיש לי בשביל אהבה...זה חשוב לי יותר מהכל... איך אני יכולה לשפוך את הלב שלי בפני אנשים, את מה שאני מרגישה באמת, כשהמשפט הראשון שיוצא להם הוא - "אי אפשר לקבל את הכל" ? אני כן רוצה הכל. ואם אי אפשר לקבל את הכל, אז אני מוותרת על משהו אחר....לא על האהבה... ודי, נמאס לי כבר, נמאס לי לחפש, נמאס לי להתפלל שזה יגיע, נמאס לי...כמה אפשר? אני גם לא יודעת איפה לעזאזל מוצאים כזה דבר...אז איך אני יכולה לדעת איפה לחפש? וזה לא שאני לא מנסה...אני כן...זה פשוט לא מגיע... אני מקווה שמי שקרא עד כאן לא חושב שאני מטורללת או משהו...זה פשוט איך שאני מרגישה...השעה מאוחרת וגם כרגע ראיתי סרט רומנטי...אז איך כבר אפשר לצפות ממני להרגיש?... נמאס לי לבכות בסרטים...אני רוצה משהו אמיתי. עכשיו.
